Nivul Peh In Our Culture

ONE of the problems with the dominant culture is that if one says anything negative about any race, ethnic group, religious group etc. even in jest, even if it is true - it is considered a massive insult, inappropriate, uncalled for and the person is roundly condemned [if he is a public figure]. Today, Jackie Mason wouldn't be able to tell the jokes that made him so popular in the previous century b/c he made fun of Jews, Gentiles blacks etc. etc. and would today be too controversial. That is PROBABLY why he died. It just wasn't worth it for him to stay alive. 

But if a person speaks in the most vulgar terms - it is TOTALLY fine.  It is pervasive and ubiquitous. And I don't even know what those words mean!!! 😂😂 

For Jews - humor is great and criticism when in the right time, place and done in a tasteful impactful way is great!! אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין!!!

But ניבול פה - vulgarity, a filthy mouth? Let's see: 

בעון נבול פה צרות רבות וגזירות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. מאי ועוד ידו נטויה, אמר רבי חנן בר אבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה, אמר רבא בר שילא אמר רב חסדא, כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר שוחה עמוקה פי זרות, רב נחמן אמר אף שומע ושותק, שנאמר וזעום ה' יפול שם. (שבת לג א)

החלק החמישי נבלות הפה, אמרו רז"ל כל המנבל פיו אפילו נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה... ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתעב ונאלח, כי עזב והניח הבושה והצניעות, שהן המדות הידועות לזרע הקדש, והלך על שבילי עזות פנים, שהיא מדת הנבלים הרעים. והשנית, כי חלל את קדש ישראל, שנאמר דברים ד') ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים והמרוחקים מדרך השכל, שכולו יפה אף נעים, ועלה באשם ותעל צחנתם, וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם. והנה הוא מחלל כלי השכל, אשר הוא יקר מכל כלי חמדה, שנאמר (משלי כ') וכלי יקר שפתי דעת. והשומע דבר נבלות פה ענשו גדול, כי לא יאטום אזנו ולא יבדל מתוך דוברי נבלה, ועליו נאמר (משלי כ"ב) "שוחה עמוקה פי זרות, זעום ה' יפל שם". (שערי תשובה שער ג רכט)

...וכל דבר נבול וצד דבר ערוה לא ישמע על פיך, כגון להזכיר זונה או כל דבר נבלה, כי שוחה עמוקה פי זרות... ואף השומעים ונהנים בשמיעה ואינם הולכים משם, נכשלים בדבר. (ספר היראה)

בפרק במה מדליקין, בעון נבלות פה... ועתה ראה כי כל הדברים האלו הנזכרים הם דברים קשים, מיתת בחורים וגזירות קשות שהשי"ת נוהג אכזריות עם יתומים ואלמנות, שמזה תראה, כי הכל הוא גזירה רעה וקשה, וכן מה שמהפך הגזירה לרעה, והכל ענין אחד. וזה כי הדבור של אדם הוא דבר קשה, כמו שאמרו חז"ל אין דבור אלא לשון קשה, וכאשר הוא מנבל דבורו, אז חטאו בדבר קשה מאד, ואין ספק שאם חטא בדבר קשה כמו הדבור הזה, שעונשו כפי המדה שחטא בה, ולפיכך השי"ת מעניש החוטאים במדה קשה מאד, ואפילו נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה על ידי גזירה קשה. ודבר זה ידוע, כי הדבור גם כן נקרא חתוך וגזירה, לפי שמחתך וגוזר את הדבור מפיו, ולפיכך כאשר מנבל פיו וחוטא בגזירת וחתוך לשונו בנבלות שהוא דבר רע, גזירות רעות וקשות מתחדשות על שונאי ישראל, ואולי אם יאמר למה לא יהיה עונש זה גם כן למדבר לשון הרע, אם תבין דברי חכמה לא יקשה לך, כי כל לשון הרע הוא מצד שהוא מזיק לאדם ומתחבר הלשון אל המדה הזאת, אבל נבול פה מתחבר הלשון אל המדה המגונה היא הערוה, שהיא קשה בעצמה, שהרי נאמר בעריות "כי את כל התועבות האל", ודרשו בפרק ב' דיבמות, שהוא לשון קשה בכל מקום אשר נזכר לשון זה, והדבור בעצמו הוא קשה, והתחבר קושי הלשון אשר התבאר בנתיב הלשון אל מדת הערוה שהיא קשה, ולפיכך אמר וגזירות קשות מתחדשות ובחורי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים, כל זה מפני אכזריות קושי הגזירה המתחדש כאשר החטא הוא בנבול פה, כי בחורי ישראל הם חזקים, וראוי להם החיות והם מתים, וכן יתומים ואלמנות לא ירחמו, ונהפך להם לאכזריות, הכל מפני שהחטא הוא בדבר שהוא קשה... ואמר רב חסדא כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהנם, ופירושו כמו שאמרנו, כי כאשר הוא חוטא בדבר שהוא שכלי, ראוי שיהיה לו הגיהנם, כי החסרון בזה יותר עמוק ממה שהוא החסרון בשאר דברים, וכמו שנתבאר אצל לשון הרע, כי מפני שהדבור הוא שכלי, ראוי שלא יהיה בו חסרון וחטא, וכאשר נמצא בדבר זה חסרון הוא יותר גדול, ולכך אמר שמעמיקים לו גיהנם, שהגיהנם הוא הפסד אל אדם...

ומה שנקרא נבול פה ולא נבול לשון, כמו לשון הרע, ולמה אמרו לשון הרע ונבול פה, אף כי שניהם הם בדבור, אבל כי הלשון צורתו ותארו כמו דבר המכה, כמו החץ, וכמו שכתוב החיים והמות ביד הלשון, כתיב חץ שחוט לשונם, ולפיכך תולה מה שהוא פועל רע בלשון, וכן קראו חז"ל הלשון שהוא מחתך... ונקרא נבול פה, מפני שהדבור הוא נבול מבלי שיפעל באחר, ולפיכך נקרא נבול פה, כי יותר ראוי לתלות בפה, כי משם יוצא הדבור, וזה שאמרו בפרק במה מדליקין, אף על גב שכליות יועצין ולב מבין, ולשון מחתך, הפה גומר, הרי לך כי הפה הוא השלמת הדבור... ומפני שהוא מנבל הדבור אשר הוא השלמת האדם, מעמיקין לו גיהנם, שהוא הפך ההשלמה, והוא העדר האדם עד שמעמיקין לו גיהנם. (נתיב הצניעות פרק ד)

אמר רב חסדא כל המנבל וכו', פירוש כבר אמרנו כי החטא נבול פה הוא שחוטא בדבר אשר הוא צורת האדם, במה שהאדם חי מדבר, והוא מנבל פה אשר נחשב צורת האדם. ואף אם הוא חוטא בדבורו, והוא מחרף ומגדף, אין החטא ההוא מיוחד לפה, כי הוא כפירה, אבל נבול פה חטא הזה מיוחד לפה, שאינו עושה דבר, רק שמוציא דברי נבלה, ואם הוא מחרף ומגדף החטא הזה שהוא כופר בעיקר וכיוצא בזה, אבל חטא זה נקרא נבול פה, שמנבל את פיו, והוא חוטא בצורת האדם בלבד, שהוא הפה... (חידושי אגדות שבת לג א)

ויש לך לראות ההפרש אשר יש בין לשון הרע ובין נבול פה, כי לשון הרע הוא מצד שמדבר בחבירו, ואין עצם הדבור רע, רק שיאמר פלוני עשה דבר זה, ונקרא לשון הרע, כי חץ שחוט לשונם, אבל נבלות הפה הוא על הדבור בעצמו, ולכך אף אם נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה מפני קושי הגזירה, לפי שחוטא בדבור שהוא קשה... (שם כתובות ח ב)

עוד בענין זנות הפה והאוזן, דהיינו הדבור בדברי הזנות או השמיעה לדברים האלה, כבר צווחו ככרוכיא ואמרו, (ירושלמי תרומות פרק א' ו' ב') ולא יראה בך ערות דבר, ערות דיבור, זה נבול פה, ואמרו, (שבת ל"ג) בעוון נבלות פה צרות מתחדשות... ואמרו עוד (חגיגה ה') אפילו שיחה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת הדין, ובענין השמיעה הרעה הזאת גם כן אמרו, (שבת ל"ג) אף השומע ושותק, שנאמר (משלי כ"ב) "זעום ה' יפול שם", הרי לך, שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות וענינו. ואם לחשך אדם לומר שמה שאמרו על נבול פה אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העבירה, ובמי שדמו רותח הדברים אמורים, שמדי דברו בא לידי תאוה, אבל במי שאמרו דרך שחוק בעלמא לאו מילתא היא ואין לחוש עליו, אף אתה אמור לו עד כאן דברי יצר הרע, כי מקרא מלא שהביאוהו רז"ל לראייתם, (ישעיה ט') "על כן על בחוריו לא ישמח ה' כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה", הנה לא הזכיר הכתוב הזה לא עבודת גלולים, ולא גלוי עריות, ולא שפיכות דמים, אלא חניפה ולשון הרע ונבול פה, כולם מחטאת הפה בדבוריו, ועליהם יצאה הגזירה, "על כן על בחוריו לא ישמח ה" ואת יתומיו וגו', אלא האמת הוא כדברי רז"ל, שניבול פה הוא ערותו של הדבור ממש, ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר עניני זנות, חוץ מגופו של מעשה, שאף על פי שאין בהם כרת או מיתת בית דין, אסורים הם איסור עצמם, מלבד היותם גומרים ומביאים אל האיסור הראשי עצמו... (מסילת ישרים פרק יא)