In order to prevent viruses, computers should practice social distancing.
ידידי
רבי שלמה דיכובסקי, חבר בית הדין הגדול, כתב בספרו לב שומע לשלמה (סימן לג)
"מבין אבות הנזיקין דומה נזק זה ל"אש", כשם שבאש נאמר (שמות
כב, ה) כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, כך בוירוס - יוצר אדם את המזיק בחצרו
ומשלח אותו אל ממונו של חברו. נמצא שהדין שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת
הַבְּעֵרָה, אמור להתקיים גם במשלחו של הוירוס. כשם שאש מזיקה על ידי כח אחר
מעורב בו, כך הוירוס מתפשט על ידי החשמל באמצעות קווי הטלפון.
להלכה נפסק בשו"ע (חו"מ סי' תיח סע'
יז) כדעת רבי יוחנן (ב"ק כב, א) אשו משום חציו. מכאן, שכאשר אדם הבעיר בעצמו
את האש בתוך ממון חברו והזיק את גופו של אדם אחר, חייב משום אדם המזיק.
אדם שהזיק את ממון חברו, בין אם הבעיר בעצמו את האש בתוך ממון חברו, ובין
אם פשע ולא שמר את האש וזו התפשטה והזיקה את ממון חברו, חייב רק על הנזק הישיר
שנעשה, אולם פטור מנזקים עקיפים. חיוב בנזק עקיף, כמו "שבת"
הוא רק באדם שהזיק אדם, ולא באדם שהזיק את ממון חברו. כמו כן אין חיוב בנזק עקיף
בממונו שהזיק, כדברי הקצה"ח (סי' שסג ס"ק ג).
הוירוס הוא בבחינת אש, יוצרו הרי הוא כמבעיר את האש, והשולחו למחשב של חברו ואפילו התרשל ולא
נזהר מכך, גם אם קיבל אותו ממישהו אחר, הרי הוא כמי שאינו משמר את הגחלת המצויה
אצלו, ורוח מצויה מוליכה אותה הלאה, וכך הולכת המגפה ומתפשטת".
על פי דרכו, חידש הרב דיכובסקי: "כיון
שהגענו למסקנה שהחיוב על הפצת הוירוס הוא מטעם אש, הרי שיש להביא בחשבון שהמזיק
באש פטור ב"טמון". ולכן המדליק בתוך שלו ועברה האש והדליקה את גדישו של
חברו והיו בו כלים ונדלקו, אינו משלם אלא גדיש. כך דעת חכמים במשנה (בבא קמא סא,
א) החולקים בכך על רבי יהודה, וכמותם נפסקה ההלכה על ידי הרמב"ם (הל' נזקי
ממון פי"ד ה"ט) ובשו"ע (חו"מ תי"ח סע' יג). בנידוננו הרי
בתוך המחשב קיימים קבצים סודיים ונסתרים, ולכאורה עליהם יש אפוא לפטור
את המזיק מתשלום".
דברי הרב דיכובסקי, ראו אור לראשונה בקובץ
תחומין (כרך כב עמ' 333-325). רבי אהרן בק הגיב עליהם (קובץ תחומין כרך כד עמ'
110-102) "לרב דיכובסקי היה פשוט שהווירוס הרי הוא בבחינת 'אש, ויוצרו הרי
הוא כמבעיר האש. אולם
נראה שהגדרה זו של אב הנזיקין "אש" איננה מדוייקת. יש להתבונן היטב
בהגדרת ה"רוח המצויה" המעורבת באש.
רוח זו איננה משמשת רק כאמצעי טכני להעברת המזיק ממקום למקום, אלא היא חלק
מהותי מהפעלת המזיק. הגדרת אב הנזיקין "אש" כ"כח אחר מעורב
בו" (ב"ק ו, א) פירושה, ש"הכח האחר" מצטרף לממונו של המזיק,
וביחד הם יוצרים את הנזק. רק השילוב של הלהבה עם הרוח המצויה הוא שיוצר את
המזיק אש. הלהבה שהודלקה כאן איננה יכולה להזיק מעצמה במקום אחר, אלא היא
זקוקה לכח אחר שיסייע לה. צורת ההזקה של האש היא ששלהבת אחת מציתה - בעזרת הרוח המצויה -
שלהבת נוספת לידה, וכן הלאה, וכך גדלה האש ומתפשטת. לפי זה, קשה יהיה להבין
מדוע ה"רוח המצויה" שמעבירה את הווירוס ממחשב למחשב מצטרפת למזיק. נראה
שלא יהיה מדוייק לומר ש"רוח" זו עונה על ההגדרה של "כוח
אחר מעורב בו". עצם המזיק - היינו
תוכנת הווירוס - איננו זקוק ל"רוח" בשביל להפוך למזיק". כך הוא גם
לעניננו, לא ניתן לומר שיש כאן משהו אישי ממוני של המזיק שמעורב יחד עם כח אחרת
ורוח, ויחד הזיקו, ומשכך לא ניתן לקבוע כי יש לו דין מזיק מכח אב המזיק אש".
באשר לחידושו של הרב דיכובסקי שקבצים
"נסתרים וסודיים" במחשב מוגדרים כ"טמון", אשר פטורים על
נזקיהם, כתב הרב בק: "אכן קבצים אלו מכונים, בשפת המחשבים, קבצים
"נסתרים", משום שהם נשמרים בזכרונו של המחשב באופן שאינו מאפשר לראות
אותם בהצגה פשוטה של הקבצים, אלא רק ע"י שימוש בפונקציות או בתוכנות מיוחדות.
אולם מאפיין זה הוא חיצוני לתוכנם של הקבצים עצמם, ונוגע רק לאופן שמירתם. מבחינה
מהותית, אין כל הבדל בסוגם, בתוכנם או באיכותם של קבצים אלו בהשוואה לקבצים
הגלויים. מבחינה מוחשית, הקבצים הנסתרים אינם נמצאים "בתוך" החפץ
הניזוק, והתואר "נסתרים" הוא כינוי סמנטי בלבד. לא ברור, אם כן, מדוע
דווקא קבצים אלו מוגדרים כטמון".
מזיק בור
יב. רבי שלמה
דיכובסקי, כתב בהמשך דבריו: "לא נראה להגדיר את ה"וירוס"
כ"בור", ולראות אותו כבור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה (בבא קמא ו,
א). ראשית משום שבור הוא מזיק פסיבי, ואין הוא הולך ומזיק. ואילו וירוס
הוא מזיק אקטיבי שתוקף את הניזק במקום המצאו. ועוד, הוירוס, כח אחר מעורב
בו באמצעות הטלפון והחשמל, ואילו בבור, אין כח אחר מעורב".
לעומתו כתב הרב בק במאמרו בקובץ תחומין: "המקרה הדומה [למזיק במשלוח וירוס במחשב]
בגמרא הוא, בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה (בבא קמא ו, א). נראה לענ"ד שדווקא
מקרה זה מאפיין במדוייק את המשך הנזק. כאן מדובר על בור, שעובר ממקום למקום על ידי
התגלגלותו ברגלי ההולכים ושבים ברחוב. הגמרא אומרת, שלא ניתן לחייב במקרה זה רק
מתוך השוואתו לאב הנזיקין בור, כיון שבור "מעשיו גרמו לו", כלומר: בעל
הבור הוא זה שכרה את הבור; משא"כ בבור המתגלגל, ש"מעשיו של זה לא הזיקו,
אלא רגלי אדם ובהמה שגלגלוהו" (לשון רש"י שם),
על כן נצרכת הגמרא ללמוד לחייב במקרה זה גם על ידי השוואה לאב הנזיקין רגל
(עיי"ש). כך נבאר גם אצלנו, שהחיוב על הנזק לנמענים האחרים נלמד מהצד השווה של בור ורגל.
ומה שכתב הרב דיכובסקי ש"בור הוא מזיק פסיבי,
ואין הוא הולך ומזיק, ואילו וירוס הוא מזיק אקטיבי שתוקף את הניזק במקום
הימצאו". כתב הרב בק: "שאין הליכתו של הווירוס ממקום למקום מצטרפת לאופן
הזקתו, אלא הנזק קורה בתוך המחשב שאליו מגיע הווירוס, והרוח איננה חלק מפעולת
ההיזק. גם וירוס, אפוא, הוא מזיק פסיבי".
אדם המזיק
יג. בסיום דבריו
כתב הרב דיכובסקי: "נראה יותר שיש לחייב את שולח הוירוס מטעם אדם המזיק,
כיון שיצירת הוירוס אינה רק כהדלקת אש בתוך שלו, וכאילו באה רוח מצויה וליבתה את
האש והעבירה אותה לשדה חברו. שליחת הוירוס באמצעי דואר אלקטרוניים אל המחשב האחר,
הרי היא כשליחת יד ארוכה לתוך שדה חברו, והבערת האש שם. וממילא יש מקום
לחייב גם על הקבצים הנסתרים הטמונים בכל מחשב".
ומוסיף: "יש לראות את הוירוס
כ"חציו", לאורך כל שרשרת הנזיקין, אין כאן מצב של "כלו לו
חציו" [שבו האש לא יכולה להזיק בשעת הדלקה, כי באותה שעה יש מחסום המונע ממנה
את ההיזק], שהרי בין המחשב שבו נוצר הוירוס לבין המחשבים האחרים לא מפרידה כל גדר.
מדובר כאן בפעולת שרשרת, שגם אם נמשכת זמן, נחשבת היא לפעולה ישירה שלו.
"וירוס" זה הרי הוא ככל וירוס בעולם הרפואי. וכי אם ידביק אדם את חברו
בכוונה בוירוס של מחלה, ומכוחו ומכח כוחו יידבקו אנשים רבים - האם יעלה על הדעת
לפוטרו בגין גרמא בלבד כלפי אלו שלא באו עמו במגע ישיר. בני אדם בנויים לקשר הדדי
קרוב, בין אם מדובר במשפחה או בחברים או בכל סביבה שהיא, שהרי "לא טוב היות
האדם לבדו", כיון שכך, יש מקום לראות את הדבקת האדם היחיד, כפעולת שרשרת בבני
אדם רבים, ויש מקום לדון לחייב את המדביק בכוונה בנזקם של הקרבנות הנלווים. ולכן
אין מקום לסברת "כלו לו חציו" כלפי הנמענים האחרים, שהרי לכך נועדו
המחשבים, כשם שאין לדבר על "כלו לו חציו" בהדבקת שרשרת של מחלות. אילו
היה שמשון שולח את שלוש מאות שועליו כשלפיד אש נתון בין זנבותיהם אל שדותיהם של
ישראל, בוודאי היה חייב משום חציו ,למרות שבעת הדלקת הלפידים לא היו השדות בטווח
הסכנה, שהרי טבעם של שועלים במצב כזה הוא לרוץ לכל רוח. גם כאן המחשבים בנויים
לעבודה משותפת, והדבקת מחשב אחד, הרי היא כמו הדלקת אש בזנבות השועלים".
גם הרב בק, כתב בסיום דבריו: "אחר עיון
מדוקדק, נראה שבענייננו קשה מאד לראות כאן ממשות מוחשית שהולכת ומזיקה, וקשה
להגדיר את הווירוס כממון המזיק. אמנם אותות חשמליים נוצרים במחשב ע"י
תכנותו של יוצר הווירוס, והם "מועברים" באמצעות קו הטלפון ממחשב למחשב,
אולם יש לשאול: האם באמת הווירוס הוא חפץ שעומד בפני עצמו. האם באמת
"העברה" ממשית של החפץ ממקום למקום יש כאן. האם נכון יהיה להסתכל על
פעולות חשמליות אלו כאל דבר ממשי, כביכול ישנו "אות חשמלי" מסויים,
שהולך ועובר ממקום למקום. האופן המדוייק ביותר לדון במקרה שלנו הוא, אפוא, לבחון
את מעשיו של יוצר הווירוס, ולהסתכל על תוצאות מעשיו כנזק של אדם המזיק. בפועל, המזיק עשה פעולות מסויימות, ומחשבו של חברו נפגע.
עלינו להתעלם מכל האמצעים הטכניים שבעזרתם פעל האדם [כפי שאין לייחס את הנזק שעושה
אדם ששובר כלי בעזרת פטיש אל הפטיש עצמו, ולכנות זאת "ממונו המזיק"],
ולהתמקד בפעילות המזיקה עצמה, והיא: אדם הזיק בידיו את ממון חברו".
ידידי רבי עובדיה יוסף טולידאנו, אמר לי כי בזמנו שוחח בנדון זה עם ידידי רבי אשר
וייס, גאב"ד דרכי תורה, שאמר כי לדעתו השולח נחשב מזיק בידיים, ואין זה לא אש
ולא בור אלא מזיק כפשוטו, ואין לחלק בין אם שלח וירוס הפועל מיד, לשולח תכנה שדרוש
להפעילה על ידי המקבל, וכפי שנכתב בשו"ת מנחת אשר (ח"ב סימן קיח אות ט)
"פשוט שנזק זה, ניכר הוא. ואף שכל המציאות של עולם המיחשוב מציאות וירטואלית
היא, ואין כאן דבר שניתן לנגוע בו ולמששו ולטלטלו ממקום למקום, מכל מקום זו
המציאות שבה אנו חיים ופועלים. וכיון שנזק זה נראה לעין וניכר לכל משתמש, הוי היזק
ניכר. ולגבי שאלת הגרמא, כבר ביארתי במקום אחר דאין גדרים אלה נקבעים לפי חוקי
המדע הנסתרים והנעלמים, אלא לפי עין רואה ואוזן שומעת. וכיון שהוא גרם נזק מיידי על
ידי הכנסת הדיסק, הוי מזיק בידיים, וכמאכיל בהמה סם המות או מכיש על ידי
נחש".
[מתוך מאמרו של הרב צבי רייזמן שליט"א - קובץ הערות שבועות תש"פ]
