פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶ֠ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה׃ וְהָיָ֡ה בְּשׇׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה׃
בשיעור המדהייייייים כאן, רבינו דיבר על החוצפה באמירת "שלום יהיה לי *כי* ברירות לבי אלך" - למה יהיה לי שלום דוקא משום שאני עושה מה שמתחשק לי [דהיינו מה שמתחשק ליצר הרע שלי]? אין זו אלא חוצפה רבתית.
הפסוק אומר איש או אשה כי לאשה יש פחות חוצפה מאשר לאיש - ובכל זאת היא תתחצף. זה החידוש בהוספת "אשה". רבינו הוסיף שהיום זה הפוך [ומי שמכיר את השיח הפמיניסטי יודע עד כמה שקלע למטרה "בול"]. בספר שבו שוכתב השיחה [בעמ' קי"ג], דברים אלה הושמטו....
רציתי לרשום את זה למזכרת לדורות. לרבינו הייתה הבנה מעמיקה בדור שלנו שבעיני לא היה לו אח ורע.
