What a zero I am! Just a lump of clay in the Creator’s world! A walking nobody, a literal nothing!
How do I keep falling into the exact same traps time after time, as if yesterday, the day before, and the day before that never happened? Time after time, I return to the very same spot and collapse inward upon myself with a resounding crash.
That’s it. I know exactly who and what I am, and especially what I am not: not a tzaddik, not diligent, not a servant of Hashem, not important, not meaningful, not worth a thing—just no, no, and no.
And perhaps above all, I am not a beloved, wanted son of Hashem, may He be blessed. I’m more like the black sheep of the family. It’s as if there is all of Am Yisrael and everyone else is Hashem's child, while I’m that kid who constantly causes trouble and whom nobody loves. Seriously, I look around and see how (almost) everyone else is truly precious in Hashem's eyes and how much He loves them, and only I am left out of the picture. There is simply no way Hashem loves me after everything I’ve done—and everything I failed to do.
What a miracle it is that Hashem, may He be blessed, created other Jews to rejoice in, because if He had created only me, He would be disappointed all the time.
It is truly a wonder that He continues to return my soul to me with such devotion day after day—the kind of thing we simply cannot comprehend.
After such an empowering series of statements, I’m sure we all feel much more enthusiastic about serving Hashem, may He be blessed, with joy and gladness of heart.
If anyone wants to get on the right track, all they need to do is humiliate themselves, put themselves down, and feel how completely worthless they are. That is a guaranteed, tried-and-tested fast track straight to Hell.
We suffer from a fundamental, fatal error: the idea that the more we beat ourselves up, the more we will progress.
The moment we even begin to imagine a horrific scenario of inner satisfaction and feeling good about ourselves, we immediately plunge into a panic attack and shut down.
It looks something like this: “What a wonderful Jew I am, how much Hashem loves me and rejoices in me—not because of anything I did, but simply because of who I am. He loves me like a child born to parents at the age of one hundred, and He never stops believing in me and my capabilities. Even when I fall, He stands right there, waiting for me to get up, giving me a massive hug, and telling me to keep walking. Just a good Father!”
And who am I? A piece of the Divine from above (Chelek Eloki mi'ma'al), pure, authentic, inner goodness—refined good. All the falls and failures? They are just layers covering up who I truly am. They need to be fixed, but we mustn't halt our progress because of them, and we certainly shouldn't start thinking that we are inherently bad.
Ahhhhhh!!!!!!!!!!!!!!!
The pressure!!!!!!!!!!!!!
If we think like that, we might end up doing a ton of bad things just because of all the pride that will fill us! Heaven forbid we think such thoughts. Anyone who wants to get anywhere in life must start by being dissatisfied; only then do you have the motivation to move forward.
Really?
Take a moment to look inside and check when it is that we actually fall more.
To our great surprise, we will discover that when we are filled with biting self-criticism bordering on self-humiliation—if we haven't crossed that line already—we let ourselves slide into a fall much, much more easily. The math is simple: if I’m already so messed up and so terrible, then it doesn't really matter if I do one more bad thing or not. I'm a lost cause anyway.
But if I am joyful and recognize my immense value—not because I made myself this way, but simply because that is how Hashem created me in His great love and abundant mercy—suddenly, falling feels beneath me. How can I fall if I am such a precious Jew, so deeply loved by Hashem, may He be blessed?
This is also what King David teaches us.
When he refers to the Sin of the Golden Calf, he says something incredibly jarring:
"They exchanged their honor for the image of a bull that eats grass." (Psalms 106:20)
Do you understand? Every time you sin, you exchange your honor—which is your precious soul—for a cow. How does that happen? Very simply: you forget how much honor you possess.
Anyone who wants to sin less and serve Hashem more needs to constantly remember how loved and precious they are, how important they are in Hashem's eyes, and that who they truly are is the good within them.
That is how you avoid turning into a cow.
Now, listen closely!
A time of war is a monumental time for great salvations with Hashem's help, but it is also a time of judgment. One of the ways to sweeten the judgments is to judge Am Yisrael favorably.
It is incredibly important to advocate for other Jews and see the good in them, but it is no less important to advocate for yourself and see the good in you.
You, too, are a Jew!
איזה אפס אני! פשוט גוש בוץ בעולמו של הבורא! כלום ושום דבר מהלך!
איך כל הזמן אני נופל בדיוק באותן נפילות, כאילו לא היה אתמול, ושלשום, ולפני שלשום. פעם אחרי פעם אני חוזר בדיוק לאותה הנקודה, וקורס פנימה לתוך עצמי בקול רעש גדול.
זהו, אני יודע בדיוק מי ומה אני, ובעיקר מה אני לא: לא צדיק, לא מתמיד, לא עובד ה', לא חשוב, לא משמעותי, לא שווה, פשוט לא ולא ולא.
ואולי מעל הכל אני לא בן אהוב ורצוי של ה' יתברך, יותר בכיוון של הכבשה השחורה של המשפחה. כאילו יש את כל עם ישראל, וכולם בנים של ה', אז אני הילד הזה שכל הזמן עושה בעיות ואף אחד לא אוהב אותו. אשכרה, אני מסתכל מסביבי ורואה איך כל אחד (כמעט) הוא ממש יקר בעיני ה' ואיך ה' אוהב אותו, ורק אני מחוץ לאירוע. פשוט אין מצב שה' אוהב אותי אחרי כל מה שעשיתי ושלא עשיתי.
איזה נס שה' יתברך ברא עוד יהודים שיהיה לו במי לשמוח, כי אם הוא היה בורא רק אותי הוא הי מתבאס כל הזמן.
זה באמת פלא שכזה שהוא ממשיך להחזיר לי את הנשמה בכזו אדיקות יום אחרי יום, מסוג הדברים שאנחנו לא יכולים להבין.
*
אחרי סדרת המשפטים המעצימים האלו בטח הרבה יותר כיף לנו לעבוד את ה' יתברך בשמחה ובטוב לבב.
אם מישהו רוצה לעלות על המסלול כל מה שהוא צריך זה להשפיל את עצמו, לרדת על עצמו, ולהרגיש כמה הוא לא שווה. ככה הוא בדרך ישר לגיהינום, בדוק ומנוסה.
*
יש לנו טעות יסודית ופטאלית: ככל שנרד על עצמנו יותר – נתקדם יותר.
אנחנו רק מתחילים לדמיין לעצמנו תרחיש אימה של שביעות רצון פנימית והרגשה שאני טוב וטוב לי עם עצמי, ואנחנו מיד נכנסים להתקף חרדה ומתקפלים.
זה נראה בערך ככה: איזה יהודי נפלא אני, איך ה' אוהב אותי ושמח בי, לא בגלל משהו שעשיתי, אלא פשוט בגלל מי שאני. הוא אוהב אותי כמו בן שנולד להורים שלו בגיל מאה, ולא מפסיק להאמין בי וביכולות שלי. אפילו כשאני נופל הוא עומד שם, מחכה שאני אקום, נותן לי חיבוק גדול ואומר לי להמשיך ללכת. פשוט אבא טוב!
ומי אני? חלק אלוק ממעל ממש, פשוט טוב אמיתי ופנימי, טוב מזוקק. כל הנפילות והכישלונות? הן רק כיסויים למי שאני באמת. צריך לתקן אותן, אבל לא לעצור את ההתקדמות בגללן, ובטח לא להתחיל לחשוב שאני בעצם רע.
*
אההההההה!!!!!!!!!!!!!!!
איזה לחץ!!!!!!!!!!!!!
אם נחשוב ככה, אנחנו עוד עלולים לעשות מלא דברים לא טובים רק בגלל כל הגאווה הזאת שתמלא אותנו. חס ושלום לחשוב מחשבות כאלו. מי שרוצה להתקדם לאנשהו בחיים שלו חייב להתחיל להיות לא מרוצה, רק ככה יש לך מוטיבציה להתקדם.
*
באמת?
תסתכלו רגע פנימה ותבדקו מתי אנחנו נופלים יותר.
למרבה הפלא נגלה שכשאנחנו מלאים ביקורת עצמית נוקבת שגובלת בהשפלה, אם לא עברנו כבר את הגבול, אנחנו משחררים לעצמנו הרבה הרבה יותר בקלות את הנפילה. החשבון הוא פשוט – אם אני כזה דפוק, וכזה גרוע, אז זה לא באמת משנה אם אני עושה עוד משהו רע או לא. גם ככה אני אבוד.
אבל אם אני שמח ויודע את מעלתי הגדולה, לא בגלל שאני עשיתי את עצמי, אלא פשוט כי ככה ה' ברא אותי באהבתו הגדולה ורחמיו המרובים, פתאום לא מתאים לי ליפול. איך אני אפול אם אני כזה יהודי יקר וכל כך אהוב אצל ה' יתברך?
*
ככה גם דוד המלך מלמד אותנו.
כשהוא מתייחס לחטא העגל הוא אומר משהו מטלטל מאוד:
"וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב".
הבנתם? כל פעם שאתה חוטא אתה מחליף את הכבוד שלך, שהוא הנפש היקרה שלך, בפרה. איך זה קורה? פשוט מאוד, אתה שוכח כמה כבוד יש לך.
מי שרוצה לחטוא פחות ולעבוד את ה' יותר צריך לזכור כל הזמן כמה הוא אהוב ויקר, כמה הוא חשוב בעיני ה' וכמה מי שהוא באמת זה הטוב שבו.
ככה לא הופכים לפרה.
*
עכשיו תקשיבו טוב!
זמן של מלחמה הוא זמן גדול מאוד מאוד של ישועות גדולות בעזרת ה', אבל הוא גם זמן של דין. אחת הדרכים להמתיק את הדינים היא ללמד זכות על עם ישראל.
חשוב מאוד ללמד זכות על יהודים אחרים ולראות בהם את הטוב, אבל חשוב לא פחות ללמד זכות על עצמך ולראות בך את הטוב.
גם אתה יהודי!
