רש"ר הירש בראשית ד':כ"ו
אנוש – אולם התפתחות אינה אך ורק עליה והתקדמות; לפעמים ישנה ירידה גדולה. "ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש". "אנוש" מציין את האנושות בירידתה, בניגוד ל"אדם" המורה על האדם במצבו הטהור.
"אנוש" קרוב ל"אנס" בלשון חכמים, ול"ענש" בלשון מקרא. "אנס" מציין אלימות וכפייה. בעברית מאוחרת מציין "ענש" את כל סוגי העונשים, אך הוראתו המקורית היא עונש כספי.
"אנש" כפועל מצוי רק בצורת פַּעוּל, והוא מציין מצב של חולי ללא תקוה, בחוסר אונים מוחלט. אך "אָנוּשׁ" אינו מתאר את החולה, אלא את המחלה, הצער או הפצע; כך "אָנוּשׁ חִצִּי" (איוב לד, ו), "וּכְאֵב אָנוּשׁ" (ישעיהו יז, יא) "אֲנוּשָׁה מַכּוֹתֶיהָ" (מיכה א, ט). נראה ש"אנוש" בצורת פָּעוּל, מורה על סיבת המחלה ולא על תוצאותיה [כלומר, המחלה היא תוצאה של סיבה שקדמה לה]. נמצא שהמחלה, הצער או הפצע אינם ייסורים מקומיים אלא תוצאת המחלה של הגוף כולו. משום כך, משמעותו העיקרית של "ענש" היא עונש כספי, משום שכסף אין לו ערך בפני עצמו, אלא הוא ערך בכח, אמצעי שבו אפשר להשיג דבר אחר בעל ערך. הנוטל את ממון הזולת, נוטל ממנו את האמצעים לעתידו. אם כן פירושו של "אנש" בבניין קל הוא: להפעיל כח, לגרום לחולי או להביא למצב של חוסר אונים. "אֶנשׁ" כדוגמת "שְׂאֹר", "שְׁאֹל", ו"סְגֹר" – הוא צורה פעילה.
"אנוש" מציין אדם שאינו ראוי לשם "אדם". "אדם" הוא נציג ובא כח של ה'; הוא עובד את עבודת ה' ובכך מוביל את העולם להתקדמות לתכלית קיומו. ואילו "אנוש", לעומת זאת, עושה שימוש שאינו ראוי במעמדו ונוטל שררה לעצמו; ובאמצעי כפיה ואלימות מביא מחלה "אנושה" על העולם (השווה אוסף כתבים כרך ח עמ' נז).
So why אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה??
