כשחושבים על דבר האלהות, לפעמים הולכת היא המחשבה בצורה שוללת את העולם, כלומר שהציור האלהי בגודלו, בעוזו, בקדושתו, ביופיו, בגבורתו, באין סופיותו, מאפס את ההויה כולה. וכולא כלא חשיבין, לאין דומין. זאת היא המחשבה הבאה מתוך הגבורה, והמתלבשת במידתה.
There is a certain approach about G-dliness that takes the position that negates the world. G-d in His greatness, strength, holiness, power, infinity, makes the world into a big zero, as if it doesn't exist. The existence of the world is a mirage, a facade, an optical illusion. That approach stems from the middah of גבורה.
ויש עוד ציור יותר מבוסם, שהמחשבה האלהית משלמת היא את העולם, היא נותנת לההויה כולה את ערכה הנכון. מצד מחשבה שממקור חסד כזאת, הולכת אהבת העולם וכל הבריות ומתגברת, בכל המילוא שהאהבה האלהית, והמחשבה הצלולה בענין האלהי, מתמלאת ותופסת יותר מקום בעולם. בזה החושב לא נפרש מן העולם, אלא מעלה את העולם אל העדן העליון, העדנה והרוממות האלהית.
Another more palatable approach is that Hashem perfects the world and gives it its proper value. This comes from the middah of חסד.
There two types of leaders. One makes a person feel incredibly small. The leader is so great, so powerful, so capable, so awe inspiring, that one cowers in his presence.
When one is mindful of the fact that he is in the presence of Hashem, he should be filled with awe and wonder. This is the mitzva of Yiras Hashem:
וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ".
What is the path [to attain] love and fear of Him? When a person contemplates His wondrous and great deeds and creations and appreciates His infinite wisdom that surpasses all comparison, he will immediately love, praise, and glorify [Him], yearning with tremendous desire to know [God's] great name, as David stated: "My soul thirsts for the Lord, for the living God" [Psalms 42:3].
When he [continues] to reflect on these same matters, he will immediately recoil in awe and fear, appreciating how he is a tiny, lowly, and dark creature, standing with his flimsy, limited, wisdom before He who is of perfect knowledge, as David stated: "When I see Your heavens, the work of Your fingers... [I wonder] what is man that You should recall Him" [Psalms 8:4-5].
When he [continues] to reflect on these same matters, he will immediately recoil in awe and fear, appreciating how he is a tiny, lowly, and dark creature, standing with his flimsy, limited, wisdom before He who is of perfect knowledge, as David stated: "When I see Your heavens, the work of Your fingers... [I wonder] what is man that You should recall Him" [Psalms 8:4-5].
נראה שהקב"ה ברא כל העולמות והיה עיקר רצונו ית' כדי שידעו כול' שהוא ית' מהוה כל הויות והוא שופע חיות בכולם ואם חלילה יסתלק חיותו מהם אף רגע א' יהיו אפס ותהו וזהו ומלכותו בכל משלה וזהו עיקר עבדות ה' שישיג אדם שכל הדברים וכל הברואים וכל ההויות אינם קיימים אלא בחיותו ית' ואי אפשר לעשות שום תנועה קלה בלתי רצונו ית"ש ואפי' התורה והמצות שאדם עושה אין להחזיק טובה לעצמו כלל כי האדם אינו עושה שום דבר רק השי"ת בעצמו כמו ששמעתי מצדיקי' פי' על פסוק כי טוב זמרה אלקינו שהשי"ת מזמר בעצמו לפי שכל הדברים שאדם עושה הכל הוא מאתו ית' ואם האדם משיג זאת בוודאי הוא נכנע מלפניו ית' מחמת שיודע בעצמו שהוא כאפס ואין ועי"ז יוכל להשיג חכמת התורה ונעשה דבוק בו ית"ש משא"כ אם מתגאה חלילה לומר אני חכם או שמחזיק עצמו באיזה מעלה ומדה הוא נפרד חלילה מהקב"ה ואצ"ל אם הוא מתגאה חוץ מעבדות ה' בוודאי אוי לו ואוי לנפשו אלא אפי' אם מתגאה בעבדות ה' חלילה שמחזיק עצמו לעובד ה' נפרד מהקב"ה ועושה בזה מסך מבדיל בינו לאביו שבשמים כמו שאז"ל אין אני והוא יכולים לדור כאחת.
ושמעתי מהרב המגיד הקדוש רבינו יחיאל מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב פי' הפ' אנכי עומד בין ה' וביניכם שאם האדם מחזיק עצמו לאיזה בר מעלה עושה בזה מסך המבדיל וזהו אנכי פי' ע"י שמתגאה לומר אנכי בר מעלות ומדות טובות הוא הוא העומד בין ה' וביניכם שבזה הוא מעמיד מסך המבדיל רק שצריך האדם לידע שהוא כאפס ואין רק שהקב"ה הנותן בו חיות לעשות דבר גדול או קטן והוא מהוה כל הויות לכן אין ראוי לשום בריה לומר אנכי כ"א לו ית' נא' לומר אנכי מפני שהוא מהוה כל ההויות אבל האדם אם אומר אנכי או אני היינו שמחזיק עצמו לשום בן מעלה ומרגיל בזה ומתגבר והולך במדה זו הוא נפרד מהש"י עד שיוכל לבוא עי"ז שיהי' כופר בעיקר חלילה. [מאור ושמש]
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. (בראשית א, א) הכלל שהבורא ברוך הוא ברא הכל והוא הכל והשפעתו אינו נפסק מעולם כי בכל רגע משפיע שפע לברואיו ולכל העולמות ולכל ההיכלות ולכל המלאכים ולכל חיות הקודש. ולכן אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך. ולא יצר אור וברא חושך רק יוצר בלשון הוה, כי בכל רגע הוא יוצר שבכל רגע הוא משפיע חיות לכל חי והכל מאתו יתברך והוא שלם. והוא כלול מהכל ולכן כשאדם בא לאין ויודע שהוא אינו כלום רק הבורא ברוך הוא נותן בו כח אז מכנה להשם יתברך בשם בחינת יוצר דהיינו לשון הוה שגם עתה הוא יוצר. אכן כשאדם מסתכל בעצמו ואינו מסתכל באין אז הוא במדריגות יש אז מכנה להבורא ברוך הוא רק בחינת יצר, דהיינו שברא אותו כבר ולכן אנו אומרים אשר יצר את האדם בחכמה דחכמה הוא מדריגת יש. ולכן שפיר שייך יצר ולא יוצר. ולכן נאמר בכתבי האר"י ז"ל שה' מלך הוא בחינת אין, כי ה' מלך שהוא עכשיו נותן בנו חיות. והוא בחינת אין שאין אנו כלום רק שהשם יתברך נותן בנו כח. והנה האין הוא מתנהג הכל למעלה מהטבע והיש מתנהג בטבע. אמנם ההתחברות שאנו מחברים היש באין הוא על ידי המצוה ותורה שנקראת והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד) וזה שכתב הזוהר כי המצות והתורה הוא סתום ואתגליא כי סתום הוא מרומז לאין ואתגליא מרומז ליש שהוא התחברות יש באין ואין ביש ולכן נקראת מצוה כי מ"צ הוא בא"ת ב"ש י"ה דהיא בחינת האין ואותיות ו"ה של מצוה הוא בחינת יש ולכן אותיות י"ה הוא סתום כי אין הוא סתום. ונבאר זה מהו הנסתר והנגלה שבמצוה. דזה שאנו פועלין במצוה שאנו עושין נחת רוח להשם יתברך זה הוא בסתר שאינו נראה לנו ומה שאנו פועלין טובות לעצמנו זה הוא נראה לנו. וזה פירוש הכתוב (דברים כט, כח) הנסתרות לה' אלהינו, פירוש הנסתרות בחינת הסתר שבמצות שאנו פועלין הוא לה' אלהינו שמה שאנו פועלין בו הוא נסתר לנו. והנגלות הבחינת התגלות הוא לנו ולבנינו, הוא מה שאנו מביאים שפע הוא נגלה לנו. וזהו בראשית ברא אלהים , פירוש שהשם יתברך ברא יש שהוא ראשית ועל ידי זה נתהוה בריאת שמים וארץ, כי קודם הכל נתהוה באין וזהו שתרגם ירושלמי בחוכמא ברא כו', כי חכמה הוא בחינת יש: [קדושת לוי בראשית]
The first thing G-d embarked on when creating the material universe was to create heaven and earth.”
It is an axiom, general principle, that G-d created the entire universe, and having done so, never withdraws from the universe for even a single moment, [unlike sculptors or painters who, once they have completed a sculpture or painting, move on to something else, having “finished” with their previous “creation.”] This axiom is true both of what He created in the heavens and what He created in the material, three-dimensional part of the universe. We pay tribute to this in our daily prayers when we say יוצר אור ובורא חושך, “He creates and fashions (present tense) light, and He creates darkness.” When speaking of any accomplishments of G-d’s creatures however, we speak of them in the past tense, i.e. יצר כסא, “he shaped a chair,” or עשה מזרון, “he made a mattress.” G-d’s creative activity is never completed, as the Torah testified in Genesis 2,3 אשר ברא אלוקים לעשות, “which the Lord has created in order to complete it.” This means that G-d is part of every creature He ever created, and once man realizes that he is nothing without G-d Who has created him and Who provides him with all the strength and creative stimuli that he possesses, he will be able to relate to Hashem as an ongoing creative Force in His universe. This is reflected every morning when we get up [after having used the washroom] and we refer to G-d with the words אשר יצר את האדם בחכמה, “Who has fashioned man with חכמה,” the word חכמה meaning the opposite of אין, “nothing.” It is appropriate therefore that in that prayer we refer to the creation of man in the past tense, as opposed to the line we quoted earlier, seeing that we refer to something or somebody who already exists, i.e. יש. This explains why the Ari z’al , Rabbi Yitzchak Luria, said that when we refer to G’d as ה' מלך, usually translated as “Hashem is King,” the reference is to the אין, “nothing,” i.e. G-d at any given moment gives us life, - by not withdrawing it from us.- The implied meaning of the expression is that man is “nothing” unless he continues to exist as part of G-d’s creative activity. The so-called אין, “nothing,” in terms of metaphysical beings, rules supreme in the regions beyond those that are part of the physical universe, the one that we conveniently refer to as “nature.” This so-called אין, is not really a “nothing,” in terms of the universe, its “nothingness” is such only vis a vis the physical part of the universe; in the celestial regions this “אין” rules supreme. [as opposed to the חכמה in our part of the universe. Ed. Although יש and אין are popularly perceived as absolute opposites, not having anything in common, this perception is built on a fallacy; the linkage between יש and אין are the mitzvos, Torah commandments, performed by the Jewish people. The commandments are performed in the section of the universe known as יש, as a result of which close contact is maintained between the aforementioned two domains of the universe. Ezekiel 1:14 refers to the “mitzvos” in their capacity as providing the link between the terrestrial and the celestial part of the universe with the words והחיות רצוא ושוב, “and the chayot ran to and fro”. According to the Zohar II 288, the mitzvot and the Torah respectively, are viewed as related to one another like the “hidden” is related to the “revealed,” both being part of the same whole. Torah and mitzvot provide the link between these two domains, so that each domain is not completely divorced from the other. This concept is contained in the letters of the word מצוה when we divide it up into מצ and וה. The letters מצ when we read the alphabet backwards, starting with the letter ת are equivalent to the letters יה, symbolising the totally abstract Divinity, whereas the letters וה symbolize the hidden parts of the universe, יש. The first half of the word מצוה being read with the two letters used in reverse order of the aleph bet, alludes to the “hidden” part of the universe, the domain exclusive to Divine, abstract forces. Let us explain something about what precisely is “hidden” and what is “revealed,” when it comes to the מצוה, “Torah commandment.” When we perform a מצוה, we cause G-d to become pleased with having created man, the choicest of His creatures. When we comply with requests made to us by a fellow human being, we can immediately gauge whether he is pleased by our actions or not, either by his face indicating this, or by words of approval, something that is not the case when we comply with G-d’s requests from us. Since He is invisible, and does not speak to us as He did to Moses, “mouth to mouth”, we have no way of knowing if our efforts to please Him have been successful. When we try to perform deeds that are for our (immediate) personal benefit, we are able to determine if our efforts have succeeded. This then is the “hidden” element present whenever we perform any of G’d’s commandments, מצות. This is what the Torah had in mind when it wrote (Deuteronomy 29,28) הנסתרות לה' אלוקינו, “the hidden aspects of mitzvah performance are reserved for the Lord our G’d;” on the other hand, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, “the benefits which the performance of the Torah confers upon us will be revealed forever.” This is also the meaning of the words בראשית ברא אלוקים, (addressed to us) “at the beginning of G-d’s creative activity G’d created the יש, a physical domain of the universe.” Through His creating יש, i.e. ראשית, a beginning, the creation of heaven and earth came into being, for prior to that there was only the אין, the abstract universe. This is the meaning of Targum Yerushalmi who renders this verse as 'בראשית בחוכמא ברא ה', “at the beginning G-d created by means of using intelligence found in the domain of the abstract regions.” חכמה, as we pointed out earlier, is a quality inherent in the terrestrial domain.
All true! One shouldn't feel separate and independent from his Divine source.
But then there is the leader who empowers his followers. When focusing on Hashem's middah of חסד, we feel energized, effervescent, enriched and capable. We know that it is all a gift from Hashem but we feel that the gift has been given to "us". There is a separate us that is not completely nullified.
That is a more life affirming way of looking at the world. This brings one to Ahavas Hashem.
