"אי-אפשר שלא לאהוב את ד', ואי-אפשר שלא יצמיח כח אהבה מתוקה ומוכרחת זאת צמח מעשי, לאהוב לפעול בפועל ובמעשה כל המתרחש לטוב ביחש להשגת אור ד'". [מידות הראי"ה פיסקה ג']
כל דבר הגורם להשגת וגילוי אור ה' אהוב עלי.
"אי-אפשר שלא לאהוב את התורה והמצות, שהן כ"כ קשורות בטוב ד'".
לפי שטוב ה' מתגלה גם על ידם.
"אי-אפשר שלא לאהוב את היושר ואת הצדק",
שהרי יושר וצדק מביאים לדעת ה'.
"את הסדר הטוב והמעולה המסבב טוב לכל, שהוא קשור יפה באמתת המציאות [הבורא] וברעיון הלב ביחש המעולה שלפי גדלו ותפארתו אנו קוראים אותו ומתגלה בו חפץ ד', מה שהוא נעלה מכל זה, ומיוחד מכל זה, ומרוה נעימות לנשמת כל חי יותר מכל מה שכל רעיון יוכל להתנשא".
הרצון נעלה מהחכמה, שכן הרצון אינו מוגבל, בעוד שהחכמה עוסקת בחוקיות מוגבלת, ולכן עצם עשיית רצון ה' הוא הדבר הנעלה ביותר מכל השגה בעולם.
"ואי-אפשר שלא להתמלא אהבה לכל בריה, שהרי שפע אור ד' בכל הוא מאיר, והכל הוא התגלות חמדת נועם ד', חסד ד' מלאה הארץ".
כפי שאמרנו לעיל, שאהבת כל בריה הינה התוצאה ההכרחית של אמונת הייחוד.
לפי זה, שתיים הן הטענות נגד האדם הפועל רע: הראשונה על עצם הרע שהוא עושה, והשנייה חמורה יותר, שעל ידי רעתו הוא מעכב את האחרים מלאהוב אותו, וזה פוגם בחסד ה'.
הרב צבי יהודה היה משבח את גולדה מאיר על אמירתה: "אנחנו לעולם לא נסלח לערבים על זה שהם הכריחו אותנו להרוג אותם". כלומר בנוסף לרע שעושים לנו, גם מכריחים אותנו לא לנהוג כלפיהם באהבה הראויה לאדם הנברא בצלם, ועל זה לא נסלח להם.
[עפ"י שיעור הר' שרקי]
