חל-חלל-חלה-חולין-חולה-יחיל-חול

What is the thematic connection between all these words that have the same root of "חל"?

ספר השורשים לרד"ק

אחל – אַחֲלֵי אֲדֹנִי (מלכים ב ה':ג'), אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי (תהלים קי"ט:ה'), פירשם רבי יונה לשון תכלית, כלומר תכלית מה שאפשר שיועיל לו ומה שיוכל לעשותו, שיעמוד לפני הנביא. והנכון בעיני שיהיו מענין וַיְחַל מֹשֶׁה (שמות ל"ב:י"א), חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל (מלאכי א':ט') ומשרשם, שהם ענין תחנה ובקשה והאל"ף נוספת, ויאמר לאחד אחל ולרבים אחלים ובסמוך אַחֲלֵי אדני, ופירושו תחנות אדני ובקשותיו יהיו לפני הנביא אשר בשמרון, או יאסוף אותו מצרעתו, וכן פירוש אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי, כלומר תחנותי ובקשתי, שיכונו דרכי לשמור חקיך, כדרך תָּכִין לִבָּם (תהלים י':י"ז). ורבינו האיי ז"ל פירשם, כמו אַשְׁרֵי, וְאַשְׁרַי, וכן תרגום יונתן אַחֲלֵי אֲדֹנִי, טוּבֵי רִבּוֹנִי.

חול – לֹא חַלְתִּי וְלֹא יָלַדְתִּי (ישעיהו כ"ג:ד'), כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן (ישעיהו ס"ו:ח'), חוּלִי וָגֹחִי (מיכה ד':י'), וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל (ירמיהו נ"א:כ"ט) בחולם מפני ההעמדה, חוּל תָּחיּל [תָּחוּל] (יחזקאל ל':ט"ז), בשורק, הָרִינוּ חַלְנוּ (ישעיהו כ"ו:י"ח). כִּי חָלָה לְטוֹב (מיכה א':י"ב), פירוש כי חלה בעבור הטוב שהיה לה טרם זה. ורבי יונה הכניס זה בענין תּוֹחֶלֶת. הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ (ירמיהו ה':ג'), מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ (תהלים קי"ד:ז'), והוא צווי במקום תי"ו אית"ן. ופירוש מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ כלומר משיב המשורר כנגד השאלה ואומר זה שתחולי לפני אדון הוא, שהוא אדון על הכל ודין הוא שיחולו הנבראים ממנו כי הוא אדון על הכל. והשיב השאלה על הארץ שהיא כוללת הים והירדן והגבעות וההרים. ויש לפרש חוּלִי מקור והיו"ד לכנוי והיה דינו מלרע ובא מלעיל מפני מלת ארץ שהיא מלעיל. והטעם כאילו הארץ משיבה לשאלה ואמרה חולי ונוסי ורקדי הוא מלפני אדון שיש לו כח ליבש מי הים והירדן כמו שיש לו כח גם כן להפוך הצור שהוא יבש לח ויהפכנו לאגם מים כי הוא אדון הכל לעשות כל דבר והפכו כחמר ביד היוצר.

והפעל הכבד [הִפְעִיל]: מִפָּנָיו יָחִילוּ עַמִּים (יואל ב':ו'), וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים (שמואל א ל"א:ג'), אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ (ירמיהו ה':כ"ב), וּלְאִשָּׁה מַה תְּחִילִין (ישעיהו מ"ה:י'), וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים (הושע ח':י'), והדגש תמורת יו"ד יָחִילוּ. או הוא מענין תְּחִלָּה ומשרשו, כלומר עתה יחלו להתרעם ולהתאונן מעט ממשא מלך ושרים ועוד יתרעמו ויתאוננו יותר כשיהיו בגלות. ואשר הוא עובר לאחר קוֹל י"י יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל י"י מִדְבַּר קָדֵשׁ (תהלים כ"ט:ח'). יָחִילוּ דְרָכָו [דְרָכָיו] בְּכָל עֵת (תהלים י':ה'), פירוש דרכי הרשע יחילו העניים בכל עת. ורבי יונה הכניס זה בענין תּוֹחֶלֶת.

ופועל כבד אחר [פעלל] והוא המרובע קוֹל י"י יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת (תהלים כ"ט:ט'), והמקור חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר (איוב ל"ט:א'), וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם (ישעיהו נ"א:ב'), בסגול הלמ"ד, כלומר שחוללה אתכם. והוא עתיד במקום עבר.

והפעל מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין (ישעיהו נ"א:ט').

והפעול וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ (ישעיהו נ"ג:ה').

וההתפעל: כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל (איוב ט"ו:כ'). ואפשר שיהיה כמהו וְסַעַר מִתְחוֹלֵל (ירמיהו כ"ג:י"ט).

ושלא נזכר פועלו מהנוסף [הָפְעַל]: הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד (ישעיהו ס"ו:ח').

והתאר: כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי (ירמיהו ד':ל"א), בפלס טוֹבָה.

והשם: חִיל כַּיּוֹלֵדָה (ירמיהו ו':כ"ד). ובה"א הנקבה וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה (איוב ו':י').

והשם: בהכפל וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם (נחום ב':י"א).

וההתפעל: וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה (אסתר ד':ד'). וכל אשר זכרנו הם ענין חיל וידוע הוא.

וענין אחר: וְחָלָה חֶרֶב בְּעָרָיו (הושע י"א:ו'), וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם (איכה ד':ו'), יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב (שמואל ב ג':כ"ט), עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל (ירמיהו כ"ג:י"ט), פירוש יפול ויחנה.

וההתפעל: וְסַעַר מִתְחוֹלֵל (ירמיהו כ"ג:י"ט). ופירוש וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם ולא חנו בה המחנות והחיילות כי כמו רגע נהפכה. ופירש רבי יונה מזה הענין יֵשׁ רָעָה חוֹלָה (קהלת ה':י"ב), והוא תאר בפלס טוֹבָה כלומר רעה נופלת על בני אדם. ויפה פירש.

וענין אחר: וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים (בראשית ח':י'), עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ (איוב כ':כ"א), טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם (איכה ג':כ"ו), כלומר טוב שיחיל ויהיה דומם לתשועת י"י. ואפשר להיות ויחיל תאר משרש יָחִיל בפלס שָֹרִיד, ויהיה פירוש הפסוק שיהיה האדם טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לתשועת י"י. וַיָּחִילוּ עַד בֹּוֹשׁ (שופטים ג':כ"ה), וענינם ענין תוחלת. וכתב אדוני אבי ז"ל פעל קל מזה כִּי חָלָה לְטוֹב (מיכה א':י"ב), ויורה על זה כִּי יָרַד רָע מֵאֵת י"י (מיכה א':י"ב), כמו כִּי טוֹב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע (איוב ל':כ"ו). ויש לשום מזה העיקר דּוֹם לַי"י וְהִתְחוֹלֵל לוֹ (תהלים ל"ז:ז'), ויהיה מענין תּוֹחֶלֶת או מענין חִיל כיולדה. וכן דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵל לוֹ (איוב ל"ה:י"ד). והחכם רבי יהודה שם אותו מן הכפולים.

וענין אחר: חֹלְלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ (איוב כ"ו:י"ג), רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם (משלי כ"ה:כ"ג), וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל (תהלים צ':ב'), רַב מְחוֹלֵל כֹּל (משלי כ"ו:י'), ופירוש הפסוק הקדוש ברוך הוא שהוא רב ואדון על הכל מחולל כל העולם לפיכך זן אותם כולם כאחד וזה הוא שאמר וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים (משלי כ"ו:י') כלומר הכסילים והעוברים על מצותיו זן אותם כמו החכמים והצדיקים. ואמר בו לשון שְֹכַר כי הוא יתברך זן ומפרנס אותם כאילו הוא חייב לזונם כאדם שחייב לתת שכרו לשכיר. ועוד אפרשנו בשרש שָֹכַר בעזרת הבורא. וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ (דברים ל"ב:י"ח).

ושלא נזכר פועלו: בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי (משלי ח':כ"ד), הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי (תהלים נ"א:ז'), וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ (איוב ט"ו:ז'), הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ (איוב כ"ו:ה'), ענינם ענין יצירה. והכניס רבי יונה בזה הענין חוּלִי אָרֶץ (תהלים קי"ד:ז'), והיו"ד בו נוספת. ועוד הכניס בזה השרש לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת (שופטים כ"א:כ"א), מן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ (שופטים כ"א:כ"ג). וטוב הוא לשומם מפעלי הכפל. ועוד אפרשם בשרש חָלַל. ומן השרש הזה כַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם (יהושע י"א:ד'), וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים (איוב כ"ט:י"ח). וראיתי בספר מדויק ירושלמי וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים בשורק לנהררעי ובחולם למערבאי.

חלל – וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (תהלים ק"ט:כ"ב), פעל עבר כי חציו פתח כאילו אמר נחלל. וְנִפְלַל חָלָל (יחזקאל כ"ח:כ"ג), תאר במקום פעול כי כולו קמץ, מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּים (יחזקאל כ"ח:ח'), אוֹ בֶחָלָל (במדבר י"ט:י"ח). והקבוץ וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים (שמואל א ל"א:א'), חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב (איכה ד':ט'), וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב (ירמיהו י"ד:י"ח). הלמ"ד בשוא לבדו. אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי (ירמיהו ח':כ"ג), הלמ"ד בשוא ופתח וחי"ת מעמדת בגעיא.

והמקור ממנו: וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא (תהלים ע"ז:י"א), חלותי על משקל חַנּוֹתִי, פירוש אמר הנביא, בהיותי בגלות אמרתי חלותי היא תמותתי והריגתי בארך הגלות, אבל אזכור שנות ימין עליון כלומר אזכור השנים שעורר עליון ימינו והוציאנו מגלות מצרים כן יעורר עוד ימינו להוציאנו עוד מהגלות שאנחנו בו.

והפעל הבבד ממנו [פִּעֵל] וְלֹא אֵל בְּיַד מְחַלְלֶיךָ (יחזקאל כ"ח:ט'), כמו הורגיך, מְחֻלְלֵי חֶרֶב (יחזקאל ל"ב:כ"ו), הרוגי חרב והיו ראויים להדגש.

וענין אחר: פעל כבד [הִפְעִיל] הַיּוֹם הַחִלֹּתִי (שמואל א כ"ב:ט"ו), אֶל בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה (שמואל א ג':י"ב), מִלִּפְנֵי י"י הֵחֵל הַנָּגֶף (במדבר י"ז:י"א), הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ (דברים ב':כ"ה), הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל (יהושע ג':ז'), וַיָּחֶל נֹחַ (בראשית ט':כ'), וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה (שופטים כ':מ'). ויש מפרשים מזה וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים (הושע ח':י'), וכבר כתבנוהו בשרש חוּל.

והשם: כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה (בראשית מ"א:כ"א), תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת י"י (משלי ט':י').

וענין אחר: כִּי חִלֵּל יְהוּדָה (מלאכי ב':י"א), וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ (יחזקאל כ"ח:ז'), וָאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָאַבֶּדְךָ (יחזקאל כ"ח:ט"ז), אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ (ויקרא י"ט:כ"ט), וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו (דברי הימים א ה':א'), אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ (דברים כ':ו'), פירוש שלא עשהו חולין כי קדוש הוא עד שיפדהו.

והנפעל: אֶל מִקְדָּשִׁי כִי נִחָל (יחזקאל כ"ה:ג'), לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל (ישעיהו מ"ח:י"א), וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם (יחזקאל ז':כ"ד), וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם (יחזקאל כ"ב:ט"ז). אבל וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת (ויקרא כ"א:ט'), לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם (יחזקאל כ':ט') יתכן שאלו שניהם מבנין נפעל, ובא החי"ת בקמץ והיתה ראויה לה. או הם מבנין הפעיל והתי"ו והה"א ראויות לה כמו וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי (יחזקאל ל"ט:ז'), לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ (במדבר ל':ג'), שהם מענין זה ומבנין הפעיל. ופירוש לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ לא ישיבם דברו חולין אלא יהיה דברו קיים כמו אם אמר קדש.

ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל]: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם י"י (בראשית ד':כ"ו), ופירושו כי בימי אנוש טעו אחר עבודה זרה וקריאה בשם י"י אז הוחלה. ויש מפרשים אותו מענין התחלה ופירושו כי אז הוחלו בני אדם לקרא שמות הגלולים והעצבים בשם י"י.

והתאר: מזה אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה (ויקרא כ"א:ז'). ויתכן מזה הענין וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע (יחזקאל כ"א:ל'), או מהענין הראשון, וכן תרגום יונתן וְאַתְּ חַיָב קְטָלָא רַשִׁיעָא.

והשם: וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל (ויקרא י':י'). וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל (שמואל א כ"א:ו') פירוש אף על פי שיצאנו בדרך חול שלא היינו סבורים שנצטרך ללחם קדש אף על פי כן קדש היו כלי הנערים, כי בצאתנו טהרנו עצמנו, ואם היתה אשה עצורה עמנו בצאתנו לדרך טהרנו כדרך בני אדם שדעתם לדרך וקדש הם כלי הנערים ואף כי היום שיהיה עמנו לחם קדש יקדש בכלי נשמר ונזהר שיהיה בקדושה בכלי. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ (שמואל א כ"א:ז') פירוש לחמי תודה שיכול ישראל לאכלן בטהרה כי לא היה שם לחם אחר כי אם לחם הפנים שלא היה יכול לתת ממנו כי הוא אסור לזרים ונתן לו לחמי תודה. וכן כתב אדוני אבי ז"ל פירוש הפסוק ועוד נכתבו בשרש עצר. ומשקל אחר חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה (בראשית י"ח:כ"ה), חָלִילָה חַי י"י (שמואל א י"ד:מ"ה), חָלִילָה לִּי אִם אַצְדִּיק אֶתְכֶם (איוב כ"ז:ה'), כלם ענין חלול והוא תמורת הקדושה. ואדוני אבי ז"ל פירוש מזה רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם (משלי כ"ה:כ"ג), פירוש תמניע הגשם והוא מענין חלילה שהוא ענין מניעה וכבר כתבנו בשרש חול.

וענין אחר: וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים (תהלים פ"ז:ז').

והכבד [פִּעֵל] מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים (מלכים א א':מ').

ושם הכלי וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל (ישעיהו ל':כ"ט) וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל (שמואל א י':ה'), כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה (ירמיהו מ"ח:ל"ו). והוא מכלי זמר. ופירש רבינו שלמה ז"ל שהוא שקורין קלמי"ל [קרמל"ש] בלע"ז. ונקרא כן לפי שהוא חלול ויונתן תרגם צֶלְצְלִין. ועוד פעל כבד אחר ממנו [פִּעֵל] מִן הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ (שופטים כ"א:כ"ג). וגם מזה נקרא מָחוֹל, יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל (תהלים קמ"ט:ג'), בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים (ירמיהו ל"א:ג'). ובלשון נקבה מְחוֹלָה ובסמוך כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם (שיר השירים ז':א'). והקבוץ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת (שופטים כ"א:כ"א). ובא נח מְחוֹלת, מְחוֹלוֹת תמורת הדגש כי היה ראוי מְחָלַּת, מְחָלּוֹת בדגש ולהבדיל בינם ובין וּבִמְחִלּוֹת עָפָר (ישעיהו ב':י"ט), בא כן. ונקרא כן לפי ששוחקין בתוכו בחלילים. ובא לָחוּל בשורק תחת חולם כמו וְלָבוּר אֶת כָּל זֶה (קהלת ט':א').

וענין אחר: וּבִמְחִלּוֹת עָפָר (ישעיהו ב':י"ט), חפירות חלולות תחת העפר כמין מערות. אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה (בראשית ח':ו'). חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים (מלכים א ו':ד'), וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי (ירמיהו כ"ב:י"ד), כמו חלונים, הַסִּפִּים וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת (יחזקאל מ"א:ט"ז). והקבוץ בלשון נקבות סָבִיב סָבִיב כְּהַחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה (יחזקאל מ':כ"ה), מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת (שיר השירים ב':ט'), וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת (יחזקאל מ"א:ט"ז), וידוע הוא.

חלה – כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק (ישעיהו ל"ט:א'), עַל כֵּן לֹא חָלִית (ישעיהו נ"ז:י'). ופירשנו הפסוק בשרש חָיָה. וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם (יחזקאל ל"ד:ד'), כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי (שיר השירים ב':ה'), וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי (שמואל א כ"ב:ח'), וַיֶּחֱלֶא אָסָא (דברי הימים ב ט"ז:י"ב), כתוב באל"ף ובסגול. בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן וַיָּחַל (מלכים ב א':ב'), כמו ויחלה בשקל וַיַּעַשֹ וקמצות היו"ד מפני האתנח.

והשם: וִידוּעַ חֹלִי (ישעיהו נ"ג:ג'), גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה (דברים כ"ח:ס"א), וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ (הושע ה':י"ג), וְחָלְיוֹ וָקָצֶף (קהלת ה':ט"ז). וכתב רבי יונה כי וי"ו וְחָלְיוֹ וָקָצֶף נוספת כמו ו"ו בְּנוֹ בְעֹר (במדבר כ"ד:ג'), וְחַיְתוֹ אֶרֶץ (בראשית א':כ"ד). ואין צורך רק פירושו כמשמעו. אומר כי הסכל והוא מי שריבה דאגתו על ממונו לא יהנה ממנו ולא ישמח בו אלא יכעוס הרבה וחליו הוא הכעס והקצף. והקבוץ וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים (דברים כ"ח:נ"ט), וכן אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא (ישעיהו נ"ג:ד'), והוא חסר יו"ד הרבים. ומשקל אחר בְּמַחֲלֵה מֵעֶיךָ (דברי הימים ב כ"א:ט"ו), רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ (משלי י"ח:י"ד). ובלשון נקבה כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם (שמות ט"ו:כ"ו). ומשקל אחר כִּי עָזְבוּ אֹתוֹ בְּמַחֲלֻיִים [בְּמַחֲלוּיִם] (דברי הימים ב כ"ד:כ"ה). ומשקל אחר בא בו האל"ף תמורת ה"א למ"ד הפעל ובא על דרך בעלי האל"ף וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים (דברי הימים ב כ"א:י"ט), וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ (דברים כ"ט:כ"א).

והתאר: במשקל הזה תַּחֲלוּאֵי רָעָב (ירמיהו י"ד:י"ח).

והנפעל: נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי (דניאל ח':כ"ז), החי"ת בשוא וסגול, נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה (ישעיהו י"ז:י"א), בשוא ופתח תחת החי"ת. ופירושו ביום מכה נחלה כמו נַחְלָה מַכָּתֵךְ (ירמיהו ל':י"ב). ואמר על המכה נפעלת ואף על פי שהיא פועלת, כי האדם הוא הנחלה והמכה היא המחלה על הסבה השנית, כי הסבה הראשונה היא המביאה אותה אף על פי כן מרוב החליים אשר במכה ההיא היא נפעלת אל החליים ההם, כלומר מלאה מהם. וכן כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה (ישעיהו י':כ"ג), כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה (דניאל י"א:ל"ו), כִּלָּיוֹן חָרוּץ (ישעיהו י':כ"ב), כִּי כָלָה אַךְ נִבְהָלָה (צפניה א':י"ח) על זה הדרך. ויש אומרים כי המלות האלה אינם נפעלים כי אם שמות בתוספת נו"ן. נֶחְלוּ לֹא יוֹעִלוּ (ירמיהו י"ב:י"ג), וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף (עמוס ו':ו'), נַחְלָה מַכָּתִי (ירמיהו י':י"ט), אֵין כֵּהָה לְשִׁבְרֶךָ נַחְלָה מַכָּתֶךָ (נחום ג':י"ט), מַכָּה נַחְלָה מְאֹד (ירמיהו י"ד:י"ז), אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם (יחזקאל ל"ד:ד'), בשוא לבדו.

וההתפעל: וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת (שמואל ב י"ג:ב'), שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל (שמואל ב י"ג:ה'), הראה עצמך שאתה חולה.

והפעל הכבד [הִפְעִיל]: וְגַם אֲנִי הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ (מיכה ו':י"ג), וַי"י חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי (ישעיהו נ"ג:י'), נקרא כבעלי האל"ף, ונפלה האל"ף מהמכתב.

ושלא נזכר פעלו ממנו: כִּי הָחֳלֵיתִי (דברי הימים ב י"ח:ל"ג).

וכבד אחר [פִּעֵל]: אֲשֶׁר חִלָּה י"י בָּהּ (דברים כ"ט:כ"א).

ושלא נזכר פועלו ממנו [פֻּעַל]: גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ (ישעיהו י"ד:י').

וענין אחר: וּפְנֵי י"י לֹא חִלִּיתִי (שמואל א י"ג:י"ב), וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי י"י אֱלֹהָיו (שמות ל"ב:י"א). אַחֲלֵי אֲדֹנִי (מלכים ב ה':ג'), כתבנו אותו בשרש אָחַל.

וענין אחר: וַחֲלִי כָתֶם (משלי כ"ה:י"ב), וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ (הושע ב':ט"ו). ובתמורת היו"ד באל"ף כמו חֲלָאִים (שיר השירים ז':ב').