א. 'אמונה פשוטה' או 'אמונה מושכלת'. דעה רווחת בציבור היראים: יהודי שאמונתו 'אמונה פשוטה', נשאר נאמן לקב"ה ולתורתו בשעות משבר וניסיונות קשים, יותר מיהודי שאמונתו 'אמונה מושכלת'. כהבאת חיזוק לאמירה זו רגילים לצטט את דברי ה'חסיד יעבץ' בספרו אור החיים: " ממגורשי ספרד אנוכי אשר גורשנו בעוונותינו הרבים והעצומים ורוב המתפארים בחכמה ובמעשים טובים המירו את כבודם ביום מר, ואילו הנשים ועמי הארץ מסרו את גופם וממונם על קדושת בוראם."
שמעתי מהגאון הגדול ר' שלמה פישר [שליט"א] זצ"ל ש'האמונה הפשוטה' שעליה מדבר הציבור כאילו היא האמונה המעולה יותר, היא חידוש של ר' נחמן מברסלב ואין זכר לדעה זו בראשונים.
הוא הוסיף והבהיר, אמנם מצאנו מחלוקת בראשונים האם עדיפה 'אמונה מושכלת' שבאה אחרי חקירה שכלית ופילוסופית במציאות ה' ובהשגחתו, או שעדיפה 'אמונה פשוטה' שמקורה באינטואיציה ובמושכלות ראשוניים שאין לנו ספק בהם, כמו כן חלקו האם האמונה והידיעה שנגלה הקב"ה אלינו במעמד הר סיני שמקורה במסורת שמסרו לנו אבותינו דור אחר דור מספיקה, או מן הראוי להמשיך לחקור ולבסס ידיעה זו על מחקרים נוספים. אך גם ה'אמונה הפשוטה' שעליה דנו הראשונים היא בגבולות ההיגיון והאינטואיציה הבסיסית שטבע הקב"ה בכל בן אנוש. ]עולם נברא ע"י בורא, מאחר שכך, הבורא בודאי מנהיג את בריאתו, בחירה חופשית וכו']. ה'אמונה התמימה' עליה דברו בברסלב והפכה לנחלת הרבים מכונה בראשונים: 'אמונת הנשים [של פעם - היום כידוע נשים משכילות יותר] ועמי הארץ'. שיטה זו רואה בכל עירוב של הגיון רציונלי בענייני אמונה פגם באמונה התמימה. [לדידו של ר' נחמן אפילו בהצבת 'מסורת האבות' כהוכחה לאמיתות האמונה יש פגם, שהלא גם זו הוכחה רציונלית]. לשיטה זו גם לימוד בספר הכוזרי פוגם באמונה התמימה והוא ראוי רק למי שרח"ל מתחבט ומתייסר בספקות אמונה. לפי שיטה זו, כל אמונה שבמישור הנפשי נח לאדם להאמין בה, היא לגיטימית וראויה גם אם היא נוגדת הגיון ואינטואיציה בסיסית, אדרבה היא המעולה שבאמונות. ובתנאי שהיא לא נגועה ב'כפירה'.
ב. בשיעור של ר' גדליה זצ"ל בדיני בישול בשבת בנושא כלי ראשון ושני וכל המסתעף, הסביר ר"ג את הנושא ע"פ שיטתו המיוחדת: אין ספק שגם חז"ל ידעו שבמציאות, כלי שני ב50° מבשל יותר מכלי ראשון ב45° אלא היות ובתודעה הפסיכולוגית בדרך כלל היחס לכלי שני הוא ככלי קר יותר שאינו מבשל, שהרי כשרוצים לקרר תבשיל מעבירים אותו לכלי שני. אין חווית 'מבשל' בשבת בהכנסת דבר לכלי שני, ולפי תחושה סובייקטיבית זו נקבעת ההלכה. דהיינו במרחב המציאות ההלכתית, המציאות התודעתית והחוויתית קובעת לפעמים יותר מהמציאות הריאלית.
באותו שיעור השתתף גם 'בריסקער בעל השקפה' שבפנים סמוקות קם והטיח בר' גדליה: אלו דברי הבל ואפיקורסות! כי אם חז"ל קבעו שכלי שני לא מבשל הוא לא מבשל גם במציאות ולא רק בתודעת האדם. ובטון בוטח הכריז: אני מאמין שכלי ראשון ב45° מבשל במציאות יותר מאשר כלי שני ב50° מעלות. לאחר דקת דממה מביכה שאל אותו ר' גדליה בחיוך, ואם יישפכו חלילה על ילדך מים מכלי שני ב60° לא תבהיל אותו לבית חולים? ברור שכן! אם כן מי בינינו אינו מאמין לחז"ל?
הרב דוד בלוך
