רעה חולה היא, כשרגש המוסרי מתעדן יותר מדאי, עד שלא די שהוא משמש בתור כח עוצר בבא תור המעשה, שלא תשולח יד לעשות רע, אלא הוא מאיים תמיד ביראת עונות הסובבים את האדם, במעשה ובמחשבה.
It is a sickly evil when [a person’s] ethical feeling grows overly refined, until it acts not only as a faculty that keeps [him], in the practical realm, from stretching forth his hand to do evil, but it threatens him constantly with the fear of sins, in action and in thought, that surround him.
הפחד הנפרז מכל חטא, מאבד טובו של האדם, ועושה אותו למין בריה שפלה שאינה עושה דבר, כ"א שוכבת ורועדת.
An exaggerated fear of every sin destroys a person’s good and makes him a sort of lowly creature that does nothing but lie down and tremble.
האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכחו החמרי ובכחו המוסרי יחד.
A person must believe in his life: [he must] believe both in his physical power and his ethical power.
האמונה היא כוללת הכל, כמו האהבה.
Faith includes everything, as does love.
האמונה בחיים היא ברכת ד', כמו שאי האמונה היא הקללה היותר איומה - ולא תאמין בחייך.
Faith in life is a blessing from Hashem, just as lack of faith is the most terrible curse—“and you will not believe in your life” (Dvarim 28:66).
כשאדם מאמין בחייו הרוחניים, הוא מוצא קורת רוח בעמל נפשו, והוא הולך ומתעלה.
When a person believes in his spiritual life, he finds satisfaction in what he does, and he rises upward.
ש"ק א-רל"א
---------
היראה, כשלא תזדקק כראוי, עושה היא את האדם לסמרטוט, פחדן ועלוב מעצמו, וממילא מסוער ג"כ מכל תאוה פחותה.
When a person’s fear [of God] is not properly purified, it turns him into a rag, cowardly and ashamed of himself, and thus assailed as well by every meager lust.
ע"כ צריך להיות דוקא ערום ביראה כדי לטהרה.
Therefore [a person] must be specifically “wily in fear” (Berachot 17a) in order to purify [his fear of God].
ש"ק א-שס"ח
----------
מזיק מאד לחסידים, מלאי גבורת ד', ההתחברות הרוחנית עם האנשים הנמוכים, שיש בהם רק יראה חיצונית, והם מלאים פחד, רעה ועצבות שפלה, שהיא פרושה על כל שטח חייהם הרוחניים.
It is very harmful to pious people, those who are filled with the might of Hashem, to bond spiritually with base people who only have an external fear [of God] and who are filled with a miserable dread and lowly moroseness that spreads across the entire span of their spiritual lives.
ש"ק א-צ"א
----------
כשההשכלה האלהית היא קטנה, אז הציור שמציירים את האלהות הוא גם כן קטן. וכיון שהתוכן האלהי הוא מבאר את ההקטנה האין סופית של האדם לפניו, אז אין לשער עד כמה האדם נעשה זוחל ובטלן על ידי יראת שמים שאין בה דיעה. ואיך יבוא האדם לידי השערה של הגודל האלהי, באופן שצורתו העצמית של הדר הנפש לא תיטשטש אלא תתרחב על ידי הרחבת כח המדע שלו. על ידי שחרור דמיונו ומעוף הגיונו, על ידי דעת העולם והחיים, על ידי עושר ההרגשה בכל ההויה, שצריך על זה באמת לעסוק בכל החכמות שבעולם, ובכל תורות החיים, ובכל דרכי התרבויות השונות ותוכני המוסר והדת של כל אומה ולשון, ובגדולת נפש ידע לזכך את כולם. ופשוט הוא שכל יסוד מדעו בתור ישראל, יהיה בנוי על יסוד התורה בהרחבתה היותר גמורה, וישתדל תמיד שדרכו לא תהיה מצומצמת, ודיעותיו לא תהיינה דחוקות ומרוסקות, אלא הולכות בהרחבה ובדרך בטוחה. אל ישיא על עצמו פחדים רבים, שמונעים את השכל מעבודתו, ואת הכחות הרוחניים משפעת השפעתם, רק יהיה בן חיל, ידע את העוז, את הטוב ואת הרע, ואת המקוריות העליונה שהכל נובע ממנה בצורה מסודרת, ההולכת ומשתלמת עם השתלמותו. ואז, לפי גדלו הנשמתי, תזרח עליו האורה האלהית, ונפשו תהיה גדולה, והענוה האלהית העליונה, המגדלת את כל הכשרונות כולם, תמלא את כל קרביו, וגבורה שמימית תאמצהו תמיד, ויעשה גדולות ונצורות לעצמו ולעולם כולו.
When [our] Divine enlightenment is small, then the image with which we imagine Divinity is also small. And since the character of Divinity makes clear to a person his infinite smallness, the extent to which he becomes a groveling batlan as a result of a fear of heaven that lacks intelligence cannot be imagined. How can a person attain an estimation of the Divine greatness in such a way that the inherent form of the beauty of [his] spirit will not be blurred but broaden? [He does so] by means of his faculty of knowledge, by means of the liberation of his imagination and the soaring of his thought, by means of [his] knowledge of the world and life, by means of [his] wealth of feeling regarding all being. For this, a person must truly study all the sciences of the world, all ideologies of life, all the ways of the various cultures and the content of the morality and religion of every nation and language. [Then,] with a greatness of spirit, he will know how to purify them all. Obviously, the entire foundation of his knowledge as a Jew [must] be built upon the foundation of the Torah, in its most absolute breadth. And he [must] strive always so that his pathway will not be constricted and his perceptions will not be narrow and fragmented but proceed with breadth and in an assured manner. He [must] not bear many fears, which would prevent [his] intellect from doing its work and [his] spiritual faculties from pouring forth their influence. He must be courageous. He must know the might, the good and the evil, and the supernal origin from which everything flows in an orderly form – [a form] that gains perfection with his perfection. And then, in accordance with his soul’s greatness, the divine light will shine upon him, his spirit will be great, and the supernal Divine humility – which expands all of [a person’s] talents – will fill all of his inner being, and a heavenly might will strengthen him always. And he will do wondrous things for himself and for the entire world.
ש"ק ב-קכ"ו
