**מאת: הגאון רבי ראובן שלוסברג שליט"א**
*ראש כולל 'זכרון ר' אהרן לייב' ומחבר סדרת ספרי 'דעת'*
---
אנו נתונים כעת בעיצומה של התקופה המורכבת והמאתגרת ביותר שפקדה את לומדי התורה ועמליה מאז נתקבצו ובאו בני התורה לכונן את עולמה של תורה בארץ הקודש. המציאות הנוכחית, שבה נרדפים עמלי התורה כאחרוני הפושעים, מעוררת תרעומת ומצוקה עמוקה בלבו של כל בר-דעת. הרוחות סוערות, והנפש מסרבת להכיל ולהבין את פשר התהליכים המשתרגים לנגד עינינו.
במשא זה לא נבוא להציע עצות מעשיות או דרכי פעולה פוליטיות וטקטיות, אלא נבקש ליצוק מבט השקפתי נכון, זך ומזוקק על מאורעות התקופה, לאורם של רבותינו הקדמונים.
---
## א. עבודת האדם בתפיסת הגדלות
כיסוד מוסד לכל התבוננות, יש להקדים כי בכל מאורע ומבחן הפוקדים את האדם, פתוחות לפניו שתי דרכים בהבנת המציאות:
* **מבט של "קטנות השכל":** ראייה שטחית ומצומצמת. כך, למשל, ישנם בני אדם החווים את ימי החג והמועד דרך הממדים הגשמיים בלבד – מאכלים משובחים, תפנוקים וכדומה.
* **מבט של "גדלות":** ראייה מרוממת ונשגבת. אנשי מעלה סופגים מן המועד את הארתו הרוחנית, ושואבים ממנו רוממות והתעלות המלוות אותם לטווח ארוך.
הבחנה זו נכונה הן בחייו הפרטיים של האדם והן בעמדו כחלק מן הכלל. נזכור, למשל, את תקופת נגיף ה'קורונה': בעוד שאנשים מסוימים היו מוטרדים אך ורק מאספקת מצרכי מזון ומגבלות טכניות (מבט של קטנות), הרי שאנשים בעלי מבט של גדלות ניצלו תקופה זו לבניין עצמי עמוק, לפיתוח כוחות אמונה חזקים בהשי"ת, ולעבודה פנימית עצמאית דווקא בהיעדר מסגרת חיצונית.
יסוד זה מבואר בדברי חז"ל במדרש (רות רבה ה, ו):
"אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך, שאם אדם עושה מצווה – יעשנה בלבב שלם. שאילו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואילו היה יודע אהרן שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו 'הנה הוא יוצא לקראתך', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואילו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו 'ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר', עגלות מפוטמות היה מאכילה".
ומשלימים חז"ל שם (פסקה ב):
"רבי כהן ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: לשעבר היה אדם עושה מצווה והנביא כותבה, ועכשיו כשאדם עושה מצווה מי כותבה? אליהו כותבה ומלך המשיח, והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, טז) 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו... ויכתב ספר זכרון לפניו'".
למדנו מכאן, שכל מעשה ומצווה של האדם נושאים השפעה נצחית בתיקון הבריאה, הנרשמת על ידי אליהו ומלך המשיח ונחתמת כביכול על ידי הקב"ה – השפעה כבירה אף מעבר לכתיבת הנביא בשעתו. אילו היו ראובן, אהרן או בועז – שבוודאי עשו מעשיהם בתכלית השלמות – תופסים את מלוא ממד הנצחיות של פעלם, היו מבצעים אותו מתוך שלמות ועומק נשגבים עוד יותר.
הדברים נוגעים בייחוד לתקופתנו זו, דורות עקבתא דמשיחא. עלינו להפנים כי אנו עוברים תקופות של בירור והכנה לקראת הגאולה השלמה. למאורעות אלו יש משמעות נצחית, ועל כן חובה עלינו לחיות את השעה מתוך "מבט של גדלות", ולא להצטמצם במושגי קטנות שיגרמו לנו להחמיץ את עיקר עבודת ה' הנדרשת מאיתנו. כפי שיתבאר להלן מדברי הגר"א, אנו זוכים לשמש כמרכבה וככלי לתהליכים עצומים של תיקון הבריאה בשלהי הגלות; ואילו היינו משיגים את גודל הערך של עמידתנו בניסיונות, היינו מקבלים את פני הדברים ברוממות ובאיכות נעלה בהרבה.
---
ב. גודל מעלת הדור האחרון
לאמיתו של דבר, זכינו ובדורנו זה קיימות מעלות רבות ועצומות שלא שיערונת דורות קודמים. חזון נפרץ הוא לראות ריבוי כה כביר של עוסקי תורה מכל הגילאים, העמלים בה וטרודים להבין עומק סודותיה מתוך שקיעות מוחלטת, עד שאין בעולמם אלא תורה. ידיעת התורה, הן בכמות והן באיכות, הגיעה לממדים מופלאים של עיון ועומק בכל חלקי הפרד"ס. קמו תלמידי חכמים שידם רב להם בכל מקצועות התורה, ואין לך מקצוע ומסכת שלא נתחברו עליהם ספרים ולא שוקדים עליהם ברבים. נוסדו כוללים ומסגרות לימוד ייעודיות לכל חלקי התורה ובכל הזמנים (כוללי ערב, ימי שישי ושבת וכדומה) – מציאות חסרת תקדים שלא הייתה כמותה בדורות עברו.
יתר על כן, מעלתו העצומה של דורנו מתגלה דווקא מתוך הניסיונות הטכנולוגיים והסחות הדעת הקשות (האינטרנט וכיוצא בו). למרות פיתויים אלו, גיבורי החיל עוסקי התורה מתגברים, עומדים בניסיונות ואינם מרפים מן הלימוד. התמודדות זו עצמה מזקקת ומעצימה את איכותם הנפלאה של לומדי התורה.
כל מי שיפסע בימי "בין הזמנים" אל היכלי בתי המדרשות, יחזה בהם כשהם מלאים וגדושים בלומדים מכל הגילאים. אין זה מקרה, אלא הנהגה אלוקית מכוונת: דווקא בדור של אחרית הימים, שבו הניסיונות תקיפים, השפיע הקב"ה כוחות עצומים של גדלות וריבוי התורה.
הדברים עולים בקנה אחד עם דברי הרמח"ל (כללים ראשונים, כלל לד) בביאור "הנהגת הייחוד" – הנהגה עליונה שאינה פועלת לפי מערכת המשפט הרגילה של שכר ועונש:
"והוא כשיודע שיש בני אדם גיבורים שיכולים לעמוד בה משתמש ממנה, והוא עניין 'ה' צדיק יבחן', ובאחרית הגלות הקב"ה משתמש הרוב מזאת, כי הכוונה אז לתת תיקון כללי לכל העולם ועל כן צריך שיתנהג בהנהגת הייחוד, שמן העלם הגדול יוולד הגילוי הגדול".
ומבואר, שדווקא לדורנו ניתנו כוחות גבורה מיוחדים לעמוד בקשיים ולדבוק בהשי"ת בתכלית.
---
ג. דברי הגר"א בעניין גלות הערב רב ודוחק תלמידי החכמים
את הגדלות המופלאה הזו של לומדי התורה, אין סיטרא אחרא וכוחות הטומאה יכולים לסבול. "זה לעומת זה עשה האלוקים", וכנגד התעצמות התורה ישנה התעצמות מבהילה של כוחות הרע, הלא הם ה"ערב רב" שעיקר שלטונם ותוקפם נועד לדורות האחרונים.
נתבונן באשר גילה לנו הגאון מוילנא במקומות רבים על אודות מציאות זו באחרית הימים:
* **שורש כל חטא:** בתיקוני זוהר (תיקון כא, דף סא.) כתב הגר"א על הערב רב:
"הם הגורמים לישראל כל חטאת, וכמו הרע באדם כן הם לישראל. ראשיתם בעגל, וכן בכל חטא וכן בעריות..."
* **שנאת חינם לתלמידי חכמים והטלת מיסים:** בספרו 'יהל אור' (על הזוהר) כתב כי הגלות הרביעית (גלות אדום) נתונה תחת שלטון הערב רב, ועליהם נאמר "תחת נבל כי ישבע לחם" (משלי ל, כב). מאפייניהם הם שנאת חינם לתלמידי חכמים, קמצנות מלתמוך בתורה, ועניות הדעת. עוד הוסיף שם שהם מטילים מסים והיטלים על תלמידי החכמים. (וכמו שמבואר בזוהר הקדוש בראשית כה. ששליטות הערב רב היא בראשי העם בגלות הרביעית, ועליהם נאמר בשיר השירים "הגשם חלף הלך לו" - שהוא שלטון הערב רב, ואז "הניצנים נראו בארץ" - שהם האבות שנתעוררו זכויותיהם).
* **עורב לעומת יונה:** הגר"א מבאר (יהל אור, בהעלותיך קנג, ב) כי הערב רב מכונה 'עורב' (מלשון ערב רב) העוסק בשקצים, ואילו ישראל נמשלו ל'יונה' - שליח הגלות האחרונה העוסק בתורה לשמה. פרנסת היונה תהיה בדוחק, בסוד "עלה זית טרף בפיה" - שאמרה יונה לפני הקב"ה: 'יהיו מזונותיי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ותלויים ביד בשר ודם'. הרי זה מבהיל לראות כיצד מתקיים לנגד עינינו המצב שסובבו משמיים, שקיום עולם הישיבות ייעשה שלא על ידיהם ושלא בטובתם.
* **חבלי משיח וצער השכינה:** במזמור כ' בתהילים ("יענך ה' ביום צרה") ישנן שבעים תיבות. כתב הגר"א (יהל אור לחלק ב, קיט: והובא בסידור ר' נפתלי הרץ) כי שבעים תיבות אלו הן כנגד שבעים שנות חבלי משיח, שבהן צווחת השכינה הקדושה המכונה "איילתא". תהליך הגאולה נמשל ללידה: תחילתו בהסתר פנים המקביל לעיבור, והמשכו בייסורי חבלי משיח שהם כצירי לידה. ככל שהלידה קרבה, הצירים נעשים תכופים וקשים יותר. בסוף הלילה משתררת השחרורית והחשכה העמוקה ביותר, ומתוכה בוקע השחר; כך הצרות והקושי יכבידו מאוד לפני הגאולה כדי למהר את קצה, כפי שהוכבד השיעבוד במצרים לפני השילוח.
וזה לשון הגר"א:
"בכמה נשיכין וכו' – רומז אל מה שכתוב דאיילה בשעה שכורעת לילד מכנסת ראשה בין ברכיה וצועקת, עד שבא נחש ונושך לה ברחמה ואתפתחת ומולדת. והאילה היא השכינה, וצועקת בעת לידתה הן ע' שנין הנ"ל... ועל ידי נשיכת החיווי (הנחש) לתלמידי חכמים בעניות, היא יולדת משיח, שדוחקא דתלמידי חכמים ממהר הגאולה, כמו שכתוב (ברכות ו:) 'אגרא דכלה – דוחקא'".
נמצא שצירי הלידה של המשיח הם-הם הייסורים והדוחק הכלכלי והנפשי המוטלים על תלמידי החכמים. הדוחק הגובר אינו אלא סימן מובהק להתגברות הצירים לקראת לידת הגאולה. וכך שנינו בגמרא (כתובות קיב:): "דור שבן דוד בא, קטיגוריא בתלמידי חכמים. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: צירוף אחר צירוף... בזוזי ובזוזי דבזוזי".
***הצלחת הרשעים לשם אובדנם:** בתיקוני זוהר חדש (דף לז עמ' ג) כתב הגר"א: "ערב רב יצליחו מאוד בסוף הימים, כי כתוב בתז"ח שעל ישראל ירדו החטאים כדי לכפר, ועל הרשעים ירדו הזכויות לקבל שכרם". ובסוף ביאורו לאגדות רבה בר בר חנה כתב: "ערב רב מישראל, מידתן 'נעשה לנו שם', וכל עניינם הוא להתגדל ולהתפאר". עוד הוסיף שהם "מראים עצמם טהורים כחזיר". כוונתו שאנשי השלטון פועלים כדור הפלגה שבנו מגדל לשם תועלתם האישית ותהילתם, וכחזיר הפושט טלפיו להראות כאילו הוא טהור, כך גם כשהם משמיעים דברי שבח כביכול לטובתנו, כל מהותם אינה אלא להרע, להתפאר ולהתחזק.
* **גזל עניי ישראל:** בתיקוני זוהר (צז: ד"ה עמלקים) כתב: "ערב רב עמלקים ראשי ישראל בגלות וגוזלים לעניי ישראל... ואינם עושים צדקה וגמילות חסדים עם בעלי תורה ומזלזלים בתלמידי חכמים".
* **קשים מגוים ומעכבי הגאולה:** בתיקוני זוהר (קסח עמ' ג) כתב: "ערב רב קשים מגוים, שהם 'אשת מדנים' שמגרים תמיד מדון בין ישראל לאביהם שבשמיים". ובמקום אחר (תיקון כא, דף נט עמ' ב) הוסיף: "ערב רב מעכבין את ישראל בגלות יותר מאשר אומות העולם".
* **עזות פנים נוראה:** בתיקוני זוהר (תיקון נ, דף צז עמ' א) ביאר: "ערב רב, כל הגלות, חורבן בית המקדש והצרות על ידם, וכל עזי פנים שבדור הם מהם". מכאן שורש עזות המצח והחוצפה נטולת הגבולות של משטיני עולם התורה בימינו. הגר"א (בספרא דצניעותא דף ג:) ביאר שמאותם דורות שקומטו להיבראות קודם בריאת העולם ושתלם הקב"ה בכל דור ודור (חגיגה יג:), נלקחו נשמות הערב רב, ועליהם נאמר "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" (סוטה מט:). הם נמשלו לכלב, שהוא החציף שבכולם.
* **הפסולת המדבקת בישראל:** בביאורי אגדות (עמ' 142) כתב: "ערב רב דבקים מאוד בישראל כסובין... רק יעקב (שהוא עמוד תורה) יכול לבררם בגלות". ישנם שלושה סוגי פסולת בתבואה: מוץ, תבן וסובין. בעוד האומות הן כמוץ הנידף, הערב רב הם כסובין הדבוקים בחיטה עצמה, והם פועלים לביטול תורה ולפריקת עול מלכות שמיים (כפי שנתבאר באבן שלמה פי"א אות ו). לכן הם מכונים בזוהר "שאור שבעיסה", המעכב את עשיית רצון ה'.
* **שורשם מעמלק:** שורשם של הערב רב הוא מזרע עמלק (תיקוני זוהר חדש לז:). באבן שלמה (פי"א, ח) הובא שיש בהם חמש קבוצות שסימנן נג"ע ר"ע (נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים, עמלקים), והעיקר שבהם הוא עמלק, ואין בן דוד בא עד שיכלו מן העולם.
מה נפלא ונורא לראות כיצד הגר"א, שחי לפני מאות שנים, צפה ברוח קודשו (כחכם העדיף מנביא) בדיוק כה נמרץ את הקורות אותנו באחרית הימים בארץ ישראל! כיצד הערב רב יעלו לראש, יציקו ויבזו את לומדי התורה. אכזריותם נובעת מכך שאינם מזרע אברהם, יצחק ויעקב, כמאמר הגמרא (ביצה לב:): "הני מערב רב קאתו... כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו".
---
ד. המשמעות הפנימית של הזמן הזה
ההתבוננות במצב מלמדת בבירור שיש כאן הנהגה עליונה ומכוונת מאת השי"ת. אף שרוב מניין ובניין של העם, כולל אלו שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, אינם חפצים ברדיפה הזו ואינם שותפים לשנאת התורה, מכל מקום מצליחים ראשי הערב רב לשלוט ביד רמה ולהצר את צעדינו. אות הוא כי גזירה היא מלפניו יתברך, והפתרון אינו טמון בהחלפת אישיות פוליטית זו או אחרת או בהשתדלות חומרית גרידא.
זוהי הנהגה מיוחדת של סוף הגלות, שנועדה להביא את התיקון השלם באמצעות עמידתם של תלמידי החכמים בניסיונות הללו. אילו היינו מפנימים שכל תיקון הבריאה תלוי כעת באמונתנו האיתנה, היינו מקבלים את פני הדברים מתוך תפיסה מרוממת ואיכותית בהרבה.
---
ה. השקפה צרופה בענייני השעה: היחס לצבא ולמדינה
לאחר שנתבארו הדברים הללו, עלינו לחדד כמה ענייני השקפה יסודיים ופשוטים, למען לא יתבלבלו הדעות מחמת השפעות זרות:
1. היחס לשירות צבאי
אין כל ספק או צד שבן תורה ילך לצבא, ודבר זה פשוט וברור לכל בר בי רב. בשעתו, כאשר הנושא היה פחות מבורר אצל ההמון, בא בחור מוכשר אל מרן החזון איש זצ"ל והביע רצון להתגייס לצבא.
* שאל אותו החזון איש: "מפני מה אתה חושש? האם מצד כשרות המאכלים?" ענה הבחור שהבטיחו לו שהכול כשר למהדרין.
* שאל: "האם מצד שמירת השבת?" ענה הבחור שישהה בכל שבת בביתו.
* הוסיף ושאל החזון איש: "אם כן, מדוע באת לשאול?" ענה הבחור: "חוששני שמא מתוך השהות בצבא אתקרר במקצת ביראת שמים שלי".
* השיב לו החזון איש בפסקנות: **"להתקרר ביראת שמים – הרי זה בגדר 'יהרג ואל יעבור', ויש למסור על כך את הנפש!"**
כל הבריאה כולה אינה קיימת אלא בזכות התורה ולומדיה. מהותן ומגמתן של מסגרות הצבא הן לקרר, להחריב ולשרש את יראת השמיים, ואין כאן המקום להאריך במה שחזו עינינו כיצד ציבורים שלמים איבדו שם את בניהם מן היהדות. דברי החזון איש הם קילורין לעיניים – הגנה על יראת השמיים היא בבחינת יהרג ואל יעבור.
2. המבט הנכון על המדינה וראשיה
חובה עלינו לזכור את אשר השמיע ברבים מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל בהספדו הידוע על האדמו"ר בעל ה'דברי יואל' מסאטמר זצ"ל. הוא הכריז קבל עם ועדה כי בהשקפה הבסיסית כולנו שותפים לשיטת סאטמר – שאין לנו כל חלק ונחלה במדינה ובראשיה, שמעשיהם רחוקים מן התורה, ואין לנו עימם כל חיבור רוחני או שותפות רעיונית. כל המחלוקת לא הייתה אלא בטקטיקה המעשית – האם להתנגד באופן מוחלט מבחוץ, או להיכנס אל תוך "לוע הארי" כדי להציל משם מותגים, תקציבים וקירוב רחוקים. אולם במהות, אנו רחוקים מהם כמטחווי קשת, והקשר עימם הוא טכני ואינסטרומנטלי בלבד.
משום כך, לבני תורה אין כל שייכות להגדרות של "ימין" או "שמאל" פוליטיים. כיום מתגלה לעין כל כיצד השנאה לתלמידי חכמים משותפת לשני הצדדים הללו. בשני האגפים קיימים נציגים של הערב רב מזרע עמלק, שכל מגמתם היא להחשיך את נשמות ישראל ולמנוע את התרחבות ספסלי בית המדרש. (וכפי שביאר הגר"א על הפסוק "וירא יעקב מאד ויצר לו", שחילק את העם לשלוש קבוצות: "השפחות וילדיהן" – שהם הערב רב העולים לראש; "לאה וילדיה" – שהם עמי הארץ הכפופים להם; ו"רחל ויוסף אחרונים" – שהם תלמידי החכמים השפלים והמבוזים בעקבות משיחא, ואורו של משה רבינו מצטער עימם).
---
ו. חובת השעה: התחזקות ביקרת ערך התורה
העבודה המעשית הנדרשת מאיתנו בתקופה זו מורכבת משני נתיבים:
1. **המשך העמל בכל עוז:** להוסיף שקידות והתמדה בלימוד התורה הקדושה ללא הרפיה.
2. **רוממות קרן התורה בתוכנו:** לחזק בתוכנו, בבתינו ובקרב משפחותינו את ההכרה הפנימית העמוקה ביקר, בתפארת ובגדולה המוחלטת של לימוד התורה, ובמעלתם הנשגבת של בחורי הישיבות והאברכים.
הניסיונות של ביזוי תלמידי חכמים באים לעולם כדי לאלץ כל אחד מאיתנו לבחון את עצמו: מדוע הוא לומד? מהי החשיבות של מעשיו בעיניו? לעיתים קרובות פועל האדם מתוך הרגל ושגרה של מסלול החיים (חיידר, ישיבה, כולל), ללא חיבור פנימי חי. מכוח שגרה זו עלולים חלילה להישמע דיבורים של רגשי נחיתות מצד אברך המקבל מלגה זעומה מול אשתו המפתחת קריירה ומרוויחה ממון רב.
אלו דיבורים של קטנות! עלינו לדעת כי עומדי התורה הם נזר הבריאה ותכליתה. כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל התורה וישראל. כל הלומד תורה – שכינה כנגדו, והקב"ה יושב ושונה כנגדו (תמיד לב:), והוא מתקשר בחיבור העמוק והעליון ביותר עם הבורא יתברך.
בדברי בעל ה'לשם' מבואר (דעת המועדים, מאמר תורת רשב"י) כי בדורות האחרונים ישנה עלייה רוחנית וגילוי רחב של תורת הסוד והעיון כדי להכין את השראת השכינה בעולם. כשם שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות מן ה'גוף' (יבמות סב.), כך צריכים להגיע לידי ביטוי כל חלקי התורה לפני ביאת המשיח. ההכרה במעלת התקופה תסייע לנו לעשות את עבודתנו מתוך שלמות ושמחה.
---
ז. עבודת הבירור וההתנתקות מן הרע
עיצומה של עבודתנו כעת הוא בירור הטוב מן הרע, כבירור החיטה מן המוץ והסובין. עלינו לעקור מלבנו ומתוכנו כל שמץ של הערכה, הערצה או הסתמכות על המדינה ושלטונותיה. יש להתנתק מהם בתכלית הניתוק התודעתי, להבין שהם פועלים להרוס את קרן התורה ושהם קשים מן הגויים. מתוך התנתקות זו, נשליך את יהבנו אך ורק על אבינו שבשמיים, כמאמר המשנה בסוף סוטה על תקופה זו: "ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים".
אל לנו להתפעל מכוחם, מתפקידיהם או מסיסמאות ה"כוחי ועוצם ידי" שלהם. מי שחי את התקופה במבט פנימי כזה, ניצל מחבלי משיח ומאחיזת הסיטרא אחרא. הגר"א ביאר (תיקוני זוהר, תיקון כא וכן תיקון ג' מהתיקונים האחרונים) על דברי הגמרא (ברכות ז:) שרשע שהשעה משחקת לו אינו יכול להרע לצדיק גמור, אלא לצדיק שאינו גמור הנמשך אחר שחוק הכסיל והצלחת הרשעים. "צדיק גמור" בהקשר זה הוא מי שאינו מתפעל מהצלחתם המדומה של הרשעים, בז להם, ומבין שפריחתם היא כעשב שנועד "להשמידם עדי עד". אדם הדבק בתורה מתוך הדוחק והקשיים ומנותק מהם תודעתית – אין להם עליו כל שליטה.
---
## ח. סיכום ומסקנות למעשה
העולה מן הדברים לעת הזאת:
* **א.** חובה על כל אחד להתבונן בגודל השעה, לאמץ מבט נצחי, ולהימנע מגמד את התהליכים לראייה פוליטית או אישית קטנה. עלינו להעצים את כבוד התורה מחד, ולהתבדל לחלוטין משלטון הערב רב מאידך.
* **ב.** עלינו לדעת כי אנו קרובים אל השכינה, וצערם של תלמידי החכמים הוא חלק מצער השכינה בגלות. מי שנושא בעול זה, זוכה להיות משושביני השכינה ושכרו הרבה מאוד.
* **ג.** התעצמות כוחות הרע והערב רב להציק ללומדי התורה היא עצמה סימן לכילויים הקרב ובא. כפי שביארו בעל ה'לשם' והגרא"י חבר (פתחי שערים נתיב השבירה טו, ואפיקי ים ח"א ט) עפ"י הזוהר על הפסוק "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" (קהלת ח, א) – שלטון ה'אדם בליעל' (כוחות הרע) נועד כדי שיוציא את כל כוחותיו ורוע מעלליו, ובכך יביא על עצמו את מיתתו וביטולו המוחלט. הטירוף המערכתי וההתנהלות הנוגדת כל היגיון ויושר מצדם אינם אלא פרפורי גסיסה של הרשעה לפני כילויָה.
* **ד.** אנו מצויים בפעמי הגאולה, ובקרוב ממש נזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון.
כפי שכתב מרן בעל ה'מכתב מאליהו' (ח"ג עמ' 217) לאחר שהאריך בעניין הערב רב באחרית הימים:
> "העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בניסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של 'כוחי ועוצם ידי' ואינם מתפעלים ומושפעים מחוצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל, אלא אדרבה מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפילה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה ע"י משיח צדקינו במהרה בימינו. להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות, ידיעת האמת לאמיתה – אורו של גן עדן, ויתוקן כל החושך וההסתר... ויזכו לסוף התיקון דלתתא, שבעולם הזה, ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלימות בעולם הבא".
וכן ביאר הרמח"ל (אדיר במרום) שספר הזוהר ופנימיות התורה הם כתיבת נח בתוך מבול הגלות. המסתתר בהם ומביט על העולם במבט פנימי ואמיתי, מברר את הרע מתוכו בשכלו ואינו זקוק לייסורי חבלי משיח שתפקידם להפריד את הזוהמה באופן כפוי.
נזכה בקרוב לביטול כוחות הרשע, להרמת קרן התורה ולגילוי כבוד מלכותו יתברך בעולם, בביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.
