סיפר הר' י.ש.ש., מעץ חיים, שבקיץ שנת תשל"ו נכנס במוצאי שבת אחד להרבי עם קוויטל שאברך אחד ממכריו נוסע לחו"ל למחרת ביום א' בבוקר והיות ולאברך הזה אין קשר לרבי ביקשו הנ"ל שיכנס הוא להזכירו לקבל ברכה. ענהו הרבי תאמר לו שלא יסע. הוא נדהם ואמר שאינו מאמין שהאברך ישמע לו כיון שהכל מוכן לנסיעה לבוקר, ענהו הרבי לא ביקשתי ממך שתבוא אלי. אח"כ שאלו הרבי אם להאברך הזה יש ילדים, ענה האיש שאין לו ובגלל זה הוא נוסע, אמר לו הרבי מה לעשות כדי שיוושע בבנים. האיש הלך אל האברך ואחרי מאמץ שיכנעו לדחות את הנסיעה. למחרת נודע שהמטוס שעמד לטוס בו נחטף ע"י מחבלים והוא המטוס הנודע של מבצע "אנטבה". בסוף חורף תשל"ז נולד לאברך בן זכר ונקרא על שמו של הרבי.
האברך ד.מ., מחסידי ב. בירושלים, קיבל צו מילואים לפני ראש השנה תשל"ד ואחרי מאמץ הצליח לדחותו למוצאי ר"ה. אשת האברך התעקשה שלא יסע בלי להכנס קודם לרבי מגור, הלה טען שיש עכשיו תור גדול אצל הרבי והוא ממהר, אך היא עמדה על כך בכל תוקף. בלית ברירה עמד בתור ונכנס להפרד. כשיצא אמר הרבי להגבאי שיקרא בחזרה את האברך וכשנכנס עוד פעם בירכו שיחזור בלי מכשול. האברך נשלח לחזית התעלה עם החטיבה הירושלמית והיה שם בזמן שפרצה מלחמת יוה"כ, המצרים חצו את התעלה באותו איזור והרבה מיחידתו נהרגו והוא יצא משם בשלום בניסי ניסים. כשחזר מהמילואים נכנס להרבי לקבל שלום, אמר לו הרבי את מאמר חז"ל "אשתו הצילתו" (הנאמר אצל און בן פלת).
היה עיקר עבודתו בקודש להרבות קדושה וטהרה בישראל. היה רגיל לומר בשם אביו על מאמר חז"ל אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם, מדוע נאמר סתם אותו יצה"ר ולא נתפרש איזה יצה"ר, משום שבכל דור יש יצה"ר אחר המיוחד לאותו דור, והוסיף שבדור הזה עיקר היצה"ר הוא בעניני קדושה ושזה יסוד עיקרי ביהדות
