א׳:ק״ב
הדבקות בד' זאת היא התשוקה היותר טבעית באדם בצורה מושכלת והרגשית, שמה שהיא בכל המצוי כולו בצורה אילמת וחרשת, בצורה כחנית;
Clinging to Hashem is humanity’s most natural yearning. It is developed in an intellectual and emotional form, whereas in all [other] existence it is in a mute and deaf form, in a potential form.
ישראל תכונת האומה לקחה לה את התשוקה הזאת ליסוד חיי הלאומיות שלה, ע"פ גורלה ההיסתורי;
The character of the nation of Israel took this yearning for itself as the foundation of its national life, in keeping with its historical destiny.
אין התשוקה של הדבקות המוחלטת באלהים חיים, באור אין סוף, דבר שאפשר להיות חילופו בטבע ההויה.
The yearning for absolute clinging to the living God, to the light of the Infinite One, can have no substitute in the nature of existence.
כשם שאנו מוכרחים לחיות, להיות ניזונים ומתגדלים, כך מוכרחים אנו להיות דבקים בד'.
Just as we must live, receive sustenance, and grow, so must we cling to Hashem.
הדבקות הנתבעת ממנו בכל מלא נשמתנו מוכרחת היא להיות הולכת ומתפתחת בנו, הולכת ומתעמקת בהרגש, הולכת ומתחוורת בהכרה ותבונה.
The clinging that is demanded of us in all the fullness of our soul must continuously develop in us, continuously deepen in feeling, continuously clarify its recognition and understanding.
בשום אופן לא תוכל האנושיות וגם כל ההויה לחיות בלא הזרם של תשוקת הדבקות האלהית, החי תמיד בקרבה אע"פ שהוא באופן סתום ונעלם.
By no means can humanity and all existence live without the flow of yearning to cling to the Divine that lives always within it, although in a sealed and locked manner.
הילדות האנושית, הימים שהחושך היה ע"ב ומגושם, הניח בעולם יסודות של חיים כאלה שעכבו את הדבקות האלהית לצאת בכל מלא האור שלה.
Humanity’s childhood, the days when darkness was thick and coarse, placed [types of] foundations of life in the world that prevented clinging to the Divine to emerge with all of the fullness of the light [of that clinging].
אין לשער את צערה של הנשמה העולמית הכללית וצער הפנימי הנשמתי, של כל חי וכל אדם, על הלחץ הרוחני, על מניעת הטוב הגנוז בקרבו, המאיר כל כך, המעדן כל כך, המחיה חיי רוחב, חיי נצח, חיי גובה ועז.
One cannot imagine the suffering of the universal, overall soul and the inner soul’s suffering of every living being and of every person, over the spiritual pressure, over the withholding of the good hidden in it, that shines so much, that refines so much, that revives a life of breadth, a life of eternity, a life of height and might.
והחיים הללו הנם מוכרחים לו, הם עצם טבעו והוייתו. והנה באה החולשה האנושית ותעשה אלילים אלמים, אלהות חמרית גסה וזוללה, מוגבלת וחסרה, ותסתם את כל החרכים.
[Each living being] must have [that life. That life] is the essence of its nature and being. [But] human weakness comes and makes mute gods, a material divinity, crude and guzzling, limited and lacking, and it seals all of the cracks.
מציירים אנו לנו נשמה גדולה ענקית לכל מלא שאיפותיה, את תשוקתה הכבירה לחופש ואור, את צערה החזק, את מכאובה הנמרץ על עלבון התבל, - נשמת אברהם, - איך היא מתמרמרת, רואה היא את האושר, את האור המוכן לכל, לכל החי, לכל הנשמה, הרוחב האלהי הקורא להויה: היה אור, הקורא לקול פרט: המלא אושר, גודל, גובה ונחת, טוב וגבורה, אהבה ונעימות;
We envision a great soul, huge in the entire fullness of its aspirations, its mighty yearning for freedom and light, its strong suffering, its intense pain over an insulted world. [That is] the soul of Abraham. How embittered it is! It sees the happiness, the light that is prepared for all, for all living [beings], for every soul, the Divine breadth that calls to being: “Shine forth!,” that calls to every detail: “Be filled with happiness, greatness, height and serenity, goodness and might, love and pleasantness!”
- והבארות נסתמו, סתמום פלישתים וימלאום עפר;
[But] the wells are sealed. “The Philistines have closed them and filled them with earth” (Genesis 26:19).
איך מתפרץ הארי מהסוגר, איך נוטל הוא את מקלו בחרון, משבר את הצלמים, קורא בכח לאורה, לאל אחד אל עולם.
How [this] lion breaks free from [his] imprisonment, how he takes his cudgel in [his] wrath, breaks the [idolatrous] images, calls powerfully for light, for one God, “the God of the world” (ibid. 21:33)!
א׳:ק״ג
ממעמקי הנפש יקרא ישראל את אשר קרא צור מחצבו, מעמקי ההכרה של האור והאושר, ממעמקי החמלה לכל נשמה המתענה, לכל יצור המתפתל, לחיים הלאומיים, החברותיים והמוסריים, ההולכים ארחות מלאות סירים סבוכים, מחוסר מעין חי בקרבם, מחוסר רשיון לשאוף לבקש את אשר הנשמה כולה של היקום צועקת בחבליה: בקשוני, דרשוני, - וחיו.
From the depths of [its] spirit, Israel will call out that which [Avraham,] the “rock from which it is quarried,” called out, from the depths of [his] recognition of light and happiness, from the depths of [his] compassion for every tormented soul, for every struggling being. [It will call out to its] national, societal and ethical life, which is proceeding on paths filled [with] tangled thorns, lacking a living wellspring within itself, lacking permission to yearn. [It will call on all of these] to seek the entire soul of existence, which cries out in its pangs: “Seek me, search for me—and live!”
בדרכי חשך חקו מחקים, בלב מלא חונף ומורך נגשו לגדל את מלך עולמים, בתור מילוי חובה של דרך ארץ לקראת גדל כח עז.
[People] have imitated [that search] on paths of darkness. With a heart filled with obsequiousness and weakness, they have stepped forward to exalt the King of worlds, [but only] as though to fulfill an obligation of proper behavior, regarding [His] greatness, might [and] vigor.
לא יאמר כן ישראל, פחותה היא עבדות זו בעיניו, אע"פ שרבים הם הפרטים בקרבו הנזקקים לה, אבל לא כך הוא רוח הגוי, גוי מעולם, גוי איתן, גוי קורא בכח לאור ד' ועזוז החיים.
Israel must not speak this way! Such servility is lowly in the eyes of [the people of Israel]. Although many individuals among [the people of Israel] need [that lowly sort of servitude], this is not the spirit of the nation, [which is] “an eternal nation, a sturdy nation” (Jeremiah 5:15), a nation that calls forcefully for the light of Hashem and the vigor of life.
מקרבו יוציא רוח קטב להשחית גם את הטוב הנמוך, את החיקוי אשר ירד מחוץ לגבולו אל תוכו, וכנהר יקים לו מקרבו צר, אשר רוח ד' נוססה בו.
From within itself, [the nation] brings forth a spirit of destruction to eradicate even the good that is lowly, an imitation that descended from outside [Israel’s] boundary [and entered] its inner being. “When the enemy shall come in like a flood, the spirit of Hashem shall lift up a banner against him” (cf. Isaiah 59:19, Sanhedrin 98a).
בנשמה לוהטת, מלאה חיים וגבורת עולמים יתנער, כארי יקום וכקול נהמות ים יקרא: הנה האור, קול אלהים חיים הקורא לי מעמק חיי, הנה אור חופש עולמים לכל היקום, הבא ומבריק מאור ד' על ציון, על מקום גי חזיון, אשר דבר אל חי כקול שחל היחל להשמע משם.
With a flaming soul filled with life and eternal might, [the nation] will awaken. [It will] rise like a lion and declare as with the sound of the roaring sea: “Behold the light, the voice of the living God that calls me from the depth of my life, behold the light of eternal freedom for all existence, which comes and flashes from the light of Hashem upon Zion, upon the place of the Valley of Vision, where the word of the living God began to be heard like the voice of the lion!”
א׳:ק״ד
עוד ישמעו כל ענוי ארץ, עוד יאזינו כל כופרי תבל, ישיבו כל אשר בהם ניצוץ של חיים, יתעלו נשמות מתחתיות ארץ, ירומו אמללים מירכתי בור, יבאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים.
All of the humble of the land will hear, all of the non-believers of the world will listen. All of those who have a spark of life will return. Souls will rise from the depths of the earth. The unfortunate will ascend from the farthest reaches of the pit. Those lost in the land of Assyria and those cast away in the land of Egypt will come and bow to Hashem on the holy mountain in Jerusalem (cf. Isaiah 27:13).
א׳:ק״ה
ישתחוו וקמו מלאי אונים, יתמוגגו והתחדשו אמיצי אור וכח;
They will bow and [then] rise, filled with vigor. They will melt away and [then] be renewed, valiant with light and strength.
גדודים גדודים כבירי לבב יקומו, יקראו: הנה קם עם, החל חיות גוי, אשר יתן שטף לזרם חיי אלהים במלא עולמים, העם העז, הנותן בעזו דרך בים סוער, סולל מסילות עולם לעזוז החיים של הדבקות באלהים.
Troops upon troops with tremendous hearts will arise. [They will] call out: “Behold, a nation rises! The life force of a people has begun [to flow, a nation] that will give impetus to the stream of Godly life in all worlds, a forceful nation that in its fortitude paves a path in the storming sea, that paves roads of the world for a dynamic life of clinging to God!”
א׳:ק״ו
תמיד צריך לזכך את המחשבה בענין האלהות, שתהיה ברורה, בלא סיגים של דמיונות כוזבים, של פחדי שוא, של תכונות רעות, של העדרים וחסרונות.
[A person] must always purify [his] thought about Godliness so that it will be clear—
without the dross of false delusions, empty apprehensions, evil traits, and deficiencies and failings.
וכפי גודל הזיכוך של יסוד היסודות בתוכיות הנפש, כן תגדל ביותר הפעולה שתפעל הדבקות האלהית, שברגש ושבהתפעלות הלב, לנהל את כל מהלך החיים באורח ישרה.
The more [a person] purifies the most fundamental base within his spirit, the more will [his] clinging to the Divine with [his] emotions and with the feelings of [his] heart have the effect of increasing [his ability] to guide the entire course of [his] life on a straight path.
א׳:ק״ז
כשחושבים עד אלהים בלא השכלה ובלא תורה, מתהוה ברעיון ציור אפל מלא תוהו ובוהו, ואח"כ, כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים ע"פ המושג הריקן הקדום, האדם הולך ומאבד את זוהר עולמו ע"י מה שהוא מקשר את עצמו לדברי תוהו והבל נידף.
When we think about God without intellect and without Torah, [that] idea leads to a dark image filled with turmoil and emptiness. Then, when a person comes to subjugate himself to serve God in keeping with [this] earlier, empty concept, he loses the radiance of his world because he is connecting himself to words of turmoil and fleeting vapors.
וכשהדבר הזה נמשך משך של איזה דורות, מוכרחת הכפירה לצאת בצורה תרבותית לעקור את זכר אלהים. ואת כל המוסדים של עבודת אלהים.
When this continues over the course of a number of generations, heresy necessarily emerges in the [people’s] ethos to uproot the memory of God and all of the institutions of the service of God.
אבל מה היא עוקרת - רק הבלים ודברי בואש, שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור אלהי אמת.
But what does it uproot? Merely emptiness and words of hopelessness, which only separate a person from the light of the God of truth.
ועל משואות החורבות שהכפירה מחרבת, בונה דעת אלהים הנשגבה את היכלה.
And upon the wreckages ruined by heresy’s devastations, the elevated knowledge of God builds its palace.
א׳:ק״ח
אין לשער את הנחיצות של התשובה המעשית, בתיקון המעשים ע"פ התורה והיושר הגמור, לענין כל המעלות העליונות של עליית הנשמה של הכלל והפרט.
It is impossible to fully appreciate the necessity of practical teshuvah (in rectifying one’s deeds in accordance with the Torah and absolute righteousness) so as to [attain] the supernal qualities of the elevation of the soul—of the community and of the individual.
התמצית המעשית חובקת בנקודתה האחת היותר קטנה המוני המונים של אידיאלים והגיונות רחבים, המכשירים אותה בעולם ובחיים.
That distillation [of teshuvah] into practicality encompasses within its single smallest point multitudes upon multitudes of expansive ideals and thoughts, which qualify [this distillation to act] in the world and in life.
וכשהיא נפגמת, ניטל החסן של כל האידיאלים הרחבים במלא עולם, שהם מיוחשים לה אותו היחש של המרחב האתירי בעל מליונים קוביקים, המתלחצים באטם גשמי אחד לחוללו בצורתו הגבישית.
When [that practical distillation] is defective, the treasury of all expansive ideals is removed from the entire world. Those [ideals] have the same relationship to [the world] as does the etheric expanse of millions of cubic [measures] as they are squeezed together in one physical atom to give it its crystallized form.
א׳:ק״ט
ההתפתחות של רוח האדם, מכשרת את שכלו העצמי ואת חפצו הפנימי להיות שואף אל הטוב הגמור שהוא הטוב האלהי, שהוא היסוד של המגמה לכל התגלות אלהות, והשפעת התורה והנבואה בעולם.
The development of the spirit of man prepares the essence of his mind and his innermost desire to yearn for the complete good—i.e., the Divine good. [That yearning] is the basis of the goal [that one will attain] all Divine revelation and that the Torah and prophecy will have an influence on the world.
בימים הראשונים היה השכל הכללי של האנושיות פחות מפותח, וחפצו היה ג"כ יותר ברברי, אז היה החזון האלהי כולו נועד לדחות את השכל הסורר המשועבד רק להחפצים הבהמיים בכללות החברה האנושית, ולדחוק תמיד את החפץ הטבעי, שהיתה התעוררותו יותר מכוונת לקראת הכיעור והחטא;
In early days, humanity’s overall intellect was less developed, and its desire was more barbaric. At that time, the Divine vision was entirely dedicated to [having man] spurn the intransigent intellect—which was subservient only to animal desires—in the whole of human society, and to [having man] constantly reject [his] natural desire, which was aroused and directed particularly to ugliness and sin.
התבסמות העולם ע"י כל המשך הדורות, ע"י ביסום היותר עליון של גילויי השכינה בישראל וע"י נסיונות הזמנים, התגדלות היחש החברותי, והתרחבות המדעים, זיקקה הרבה את רוח האדם, עד שאע"פ שלא נגמרה עדיין טהרתו, מ"מ חלק גדול מהגיונותיו ושאיפת רצונו הטבעי הנם מכוונים מצד עצמם אל הטוב האלהי;
The refinement of the world throughout the entire course of the generations—[coming about] in consequence of the most supernal refinement of the revelations of God’s Presence in Israel and in consequence of occurrences of the times, the growth of societal bonds, and the expansion of the sciences—greatly purified the human spirit, until [today, when], although [man’s] purification has not yet been completed, at any rate a large portion of his thoughts and the yearning of his natural will are directed of their own to the Divine goodness.
ונגד אותו החלק שכבר נזדכך מוכרחת היא הליבירליות להתפשט, והאנרכיה לתפוס מקום.
And correlating to the portion that has already been cleansed, liberalism necessarily spreads, and anarchy takes hold.
וכשבאה המסורת והדת אפילו בצורתה היותר טהורה לכבוש תחת ידה את זה החלק המזוקק לא תצליח, אבל צריכה היא לסייע את רוח האדם בנקודת טהרתו, ללכת במסילתו שכבר כבש, ולכוין את מטרתה נגד אותם חלקי הרוח של הדעת והרצון האנושי שעדיין לא נתבסמו, והם עומדים עודנה במצבם הפראי, כימי קדם;
When tradition and religion come—even in their most pristine form—[with the aim of] conquering this distilled part [of the human spirit], they will not succeed. Rather, they must help the spirit of man in its pristine core to proceed on its road that it has already paved, and [from there] to direct [man’s] purpose corresponding to those parts of the spirit of [his] human knowledge and [his] will that have not yet been refined, [but] which still remain in their primitive state, as [they were] in earlier days.
ולפי התנועה התסיסית של החלקים המבוסמים, עוד הסכנה בהם יותר גדולה כשהחלקים הבלתי מבוסמים, השרידים הרבים של הברבריות הולכים במצבם הטבעי הפרוע, והצד המתוקן שברוח האדם סוכך עליהם באברת דמיונו, להעטיף מעטה של ברק נוצץ על כל תועבה ושקר;
The more the refined parts [possess an] effervescent movement, the greater the danger [inherent] within them. [That is because,] when the unrefined parts, the many remnants of barbarity, continue in their natural disordered state, the rectified aspect of the spirit of man cloaks them with the wing of its imagination, placing an overlay of flashing glitter on all of the abomination and falsehood.
זאת היא עבודת הקודש של עובדי ד', עד קץ הימים, עד אשר רוח הטומאה כליל יחלוף, וזיו האדם והעולם יגלה בתפארת עזו, במלכות שדי.
[The following] is the holy work of those who serve Hashem to the end of days: [to help] the spirit of impurity pass away entirely, [so that] the radiance of humanity and the world will be revealed in the beauty of its might, under the sovereignty of the Almighty.
