כיום, אנו מופצצים בפרסומות לצדקה המציעות שלל תמריצים: תפילות בקברי צדיקים, הגרלות עם פרסים ראוותניים, והבטחות לברכות מרבנים מפורסמים ובתי דין ה"גוזרים" ישועות [לא נעשה שום מחקר שבדק האם כל מי שתורם לצדקה פלונית, שבה הובטח לו כל טוב – פרנסה, בריאות איתנה, ונחת מהילדים – אכן זכה להתגשמות ההבטחה במלואה. אך נראה שזהו הימור בטוח לומר שאף תרומה אינה "תעודת ביטוח" – למרות מראית העין של ההבטחות]. אך מה קרה, בעצם, לנתינה שנובעת פשוט מההבנה שזהו הדבר הנכון לעשות?
מדוע המצווה כשלעצמה כבר אינה מספיקה? האם עשיית מעשה "לשמה" אינה נעלה מטבעה על נתינה מתוך אינטרס או מניע זר? טקטיקות שיווקיות אלו עלולות להשחית את המידות שלנו, בכך שהן מרגילות אותנו לפעול רק כאשר יוצא לנו משהו מזה. בין אם הולכים לפי גישת חב"ד על הנפש הבהמית, ובין אם לפי הגישה הקלאסית של נפש אנושית אחת ומורכבת – התוצאה היא אותה תוצאה: אנו מזינים את האגו שלנו במקום את הרוח.
התורה כבר כוללת בתוכה את הבטחתו של ה' עצמו: אם תיתן צדקה, הוא יברך אותך. זהו דבר מצער שבדורנו, פנייה פשוטה עבור מטרה ראויה לרוב אינה יעילה מספיק. ללא תורמים שמבצעים "הכפלת סכומים" (matching), קמפיינים אגרסיביים או שיווק רועש בסגנון "פפראצי", נראה שמעיין הנדיבות פשוט יבש.
עם זאת, יופייה של המצווה נותר תמיד בידיו של הפרט. אתה יכול לבחור להתנתק מכל הרעש. אתה יכול לתת בשקט, בכנות ובצניעות, ולהשיב לעצמך את הטוהר של מצווה שנעשית אך ורק לשם שמים.
Today, we are bombarded by tzedaka advertisements offering an array of incentives: Tefillos at Kivrei Tzadikim, lotteries with extravagant prizes, and promised blessings from famous Rabbis, Batei Din that "decree" good things [no study has been done if everyone who gives to Tzdaka X where he is promised everything good - parnassa, good health, nachas from children - is always fulfilled. But it is a safe guess that no donation is a "sure thing" - despite the seeming promises]. But whatever happened to giving simply because it is the right thing to do?
Why is the mitzvah itself no longer enough? Is doing an act Lishmah not inherently superior to giving for an ulterior motive? These marketing tactics risk corrupting our middos by training us to act only when there is something in it for us. Whether one follows the Chabad view of the Nefesh HaBehemis or the classical view of a single, complex human soul, the result is the same: we are feeding our ego rather than our spirit.
The Torah already contains Hashem’s own promise: if you give tzedaka, He will bless you. It is disheartening that in our generation, a simple appeal for a worthy cause is often ineffective. Without "matching" donors, aggressive campaigns, or "paparazzi" marketing, the well of generosity seems to run dry.
However, the beauty of the mitzvah remains in the hands of the individual. You can opt out of the noise. You can give quietly and sincerely, reclaiming the purity of a mitzvah done solely for the sake of Heaven.
