The gemara continues[see previous posts at length] by revealing the punishment of the Jews for their arrogance [גאוה].
מאי פורענותהון? כדדריש רבה בר עולא "והיה תחת בושם מק יהיה" - מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים.
"What is their punishment? — As Rabbah b. Ulla lectured: And it shall come to
pass, that instead of sweet spices [bosem] there shall be rottenness: the place
where they perfumed themselves [mithbasmoth] shall be decaying sores. [Shabbos 62b]
Every Divine punishment has a purpose - to teach a lesson and correct the behavior of the sinners. Punishment is never intended just for the sake of punishment and in order to inflict pain.
Here too, the punishment was meant to teach a lesson and fix the arrogance and haughtiness of the Jews. The Jews were in a place of such arrogance where they saw no need to curb any of their desires. Bodily pain taught the Jews that, contrary to what they thought, they were FILLED with inadequacies and faults. You think you are so perfect? Look at your diseased skin! This would awaken them to a greater reality, namely that they are lacking spiritual perfection and that there is no room to walk upright [as we learned earlier, this showed that a person didn't have to bend for other because he was a picture of perfection, so who cares about others!].
""מאי פורענותהון? כדדריש רבה בר עולא "והיה תחת בושם מק יהיה" - מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים"".
הגאוה ההוללה שהביאה את הארס היותר מסוכן שלה, עד שהוחלט בלב שכל כח מיוחד הוא צריך להיות רודה בעצמו בכל חופשיות גאותו, באין שום סקירה שבתוך כלליות הקומה נמצאים כמה כוחות שצריך לכבשם. ההעלמה הזאת מהחסרונות הטבעיים לאדם, מביאה את בעליה, שיוחשו החסרונות הגופניים בניוולם ע"י החוליים והמס הבשר המקולקל שאינו בא כ"א מפני הקלקול הנמזג בגופו של אדם. ובזה ישבר לב הזונה של הגאוה, שהרי בעין יראה שאיננו שלם בתכלית, ולא יוכל להתרומם על כל קלקול. ומזה ידע שגם בקרב נפשו ימצאו כהנה קלקולים למכביר, שהכבישה ולא השילוח בזקיפת הקומה היא רפואתם. ע"כ מקום מקום שמתבשמות בו נעשה נמקים נמקים, שזה מורה על חיסרון בגוף ארג הבשר שהוא ראוי להורות על החיסרון הנמזג בהאישיות היחידה בכללותה, ואין לו על מה ללכת בקומה זקופה להראות שכולו הוא מלא השלמה.
