Orot Hakodesh 3/59 - Part 2

Here!!

 

זהו עיקר היסוד, המונח בסדרי ההסברות, המתגלות לפני ההכרה האנושית בדברים שהם כבשונו של עולם, בין שהן באות בדרך הדרישה החיפושית, בין שהן באות ע"י הופעות הרוח בגילוי המדע הפנימי, בין שהן באות בתכונת נבואה והתגלות אלהים;

This constitutes [a person’s] essential foundation. It is inherent in the series of realizations [that a person has,] which reveal to [his] human understanding matters that are the mystery of the world: sometimes these come [as a result of his] searching [and] seeking, sometimes they come as a result of [his] spirit appearing [to him] in a revelation of knowledge that occurs inside [him], [and] sometimes they come as prophecy and a revelation of God.

תמיד טבע הרוח הוא לבא מעולף בצורות מגוונות בגוונים, שהם מלוים את העצמיות שבהכרה, והגוונים הם תמיד נותנים על ההכרה איזה עצמיות משלהם.

The nature of spirit always comes wrapped in forms of various hues, which accompany the essence of awareness. [And these] hues always impart [to his] awareness something of their [own] essence.

והמדע טורח תמיד איך להכיר את ההכרה ביסוד הפנימי שלה, והוא הולך ונתקל בדרכו כמה פעמים עד שהוא מגיע בהמשך דורות ותקופות לידי איזה קירוב אל המקוריות שתחת הגוונים.

[Human] knowledge always struggles regarding how to recognize the inner foundation of awareness. [That knowledge] stumbles on its way a number of times until, over the course of generations and eras, it comes somewhat close to the original entity [that exists] beneath the hues.

ולמה לנו כל אלה, למה לא הובעו ולא הוכרו ההכרות התוכיות בעצמותן.

[But] why do we have all of these [hues]? Why weren’t the inner states of awareness expressed and recognized in and of themselves?

אבל כשאנו באים לסכם את נקודות הבנין הפנימי, שהוא היסוד היותר עקרי בהשכלול העולמי, אז נמצא שההכרות רק אז תפעלנה על החפץ לפי המגמה הטובה שבהן, דוקא כשהן באות בתחילתן מגוונות, והגוונים הם מולידים נטיות של חפץ לטובה, בדוגמא שלמה, לפי התכונה של התמצית הטוב של המבוקש שבההכרות.

[The answer is that] when we come to sum up the points of the inner building—which is the most principal foundation of universal betterment—we find that only when states of awareness initially come in [these] hues do they affect the will in accordance with the good purpose within them. Those hues engender tendencies of the desire for good in a complete form, corresponding to the character of the good core of what [a person] searches for in [his] states of awareness.

וכל מה שתתחולל יותר דעתו של אדם, הפרטי והכללי, כך מתקרב הוא יותר לפנימיות ההכרות, אבל עם זה כיון שהולידו הגוונים את התנועה של התמצית הפנימית שבהכרה, שהוא נטיית החפץ הטוב, שהוא המוסר שבהכרה, הולכת הולדה זו ומתרבה, דוקא עם ההסרה של הגוונים החיצונים והעמידה על המקוריות הטהורה שבעצמות ההכרה.

The more that human knowledge—individual and overall—develops, the more [a person] approaches the inner [being] of [his] states of awareness. But with that, since the hues have engendered the movement of the inner core of [his] states of awareness, which is the tendency of [his] good will [and] ethical element in [his] awareness, this birth multiplies precisely with the removal of the external hues, and with [a person] locating [himself] on a pure source within the essence of [his] awareness.

אבל אם היו ההכרות באות ערומות, חשופות, בתוכיותן כמו שהן, אז לא היה כל מקום להתעוררות החיים הנפשיים הפנימיים, וההכרות היו משתקפות בציורי הנפש, כמו שמשתקפות ההכרות החיצוניות של החושים באיזה אדם הנכנס לעולם שהוא כולו זר לו, שאמנם מתרשמות הן על רשת העצבים של חוש הראות, מתוות הן את התוים שלהם בלוח החיים, אבל אינם מעמיקים בו את הוייתם, אינם משתרשים בנשמה לשאת ענף ופרי, ולהתהפך לעצם מעצמיו הפנימיים של האדם, לגדל את איכותו.

But if [these] states of awareness would [initially have] come naked, exposed, in their being as they are, then there would have been no place for an awakening of the inner life of [a person’s] spirit. [These] states of awareness would appear in the images of [his] spirit just as the external states of awareness of the senses appear in any person who enters a world that is entirely foreign to him. They indeed make an impression on the network of the nerves of [his] sense of sight, they make their marks on [his] “plaque of life,” but they do not deepen their being in this person, they do not root themselves in [his] soul to bring forth branch and fruit and to be transformed to the essence of his inner bones [and] cause his character to grow.

ואוי אוי היה לעולם כולו אם תכונת הדעת, שהיא זיו החיים, היתה עומדת בצורה כזאת, והיתה מתמדת בלא הפסק ולא תיקון כלל הקובלנא המרה של אכתב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו, תחת שעל ידי הגוונים בא התוחלת של כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד'.

And woe, woe would it be to the entire world if the character of knowledge, which is the radiance of life, would remain in such a form and would be unchanging, without interruption and no rectification at all. [That would be] the bitter complaint that “I write to them the great things of My Torah, but they consider [these] as foreign” (Hosea 8:12). Instead, by means of the hues comes the hope that “wisdom will come into your heart and knowledge will be pleasant for your spirit” (Proverbs 2:10) “because he who finds Me has found life and he has obtained favor from Hashem” (Proverbs 8:35).

זהו עיקר היסוד - ניתן לחלק את הפסקה לשני חלקים. כאן מתחיל החלק השני של הפסקה. הרב מוריד את התובנה שהציג בתחילת הפסקה אל 'עולם המעשה'. היינו לאחר שראינו בתחילת הפסקה שלכל דבר הקורה במציאות יש בניין חיצוני, ובתוכו יש בניין פנימי. כעת מבאר הרב כיצד הגילויים החיצוניים והפנימיים באים לידי ביטוי. כמו כן הרב מוסיף ביאור למה המציאות בתחילה עוברת דרך עולם חיצוני ורק אחר כך מופיעה העולם הפנימי. 

המונח בסדרי ההסברות, המתגלות לפני ההכרה האנושית בדברים שהם כבשונו של עולם - יש סדר למציאות, תמיד סדר המציאות שגם בדברים שהם עמוקים, גם דברים הקשורים לכבשונו של עולם ההכרה האנושית קודמת. 

בין שהן באות בדרך הדרישה החיפושית, בין שהן באות על ידי הופעות הרוח בגילוי המדע הפנימי, בין שהן באות בתכונת נבואה והתגלות אלהים - העולם ופיתוחו יכול להתקדם על ידי כמה צורות. הפיתוח יווצר על ידי דרישה וחיפוש. כמו שמצאנו במדע שהוא טורח לחפש את המגמות בטבע, או שהוא מחפש פתרונות לבעיות. לדוגמא בזמן שיש מגפה בעולם, כל העולם משקיע חיפוש כדי למצוא תרופה לאותה בעיה. מצד שני ישנו פיתוח וקידום של העולם שמגיע על ידי הופעת הרוח. נראה שהכוונה היא לקידום אידיאולוגיות חדשות שמקדמות את העולם. האידיאלוגיות נוצרות בגלל שהאדם מחפש גילוי מדעי פנימי, אידיאל יותר משוכלל. כמו כן ישנו קידום של עולם שמגיע על ידי נבואה והתגלות נבואית, כגון יציאת מצרים כיבוש הארץ וכדומה שאלו תהליכים שהעולם מתקדם בגלל הופעה אלוקית נבואית ניסית. 

תמיד טבע הרוח הוא לבוא מעולף בצורות מגוונות בגוונים - הרב משתמש כאן במילה הרב מבאר שכל הפיתוחים וההתקדמות של העולם מגיע עם גוונים, היינו עם כיסוי. אפילו גילוי ניסי בסופו של דבר הוא מגיע עם הגוון החומרי שלו. לדוגמא יציאת מצרים הכבוד האלוקי והאלוקות שהתגלתה, הגילוי הופיע בצורה ממשית שבסופו של דבר עם ישראל יצא ממצרים. תמיד יש גוון לתהליכים. 

שהם מלוים את העצמיות שבהכרה, והגוונים הם תמיד נותנים על ההכרה איזה עצמיות משלהם - הגוון הזה הוא נצרך לקידום התהליך, הגוון הזה הוא לא רק הקדמה טכנית על התהליך הפנימי אלא הוא בפועל גם נותן איזה גוון על העצמיות. גם העצמיות קצת משתנה על פי אותו גוון. 

כדי להבין את הגוון אפשר להביא שני משלים ודוגמאות. דוג' א' כדי לעודד אנשים ללמוד תורה להתחבר לאור של תורה הרבה פעמים האנשים ילמדו שלא לשמה, היינו יש גוונים המעורבבים עם עצם הלימוד. ותפקידו של האדם לנקות ולהגיע מתוך שלא לשמה ללשמה. יותר מזה אפשר להסביר שגם הלימוד תורה שזה האור האלוקי בסופו של דבר האור הזה הוא מגיע בתוך עולם החומר. השכל האלוקי שהוא רוחני מופיע בגדרים של שור שנגח את הפרה שזה דבר חומרי. חלק מהתהליך של לומד התורה הוא להגיע לנקודה הפנימית ולחשוף את האור הנמצא מאחורי ההלבשה הקיימת בסיפור ובדין שהגמ' מביאה. 

דוג' נוספת היא תהליכים חילוניים חיצוניים שקורים בעולם. לדוג' קידום מעמד האשה, התופעה הזאת היא מתחילה בגוונים חיצוניים של שוויון זכויות השוואת שכר האשה וכדומה. אבל השורש של התופעה הזאת בסופו של דבר יש לה שורש רוחני פנימי של גידול ה'נוקבא' וכדומה אנחנו מתחברים אל התופעה הגשמית החיצונית הבאה עם הגוונים. אבל בשורש יש משוה פנימי. ההבנה הזאת שכל תהליך חיצוני יש לו נקודה פנימית זה תמצית החידוש של תחילת הפסקה שהרב מלמד אותנו שעלינו לבנות תמיד את הנקודה הפנימית. 

והמדע טורח תמיד איך להכיר את ההכרה ביסוד הפנימי שלה - תפקידו של המדע הוא לגלות את השורשים העמוקים הנמצאים בתוך העולם בתוך התהליכים. אילולי המדע האדם קולט רק את הדברים הנראים לעיניים. היינו את הדברים המעשים המתגלים על ידי החושים הפיזיים. על ידי החקירה המדעית מתגלים תכונות ויסודות שהם בעומקי המציאות. בהכרה של עולם הטבע המדע מחפש מה נקודת המרכז המניעה ומפעילה את העולם. לדוגמא ההכרה של כח המשיכה זה הכרה פנימית של תהליכים עמוקים. הניסיון של המדע לגלות דברים שהם בשורשי המציאות הפיזית. תאוריית הכבידה של ניוטון ביחס לתאוריית היחסות של איינשטיין כמעט אין נפק"מ מעשית בניהם. אבל בסופו של דבר תאוריית היחסות מסבירה את הכבידה בצורה יותר כולל, יותר יסודית. המדע יש לו תהליך התפתחות עד שהוא מסוגל לגלות את העומקים העומדים בשורש המציאות. המתגלים על ידי החושים שלנו, אבל הם מעבר לחושים שלנו. 

והוא הולך ונתקל בדרכו כמה פעמים עד שהוא מגיע בהמשך דורות ותקופות לידי איזה קירוב אל המקוריות שתחת הגוונים - בדרכו הוא נתקל בטעויות, לפעמים המדע כשהוא מחפש את השורש של הדברים הוא טועה. למשל יכול להיות מחקר שמגיע למסקנה שכל הילדים שהם נמוכים בכיתה א' הם חלשים, לכאורה מחקר כזה הוכיח נקודה מעניינת שיש קשר בין הגובה לבין ההצלחה. אבל בעיון יותר נקי יכול להתברר שזה טעות והסיבה שמי שנמוך הוא לא מצליח כיון שבדרך כלל בכיתה א' מי שהוא נמוך זה מוכיח שהוא קטן בשכבה, ומי שקטן בשכבה בגיל הזה הוא יותר איטי. אם כן ישנה מציאות שהמדע עושה מחקר וטועה ותולה את הסיבות בגוונים חיצוניים שהם לא עצם הדבר אלא רק גוון חיצוני של התופעה. מפקידו של המדע הוא לשכלל את ההכרה ולהגיע לשורש הפנימי המניע את המציאות. הטעות שהמדע עובר זה חלק מהפיתוח שנצרך, לדוגמא בתחילה ניוטון שראה תפוח נופל מהעץ הוא חשב שזה כלל הקיים רק בתפוחים, אח"כ הוא ראה שהכח הזה קיים לא רק בתפוחים אלא גם בשאר החפצים. היינו המדע הלך והשתכלל. אח"כ המדע הבין שזה כח שאיננו קשור דווקא לכדור הארץ אלא כח ששייך גם לכוכבים. על ידי השכלול שהמדע מתשכלל מתגלה שהגוונים זה רק דבר חיצוני, בסופו של דבר המדע מגלה את המקוריות העצמית הנמצאת מתחת לגוונים. כמו שהבאנו לעיל, בהתחלה המדע חושב שזה תכונה הנוסעת מגוון חיצוני מסויים, היינו מתכונה של התפוח, לאט לאט המדע תשכלל ומגלה כיצד תכונת הכבידה היא כלל לא קשורה לחפצים מסויימים. 

ולמה לנו כל אלה, למה לא הובעו ולא הוכרו ההכרות התוכיות בעצמותן - הרב מסיים את הזה של הפסקה בשאלה למה אי אפשר לקבל את הצורה הרוחנית, את ההכרה הפנימית בצורה נקייה? למה צריך את הגוונים שהם מעין קליפות שמפריעים להופעה הפנימית להופיע? כדי לענות על השאלה הזאת הרב חוזר ומתאר שוב את המציאות. 

אבל כשאנו באים לסכם את נקודות הבנין הפנימי, שהוא היסוד היותר עקרי בהשכלול העולמי - הרב חוזר על מה שהתחיל בתחילת הפסקה שהשורש של שכלול העולם זה השורש הרוחני ובכל זאת צריך הקדמה של גוונים חיצוניים. 

אז נמצא שההכרות רק אז תפעלנה על החפץ לפי המגמה הטובה שבהן, דוקא כשהן באות בתחילתן מגוונות, והגוונים הם מולידים נטיות של חפץ לטובה - כדי שהאדם ירגיש הזדהות עם הדברים ועם האידיאלים הרוחניים, האדם צריך להשתמש בגוונים החיצוניים. כמו שהבאנו לעיל כדי לקדם דבר רוחני לפעמים צריך להשתמש בכח של 'לא לשמה'. ברגע שהאדם רואה את הגוונים הוא יכול להרגיש אמר שכיום אפשר לעורר אנשים חיבור אל העומק. כעין מה שר' נחמן על ידי סיפורים. משום שסיפורים יש להם כיסוי חיצוני שהאדם מזדהה איתו ועל ידי זה האדם מרגיש קישור אל הסיפור ופתאום מתברר שהסיפור הוא רק כיסוי ליסוד רוחני שנכנס אל האדם דרך הסיפור. מתברר שהגוונים החיצוניים הם גורמים חיזוק לכוחות הטובים הקיימים בתוך המציאות. דווקא על ידי גוונים חיצוניים האדם יכול להתחבר לשורשים הטובים בצורה יותר חזקה. 

בדוגמא שלמה, לפי התכונה של התמצית הטוב של המבוקש שבהכרות - הגוונים יוצרים שורש טוב בדוגמא שלמה, היינו כמשל שלם. מתברר שהגוונים הם דוגמא חיצונית המחוברת בצורה שלמה עם השורש האמיתי. השורש האמיתי הוא תמצית הטוב הנמצא בהכרה. בסופו של דבר מטרת כל ההכרה היא להגיע לשורש הגילוי של הטוב. 

וכל מה שתתחולל יותר דעתו של אדם, הפרטי והכללי, כך דעתו מתקרב הוא יותר לפנימיות ההכרות - ככל שיותר תתיישב של האדם, ממילא באותו רגע הוא יבין יותר טוב את הנקודה הפנימית הקיימת במציאות. יישוב הדעת של האדם גורם לו להתבונן על המציאות בצורה נכונה. בצורה שאינה מתפעלת מדברים חיצוניים אלא מצליחה לראות את הדברים בשורש האמיתי שלהם. ההתיישבות של הדעת שהיא מהותית בהכרה הפנימית, היא באה לידי גילוי באדם הפרטי, וגם בכלל האומה. ככל שאומה תיצור שיח יותר עמוק, שיח יותר מתחולל, יותר מתבונן האומה תכיר שהכוחות המניעים את האומה אלו הנקודות הפנימיים, ואילו הכוחות החיצוניים הם רק כיסוי וגוון חיצוני ולא עיקרי. 

אבל עם זה כיון שהולידו הגוונים את התנועה של התמצית הפנימית שבהכרה, שהוא נטית החפץ הטוב - לאחר שבמהלך הפסקה התברר שהגוונים הם כביכול מיותרים הם רק שלב מקדים. כעת הרב מוסיף נקודות לחשיבות של הגוונים. הגוונים הם לא נקודה שממש צריך לוותר עליה. בסופו של דבר יש מעלה בגוונים, שהרי הגוונים עצמם הם גרמו לתנועה פנימית. הם גרמו הנעה וחיבור של האדם לנקודות הפנימיות, לכן הגוונים שייכים אל עצמות חפץ הטוב. 

שהוא המוסר שבהכרה - הרב מכנה את נטיית החפץ הטוב כשורש המוסר הנמצא בתוך ההכרה. היינו האדם מכיר מציאויות בעולם דרך הגוונים. על ידי הגוונים האדם מתחבר לכוונות המוסריות הקיימות בתוך העולם. 

הולכת הולדה זו ומתרבה, דוקא עם ההסרה של הגוונים החיצונים והעמידה על המקוריות הטהורה שבעצמות ההכרה - הרב ממשיך ומחדש שישנו שלב שבו הגוונים חוזרים ומתרבים. השלב בו העולם מגיע לתיקונו. בסופו של דבר הגוונים הם חלקים שעזרו לתופעה הפנימית הרוחנית להופיע. דווקא לאחר תהליך הבירור אפשר לחזור ולהוליד העמקה והוספה של גוונים חיצונים. במקרה כזה לאחר ההכרה של השורש הפנימי אפשר לראות את הדברים החיצונים ולגלות כיצד הדברים החיצוניים הם בסופו של דבר עוזרים לתהליך הפנימי ולא מפריעים להשלב בו אפשר לתת מקום להכרה החיצונית הוא שלב המגיע בסופו של התהליך. רק לאחר הנסירה וההכנעה, היינו לאחר שהאדם מבין בצורה טובה למה הגוון הוא רק דבר חיצוני, רק לאחר שהאדם מסיר את הגוונים שהם מבלבלים את דעתו, רק לאחר מכן האדם יכול לחזור ולתת מקום וחשיבות לגוונים. רק בסופו של תהליך האדם יכול להחזיר לגוונים את מקומם ולהרבות את כוחם. 

אבל אם היו ההכרות באות ערומות, חשופות, בתוכיותן כמו שהן, אז לא היה כל מקום להתעור רות החיים הנפשיים הפנימיים - כאן הרב עונה את השאלה ששאל מעיל. למה אי אפשר להביא את העניינים הרוחניים בלבד ? מסביר הרב שאם ההופעות הרוחניות, היו מופיעות בצורה ערומה בלי לבושים האדם לא היה יכול לקלוט את ההופעה הרוחנית. הוא לא היה מתחבר לאותו דבר. אנחנו נמצאים בתוך העולם החומרי החיצוני ממילא אין לנו כח לקלוט את הדברים בצורה רוחנית בלבד. 

לדוגמה יום השבת אנחנו מצווים לעשות הרבה דברים פיזיים חומריים כדי לבטא את הקדושה של השבת. לכן בשבת אנחנו מתענגים אוכלים לובשים בגדים מיוחדים וכדומה, כל זה כדי לבטא את ההרגשות של הקדושה הקיימות בשבת. כדי להכין כלי לאור הנמצא בשבת. 

אם היינו רק יושבים ומנסים לקלוט את האור הרוחני בלי הופעות של גוונים מעשיים חומריים לא היינו יכולים להרגיש את הרוחניות, כיון שבסופו של דבר אנחנו נמצאים בתוך העולם החומרי וההכרות היו משתקפות בציורי הנפש, כמו שמשתקפות ההכרות החיצוניות של החושים באיזה אדם הנכנס לעולם שהוא כולו זר לך - הרב מביא משל כדי להסביר לנו את החסרון שיכול להיות אם ההופעה הייתה מופיעה בצורה ערומה. מטרת המשל להסביר שאומנם יש כאן קליטה ורישום שהנשמה מקבלת אבל אין לה יכולת להשתמש באותו רישום. הרישום הוא זר לכן האדם לא יכול לקלוט את מה שהוא רואה. 

שאמנם מתרשמות הן על רשת העצבים של חוש הראות, מתוות הן את התוים שלהם בלוח החיים, אבל אינם מעמיקים בו את הוייתם - הרב ממשיל את זה לאדם שנכנס למקום שהוא זר לו, במקרה כזה האדם יכול לראות כל מיני דברים אבל כיון שהוא לא מכיר את המנהגים של המקום, אומנם ברשת העצבים של העיניים שלו הוא ראה את הדברים אבל הוא לא יכול להתפעל מאותם דברים כיון שהוא לא מבין מה המשמעות של אותם דברים. אפשר להביא משל נוסף לעניין, כמו אדם שמגיע למקום שהוא לא מבין אתה השפה, אומנם אותו אדם שמע בדיוק עמו מי שמבין את השפה, אבל כיון שהוא לא מכיר את השפה אומנם השמיעה הייתה על העצבים שלו, אבל הוא לא מתפעל ממה שהוא שומע כיון שהוא לא מבין. 

אינם משתרשים בנשמה לשאת ענף ופרי, ולהתהפך לעצם מעצמיו הפנימיים של האדם , לגדל את איכותו - החסרון באדם שנמצא במקום זר שאומנם הוא קולט את המציאות הפיזית, אבל הקליטה היא קליטה שלא יוצרת שום מציאות. הקליטה הזאת לא יכולה ליצור ענף ופרי. המטרה של האור האלוקי הוא להשפיע טוב לעולם, לקדם את האדם להיות יותר טוב. אם האור האלוקי יגיע ערום בלי גוונים האור הזה לא יוכל להשפיע על האדם. האור הזה לא יכול להתהפך למהותו של האדם. כיון שהאדם לא ירגיש חיבור לאותו אור ממילא האור הזה לא יהפך לעצם מעצמיו של האדם. כדי שהאדם והעולם יהפך להיות יותר טוב, הוא צריך שהדברים שהוא קולט מבחוץ יהפכו להיות קניין אישי שלו. העיקר בעבודתו של האדם כגון עבודת המידות שהאדם יקנה את המידה קניין בו כביכול המידה נהפכת להיות מעין טבע שני שלו. כדי שהקניין הזה יוכל להעשות בצורה טובה על ההכרות האלוקיות להגיע עם גוונים חיצונים, הגורמים חיבור לאותה מידה. 

ואוי אוי היה לעולם כולו אם תכונת הדעת, שהיא זיו החיים, היתה עומדת בצורה כזאת - הרב ממשיך לבאר את החסרון אם ההכרות היו בלי גוון. במקרה כזה תכונת הדעת הייתה חסרה. תכונת הדעת זה הכח של האדם לחבר בין השכל לבין המידות. על ידי ספירת הדעת האדם תחבר למה שהוא משכיל בשכלו. על כן במציאות בה ההכרות מגיעות בצורה ערומה, יש חסרון במידת הדעת. כיון שהאדם לא מרגיש חיבור למה שהוא משכיל בדעתו. וזה מה שהרב כותב בדבריו אוי אוי אם העולם יהיה במצב כזה בו תכונת הדעת שהיא גורמת זיו של חיים. חיבור של חיים להתקדמות הרוחנית של העולם. במקרה שהתכונה הזאת לא הייתה מופיעה בצורה מתוקנת יהיה חסרון גדול לעולם. 

והיתה מתמדת בלא הפסק ולא תיקון כלל הקובלנא המרה של אכתוב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו- הרב משתמש כאן בפסוק המופיע בספר הושע. 45 הושע פרק ח פסוק יב - "אכתוב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו". הפסוק הזה מתאר את חסרון בה התורה נחשבת כמו דבר זר. המציאות הזאת צריכה תיקון, מטרת העולם שירגיש כיצד כל התורה כולה היא מתחברת לנפש של האדם. במקרה בו התורה היא חיצונית לנפש האדם זה חסרון שאותו צריך לתקן. את הקובלנא, היינו התלונה והחסרון שהתורה היא חיצונית אסור להשאיר כתלונה תמידית. תפקידו של האדם להתחבר לתורה, לכן חשוב שההכרות יגיעו עם גוונים ועל ידי אותם גוונים האדם יוכל להתחבר אל התורה. 

תחת שעל ידי הגוונים באה התוחלת של כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם, כי מצאי מצא חיים ויפק רצון מד'- כדי לתאר את המציאות המתוקנת את המציאות שנוצרת בזכות הגוונים השונים הרב מביא פסוקים נוספים. מהותם של הפסוקים לתאר חיבור איכותי עם התורה. הרב מביא ב' פסוקים מספר משלי. משלי פרק ב פסוק י - "כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם". בפסוק זה מתואר כיצד החכמה מביאה לאדם נועם ומתיקות, בדיוק ההפך מהפסוק של ספר הושע שם התורה נחשבת כמו דבר זר. וכך מפרש המצודות על הפסוק הזה: כי תבוא - כאשר תבא החכמה בלבך והדעת תהיה נעים לנפשך להתאות לה בחשק נפלא:  

וכן המלבי"ם מתאר את הדברים בצורה יסודית, המתאימים לפסקה שלנו. בדבריו מתבאר שהנועם מגיע על ידי האדם קונה את החכמה והמידות בטבע שני. מלבי"ם משלי פרק ב פסוק י - כי תבא חכמה בלבך, שעל ידי העזר האלהי יבא למדרגה שיקרא חכם לב, והוא מי שנקבעו חקי החכמה בלבו עד שאין יצר הלב חלוק עוד על חקי החכמה, כי נעשו לו כטבע שניה בלבו, והלב מרמז תמיד על כח המושל אשר באדם, ומי שלבו מלא חכמה וחקיה טבועים בו עד שלא ישלטו עליו יצרי התאוה והמדות הרעות צוררי החכמה, כבר באה החכמה בלבו ומתערה שמה כאזרח רענן וחדל מלחמת הלב נגד החכמה, וכן דעת לנפשך ינעם, שלאדם אחר בא הדעת במרירות גדול ובטורח רב וע"י ספיקות רבות, אבל אתה תשיג הדעת שהוא דעת אלהים הנזכר בנעימות, כי תשיג אותו בקל ע"י רוה"ק והופעה אלהית: 

ומסיים הרב בפסוק נוסף מספר משלי. משלי פרק ח פסוק לה - כִּ֣י מֹ֭צְאִי מָצָ֣א חַיִּ֑ים
  וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהֹוָֽה׃ הפסוק כאן מכניס את עניין הרצון. האדם יכול לגלות חיים בתורה ואותם חיים הם הרצון שהאדם יכול לקבל מהקב"ה. 

[אורות הקודש המבואר - הרב נריה פופר שליט"א]