Some people mistakenly think that Emunah is intellect. Others mistakenly think that is emotion. It is neither. Emunah is - in its most basic expression - the natural inclination of the soul towards Hashem. The intellect and emotion HELP us on our way to reveal the pathways of the soul.
The Rav ztz"l writes:
"אמונה - אינה לא רגש ולא שכל, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה".
The Chazon Ish ztz"l in his words says the same thing:
"מידת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש".
To expand:
לאדם יש הרגשה - שהיא בלב, ויש מחשבה - שהיא בראש. אבל אמונה אינה הרגשה סתמית של האדם שהוא מאמין, ואינה גם הבנה בשכל, שאדם מבין את האמונה.
האמונה היא הנשמה בעצמה, היא כח רוחני פנימי יותר עמוק ויותר חזק מרגש ושכל. הנשמה (=האמונה) אמנם מפעילה את השכל והרגש, אך היא קיימת עוד לפניהם.
מה פירוש "הנשמה קיימת לפני הרגש והשכל"? רעיון זה קיים בעוד כוחות באדם, למשל ביחס לרגש. אם אני נותן יד לחבר שלי ולוחץ את ידו, אז לפי הלחיצה החבר מרגיש את ההרגשה שאני מבטא כלפיו, גם אם לא דיברתי בכלל. כך גם כשאני מרגיש שאני שמח, איך ידעו אחרים את ההרגשות שלי? רק ידי כך שאני אתן לזה ביטוי חיצוני. המעשים והדיבורים החיצוניים אינם הרגש בעצמו, כמובן, אלא רק ביטויים שלו. דוגמא נוספת היא הכח השכלי: אפשר לבטא את השכל בדיבורים, בכתיבה ובמעשים, אך אלו אינם השכל בעצמו. גם אם השכל לא בא לידי ביטוי הוא תמיד קיים, אלא שהוא מוסתר - יכול להיות שיש אדם אחד חכם מאוד, אבל אף אחד לא רואה זאת, כי זה לא בא לידי ביטוי.
בדומה לרגש ולשכל, שאי אפשר לגלות את עצמותם, כך גם הנשמה: את עצמותה של הנשמה אי אפשר לגלות, אך היא מתבטאת בכוחותיו של האדם: ברגש ובשכל. רק את הרגש והשכל אנו מכירים ומרגישים, אך הנשמה היא כל כך פנימית ועמוקה עד שאנו לא מכירים אותה באופן ישיר. דרך השכל והרגש אנו יודעים מה מצב הנשמה ומה רצונה, אך לא הם השורש של האדם, אלא כח יותר פנימי שנמצא באדם, והוא הנשמה.
כיון ששכל ורגש הם רק כלי ביטוי של הנשמה, אנו לא מכירים את עצמינו, את נשמתינו, באופן של מאה אחוז, כי כלים וגילויים אינם יכולים לתת את הביטוי השלם לעצם הדבר. כשם שאם יש לאדם שמחה שהוא לא יודע איך לבטא אותה, אז גם אם הוא ירקוד וישיר - השמחה שיש לו היא יותר ממעשים אלו, וכן כשיש לאדם רעיונות גבוהים רוחניים, קורה לפעמים שהוא אינו יכול לבטא ולבאר את רעיונותיו, אין לו מילים מתאימות. יש מחשבות גבוהות שהם קיימות, אך לא יכולות לבוא לידי ביטוי במציאות בצורה מספיקה. אלו רק דוגמאות, אך עוד יותר מזה כשמדובר בנשמה. הרגש והשכל לא יכולים לבטא ולהביע את מצבה ורצונה של הנשמה באופן שלם, כי הרגש לא יכול להרגיש, והשכל לא יכל להבין את מה שיש בנשמה.
שכל ורגש - אמצעי להגיע לאמונה, אך אינם האמונה עצמה
השכל והרגש אינם רק ביטוי של האמונה, הם גם יכולים להוות דרך להגיע אליה. יש אנשים שחונכו מגיל צעיר לאמונה, אך כשאדם אינו מאמין הוא צריך להגיע לאמונה דרך כוחותיו החיצוניים יותר. אפשר לשכנע דרך השכל ולהסביר לו כמה שהתורה זה נכון, כמה שהאמונה היא נכונה, או שמראים לאדם חיים יהודיים והוא נמשך לזה ברגש עד שהוא הופך להיות מאמין. אחרי שלב זה, אדם הופך להיות מאמין והוא מבוסס באמונה, ואז גם אם ההוכחות האלו יתבררו כלא נכונות אחר כך זה לא ישפיע עליו. גם אם יהיו קושיות על האמונה לא יווצרו אצלו ספקות, כי כאמור האמונה היא למעלה מהשכל וההגיון, והאדם המאמין לא מתבסס על הוכחות, אלא ביסוס האמונה הוא עמוק בתוך האדם עצמו, בעצם הנשמה.
הרחבת האמונה בעזרת השכל והרגש
הרמב"ם בספר המצוות כותב: "מצוה ראשונה אשר הוא הציווי אשר ציונו בהאמנת האלוקות שנאמין שיש שם שהוא עילה לכל הנמצאים".
במשנה תורה בספר המדע הוא כותב: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון".
מדוע הרמב"ם כותב בספר המצוות "להאמין" ובמשנה תורה "לידע"?
כדי להבין את משמעות שני המושגים 'להאמין' ו 'לידע', נתייחס לשאלה שלכאורה יש לשאול: אם אדם לא מאמין אין מי שיצווה אותו. אך אם הוא כבר מאמין אין מה לצוות, כי הוא כבר מאמין! אלא שורש האמונה זה להאמין, אך 'לידע' - פירושו להרחיב את הכרת ה', להרחיב את האמונה. צריך להתבונן ולהרחיב את ההתבוננות שה' הוא מנהיג לכל העולם כולו, הוא ברא את הכל והוא מנהל את הכל, ובהמשך מתרחבים עוד - מה זה 'הכל'? עד היכן זה מתפשט? המושגים שלנו מצומצמים מכדי להבין שיש עוד המון כוכבים מעבר לכוכבים שאנו רואים, ושאנו יודעים עליהם. אנו בכלל לא יודעים עד איפה מתפשט הגודל של הבריאה.
וכן צריך להעמיק בהכרה שהקב"ה מקיף את כל הבריאה, ומנהל הכל, ואת כל מאורעותיו של האדם בכל רגע ורגע הקב"ה רואה, והקב"ה מנהיג את כל המציאות ואת ישראל עמו. להעמיק בכל העניינים הללו, להתבונן בזה ולעסוק בדרכי התבוננות בהנהגת הקב"ה את העולם. ככל שהאדם לומד יותר את המציאות, האמונה שלו מתרחבת ומתפשטת.
האמונה יכולה להתגלות אצל האדם בשלושה תחומים
כאמור, הנשמה היא הרבה יותר עליונה מהרגש והשכל, אך ברור שככל שאדם יגדיל את כוחות הרגש והשכל שלו - כך גם הנשמה תוכל להתגלות בצורה הרחבה שאפשר. אפשר לגלות את האמונה דרך שלשה תחומים:
1. התבוננות בטבע - אדם יוצא אל הטבע ומתפעל מהטבע ומפלאיו, ורואה דרכו את ריבונו של עולם יוצר כל. אדם בעל רגש פתוח מרגיש התרוממות ותחושת הודייה לה', כי הטבע מרחיב את האמונה.
2. הופעת האמונה מתוך לימוד התורה, המלמדת אותו את האמונה, בכך שרואים כמה התורה היא נכונה ונפלאה.
3. ויכול להיות מצב פנימי של אמונה מתוך האדם עצמו, מתוך תוכו יש התפרצות של אמונה. זה קרה לאברהם אבינו, שנאמר עליו ששתי הכליות שלו שפעו תורה מתוך הנשמה שלו, הוא קיים את כל התורה מתוך הפנימיות שלו.
האמונה צריכה להתגלות בשלושת התחומים הללו, בהתבוננות כוללת על העולם על הבריאה. להבין מהי מטרת העולם? לעולם יש מטרה אחת. כשם שלאדם הפרטי יש מטרה, היא חיצונית אליו והוא צריך לשאוף אליה, כך לעולם כולו יש מטרה חוץ ממנו גבוה ממנו, הכלל כולו שואף למשהו שלמעלה ממנו, העולם כולו שואף אל ד'.
אסטרונאוטים שנמצאים בחלל מסתכלים מלמעלה על העולם, ורואים שהעולם הוא מציאות אחת, וכל הפרטים הם חלק מתוכנית אחת. אם העולם כולו אחד - יש לו מטרה כוללת אחת והיא האמונה ברבש"ע.
שורש האמונה קיים אצל כל אדם
כשקיים מצב שאדם שאינו מאמין - הרי זה כמו מצב של ערפל שמסתיר את המציאות הקיימת, מסתיר את השייכות של האדם לבורא.
האמונה היא הקשר של האדם עם הקב"ה: הנשמה שייכת לרבש"ע, היא רואה אותו כביכול, ואם האדם לא מאמין הרי זה מעיד שיש כאילו מחיצה שמפריעה לנשמה להתגלות ולהראות שהאדם שייך לרבש"ע. לפעמים המסך הזה עבה מאוד, ולפעמים דק מאוד.
המחיצה הזאת יכולה להווצר מחינוך לא נכון, כשאדם גדל בבית ללא אמונה וכל חינוכו היה ללא אמונה, או שמפריעים לו להאמין. בדרך כלל ילד באופן טבעי הוא מאמין, ואם לא יפריעו לו הוא יגדל כאדם מאמין. ברוסיה אומרים שחמישים שנה הם מחנכים לכפירה אבל לא הולך להם, לנוער יש נטיה לאמונה. באופן טבעי האדם חש קשר למקורו, כמו שיש כוח משיכה שכל פרט קטן נמשך אל הכלל כך הנשמה נמשכת אל מקורה, אל הקב"ה. לכל אדם מישראל יש נשמה שקשורה ודבוקה בקב"ה, וכשיש חינוך לא נכון אז מבלבלים את הילד וזה מפריע לאמונה. יש גם יצר באדם שנלחם באמונה, כמו שהיצר נלחם בכל דבר. אך לאחר שמחסומים אלו מסתלקים, האמונה הפנימית מתפרצת, ואין מי שיעצור בעדה.
כיון שהאמונה קיימת באדם ורק צריך לגלות אותה, עניין התשובה נהיה בטוח, מובטחים ישראל שיעשו תשובה. בסך הכל צריכים לעשות פתח במחסום שמפריד ומבדיל בין הנשמה הפנימית לבין ההתגלות בפועל במציאות שלנו. לא צריך לבסס את האמונה על דברים חיצוניים, לא צריך 'לקרב רחוקים'. אצל הגויים יש מושג של קרוב רחוקים, אך אצל היהודים כולם מקורבים, ורק צריך לתת לאמונה (=לנשמה) להתפרץ מתוך הפנימיות של האדם.
ברגע שנגלה את המפתח איך בדיוק פורצים את המחסום הזה שמפריע לאמונה שמונע בעד האמונה להתגלות, כשנדע איך בדיוק נוגעים בנקודה היהודית בכל לב של יהודי, העם ישוב בתשובה, וזה דבר בטוח. השאלה היא רק איך לפרוץ את המחסום הזה כמה שיותר מהר, צריך לתת לרצון הפנימי שבכל יהודי לרצון שנובע מתוך הנשמה להתפרץ החוצה, וכשיש רצון ואמונה אז אם רק עושים פתח או כמה חורים במחסום הכל מתפרץ מעצמו, ויהא תהליך עצום של התעוררות ושל תשובה. כל יהודי בכל דרגה שהוא נמצא יכול להוסיף עוד מצוה: כל מצוה, כל תפילה, כל ביטוי של דביקות מסלקים עוד מסך ומסך, ופורצים עוד חלון במחסום "עוונותיכם מבדילים בינכם ובין אלוקיכם". וצריך לעלות ממדרגה למדרגה ולהגיע לשיאים גדולים ללא הגבלה.
סיכום
בשיחה זו עסקנו במהות האמונה והיחס בינה לכוחותיו של האדם השכל והרגש. האמונה היא כח פנימי עמוק הקיים באדם, הקשר בינו לבין בוראו, הקיים בין אם ירצה ובין אם לא ירצה. כח זה מתבטא בשכל וברגש, ניתן להגיע אליו דרך השכל והרגש, וניתן גם לפתח את כוחות השכל והרגש עוד יותר ובכך לקלוט ולגלות את האמונה הפנימית בצורה גדולה יותר ויותר. אף אחד לא מגביל אותנו מלהאמין. ואם אנשי האמונה יהיו מאמינים עוד יותר גדולים זה יתפשט, והנחלה העליונה של האמונה תהיה נחלתם של כל ישראל, במהרה בימינו אמן.
