The Meaning Of Korbanos And Mitzvos In General

לרפואת אבי מורי שליט"א, ר' מרדכי דוד בן קריינא, הרב יצחק בן ברכה, הרב אליעזר חיים בן אסתר סימא, הרב אברהם יוסף בן חנה, הרב שי בן לאה ושרה לאה בת רבקה בתוך שח"י.

Did Hashem command us to bring Korbanos? Of course he did! That is what most of Sefer Vayikra is about. 

However, it is not so simple. A few words about Korbanos and their purpose.  

ירמיהו ז':כ"ב-כ"ג

כִּ֠י לֹֽא⁠־דִבַּ֤רְתִּי אֶת⁠־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים בְּי֛וֹם [הוֹצִיאִ֥י] (הוציא) אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל⁠־דִּבְרֵ֥י עוֹלָ֖ה וָזָֽבַח׃ כִּ֣י אִֽם⁠־אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַ֠זֶּ֠ה צִוִּ֨יתִי אוֹתָ֤ם לֵאמֹר֙ שִׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י וְהָיִ֤יתִי לָכֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ⁠־לִ֣י לְעָ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם בְּכׇל⁠־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם לְמַ֖עַן יִיטַ֥ב לָכֶֽם׃

For I didn't speak to your fathers, nor command them in the day that I brought them out of the land of Egypt, concerning burnt offerings or sacrifices. But this thing I commanded them, saying, 'Listen to My voice, and I will be your God, and you shall be My people; and walk in all the way that I command you, that it may be well with you.

The Rambam [Moreh Nevuchim 3-32] and many others were bothered by these psukim which imply that Hashem didn't command the Jews to bring Korbanos and all He cares about is that they listen to His voice. 

So the Abarbanel cites the two approaches of the Rambam. 1] My intention in commanding Korbanos was that you shouldn't serve other gods and that wasn't fulfilled. The Abarbanel rejects this b/c that is not what the pasuk says.... 2] In Marah we weren't given the Mitzva of Korbanos, only later. So it wasn't the original intention. The Ababanel doesn't like that either. What does it matter whether it was first or last. Bottom line - we are commanded to bring Korbanos and not JUST to listen to be Hashem's nation and listen to His voice! 

אברבנאל ירמיהו ז':כ"ב

ואמנם אומרו כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כתב הרב המורה בפ' ל"ב ח"ג שכבר הוקשה זה המאמר בעיני כל מי שנשמעו דבריו רוצה לומר שלא צונו בדברי עול' וזבח לפי שהנה רוב המצות אמנם באו בזה, והשיב הרב על זה שתי תשובות. האחד, שהיא כוונת הכתוב לומר שרצון הש"י וכונתו היה שישיגוהו בני ישראל ולא יעבדו זולתו והוא יהיה להם לאלהים והמה יהיו לו לעם ושמצות הקרבנות ועבודת הבית אמנם היתה בעבור שתעלה בידנו הפנה הזאת ובעבורה העתיק אלו העבודות לשמו עד שימחה שם ע"ז ותתקיים פנת יחודו, ושבני ישראל בטלו התכלית ההוא והתחזקו במה שנעשה בעבורו כי הם ספקו במציאותו כמו שאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא ועבדו ע"ז וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים והיו באים אל הבית ומקריבים הקרבנות שלא היו מכוונים כונה ראשונה זאת היא תשובתו הראשונה, וכפי דרכו זה יהיה פירוש הפסוק כי לא דברתי אל אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח בכונה ראשונה וכו', ואתה רואה שהעיקר חסר מן הפסוק הזה כי לא נזכר בו כוונה ראשונה ולא שנייה, ולכן הפירוש הזה אינו נכון.

והתשובה השנית שזכר הרב היא בדייקו אומרו ביום הוציאי אותם מארץ מצרים והוא שכבר התבאר בפסוק ובקבלה יחד שתחילת המצוות שנצטוינו בהם לא היה בדברי עולה וזבח כלל, כי הנה בראשונה אחרי יציאת מצרים התחילו לקבל מצות במרה ולא קבלו שם אלא שבת ודינים כדברי חכמים ז"ל וכמו שאמר שם שם לו חוק ומשפט אבל לא היו במצוות ההם דברי עולה וזבח, והוקשה לרב ענין פסח מצרים שהיה קרבן וזבח והשיב שהמצוה ההיא היתה לסבה אחרת ושלא נצטוו עליה אלא במצרים לא אחרי היציאה משם, וגם הפירוש הזה איננו נכון אצלי לפי שמה להם לישראל שיהיו הקרבנות המצוה הראשונה שנצטוו בה או שתהיי' מצוות אחרות ראשונות ואחריהן מצות הקרבנות כי הנה לא ימלט מהיות הקרבנות מצוה אלהית בין שתהיה ראשונה שנית או שלישית מהתרי"ג מצות ומה זה לענין התוכחה.

So the Abarbanel offers his own interpretation: At Har Sinai when we received the Torah we weren't commanded to bring Korbanos. Only after the חטא העגל Hashem commanded the Korbanos to be brought as a כפרה. 

ולכן הנראה לי בפירוש הפסוק הוא שהנה ישראל כשיצאו ממצרים ובאו לפני הר סיני ושמעו התורה והמצות לא צום השם דבר מענין הקרבנות אבל צום עניני האמונות והמעשים המשובחים אשר יעשו, האמנם כאשר עשו העגל וראה השם יתברך שרירות לבם הרע ובכל יום ויום יחטאו לפניו הוצרך לתקן להם צרי ורפואה למחלתם ורשעיהם ולכן באו מצות הקרבנות מהעולות אשר יעשו לכפר על הרהורי לבם ומהחטאת והאשם ושאר מיני הקרבנות כולם שלא נצטוו עליהם אילו לא היו חוטאים וזהו אומרו כאן כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים רומז למעמד הר סיני וקבול המצו' שבפרשת וישמע יתרו ומשפטים שבהם לא צוה אותם השם יתברך על דברי עולה וזבח.

Shadal wasn't happy!!! The parshiyos of the mishkan were commanded at Sinai BEFORE THE חטא העגל!!  

שד"ל ירמיהו ז':כ"ב

ודון יצחק אמר: כי לא צוה על הקרבנות אלא אחר שעשו העגל. וזה שקר [!!!], כי אמנם מיד אחר מתן תורה, בארבעים יום ראשונים שהיה משה בהר, נאמרו לו פרשת תרומה ותצוה הכוללות מעשה המשכן והמזבח ומצות התמידין (שמות כ"ט:ל"ח). ומעשה העגל לא היה סבה לשיצטוו על אלה, אבל בהפך גרם עיכוב ואיחור לעשיית המשכן, כי בהיותם כנזופים למקום לא היה ה' רוצה לשכן שכינתו בקרבם, ולא צוה אותם על מעשה המשכן עד שנתפייס להם. עיין רש"י שמות ל"ג:י"א.

According to Rashi the whole question is not difficult b/c of course Hashem eventually commanded us to bring Korbanos. He just didn't do so as the condition to leave Egypt. 

רש"י ירמיהו ז':כ"ב

ביום הוציאי אותם – תחלת תנאי לא היתה אלא אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (שמות י"ט:ה').

But then we run into the problem of the Korban Pesach which was commanded to be brought on the day we left Egypt. Saying it wasn't for the generations [as the Rambam does] is also [seemingly] problematic b/c the psukim says explicitly that it is.

וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם. כה וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם--כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. [שמות י"ב כ"ד כ"ה]

The Malbim asserts that of course Hashem comanded us to bring Korbanos. Sefer Vayikra is filled with that. Yirmayahu means the PURPOSE of the Korbanos was not the Korbanos themselves but as an expression of our relationship with Hashem. Hashem doesn't NEED Korbanos. We do. 

מלבי"ם ביאור הענין ירמיהו ז':כ"ב

כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם וכו' כי אם את הדבר הזה – ר"ל בעת שדברתי וצויתי את אבותיכם בעת שהוצאתי אותם מארץ מצרים שיביאו עולה וזבח כי כל ספר תו"כ מלא הלכות מהבאת הקרבנות, לא היה כוונתי על הקרבנות עצמם שיהיו תכליות לעצמם, רק בציוי של הקרבנות רק את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי – שעקר ציוי הקרבנות היה שישמעו בקולי שזה עקר המבוקש של הקרבן,

שמעו בקולי – ר"ל בתכליות של הקרבנות כונתי ג' דברים,

א. שישמעו בקולי כמ"ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני,

ב. והייתי לכם לאלהים שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו,

ג. והלכתם בכל הדרך שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ"ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם למען ייטב לכם.

The Abarbanel would argue back that the pasuk doesn't say this. The pasuk says that Hashem didn't command you to bring Korbanos. 

It is also important to note that according to Kabala, great tikunim are made when the Korbanos are brought and they thus have intrinsic value and are not just instrumental in solidifying our relationship with Hashem. 

That bring us to the opinion of Rav Hirsch who thought that mitzvos were merely symbolic and wrote a whole book about it - המצוות כסמלים.

The Rav ztz"l did not like that idea! Mitzvos have intrinsic meaning, purpose and value! Only if someone is [spiritually] blind [!!!] could he think otherwise. 

 רק סמיות עינים גורמת שלא תוחש לעין כל תכונת העבודה האלהית, על פי ההרצאה הרזית, דוקא, שדוקא היא, העליונה והעמוקה שבביאורים, היא הפשוטה שבפשוטות. אי אפשר לומר, שהתוכנים הרוחניים לא יהיה לנו עסק עם מציאותם, כי אם עם הרשמים שהם עושים עלינו, כמו שאי אפשר לאמר זה בהתוכנים החומריים. אותה ההרצאה, המספקת את כל חזיונות ההויה, אין לה שום יסוד, אלא חידושה וספיקה. ואינה יכולה לגרום שום הפסד בתוכן העליון, שהוא המבוקש שלנו. סוף כל סוף הרשמים הם נמצאים, וסדר יש להם בפנימיותנו. והפנימיות הזאת היא כוללת דברים רבים מאד. הנה עולמים לפניך. כשהתוכנים הרוחניים הנם משפיעים בהרחבה, כשהם מסודרים יפה, כשמהלכי החיים והמציאות אינם מנוגדים בינם לבין עצמם, ובינם לכל הספירות שביש ושבאפשר להיות, הכל מסודר, והכל עומד בנחת. המחשבה הכללית והמקורית העליונה סוקרת מגמה כללית, עליונה, ועליונה שבעליונה, וסוקרת גם כן מגמות אין סוף, בפרטים, ובפרטי פרטים, שואפת שהכל יתאים, הכל יסייע זה את זה. הקשבה יש לתחתון מצד העליון. כל מה שההקשבה תתחדד יותר, כל מה שצנורותיה יתפתחו יותר, כן יהיה האושר יותר גדול. כן ישתפך עונג. שלמות, עדינות וברכה בכל. החשק לעליון שבעליונים, הצמאון למילוי עצת קדוש ישראל, העצה הנובעת מהתגלות המחשבה הרוממה שמעל לכל המחשבות. קובע בעולם חותמו. בשכל, ביושר, במוסר, בעבודה ובחיים הוא נחתם. והכל עובדים עבודת אין סוף. ושואבים ממנה חיים. [ש"ק א' תתכ"ט]

Even Korbanos which the Rambam says was intended to wean us off Avoda Zara have intrinsic value. Yes, they also have symbolic meaning but that is in addition to the intrinsic, inherent meaning which brings great tikkunim to the world. One day, we will no longer have animal sacrifice [!!!] and only bring flour, as we say daily in our Shmoneh Esrei [from the Navi Malachi 3-4] " וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות". That service will contain a more rich type of content that will encompass both the symbolism and supernal tikkunim of the Korbanos.   

הקרבנות, הננו משיגים אותם לא רק עבודות חיצוניות סימבוליות, אלא תיקונים, פעולות שהעולם מתבסס על ידם. אמנם התוכן הסימבולי הוא תוארם, לבושם וגופם, וברור הדבר שיחס גדול יש להצורך הסימבולי עם הצורך הפנימי. וכשיבאו ימים והצורך הפנימי יחדל, בביטול הקורבנות, יפסק ג"כ הכח הסימבולי לגמרי מפעולתו, ותחתיו יברא תוכן יותר עשיר לנושא הסימבוליות, שתתקשר עם העבודה היותר עליונה, שתכיל בקרבה את כל העובדא הפועלת המתקנת של הקרבנות כולם, בצורה יותר עליונה. זאת היא המנחה הערבה שלעתיד, אשר תערב לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. [ש"ק א' תשס"ג]

Elsewhere the Rav also says the idea that Mitzvos have a symbolic element which is a psychological necessity in our present times, to them in addition to the supernatural aspect. One day - all that will be necessary is the metaphysical aspect.

כשחודרים בעמקי הדעה, רואים שאין המצות ענינים סימבוליים, להזכיר ולחקות איזה ענין על הדמיון לבד, כ"א הם ענינים שעושים את ההויה האנושית והעולמית.

When [we] enter into the depths of awareness, [we] see that the commandments are not merely symbolic elements leading [us] to remember and impress some matter on [our] imagination. Rather, they are elements that bring about human and universal existence.

ומ"מ אין הסימבליות יוצאת מכלל הפעולות, כי לבנין הנפש היחידית והכללית צריכים לתקן גם את צורותיה הדמיוניות, כשם שצריכים לתקן תכונותיה ומדותיה וציורי השכלותיה.

Nevertheless, the symbolism remains part of [the realm of] activities. [That is] because, for the sake of the construction of the individual [soul] and the overall soul, [we] must rectify [the soul’s] imaginative depictions just as we must rectify its contents, its traits, and its intellectual depictions.

הדעות שיסודן הנו במצות מעשיות קבועות, הולכות ומתעלות, מתעדנות ומתקשרות, ע"י עשייתן וע"י תלמודן דוקא.

Specifically those perspectives whose basis is the set practical commandments rise upwards, are refined, and interconnect when [a person] performs and learns them.

ודוקא באורח שמירתן יכולים לפתח את האדם ואת העולם עד לכדי אותה המדה של העדר הצורך בהוספת חיקויים, מפני שכבר גמרו כל פעולתן.

And specifically, based on how [the commandments] are kept, [we] can develop man and the world to such a degree that there is no [longer any] need to add impressions [to the imagination], because [those impressions] have already completed their work.

אבל אז, בהגיע תור לע"ל שמצות בטלות בו, הכל יראו את התוכן הפנימי של המצות כולן, והנה הוא מלא עולם ומלא כל נשמה, והנה הנם המצות עצמן.

But then, with the coming of the phase in the [messianic] future when the commandments will be nullified (Nidah 61b), everyone will see the inner content of all of the commandments: [a content] that fills the world and fills each soul. And [these contents] are the commandments themselves.

אבל הפסקת זריזות קיומם בעוד שהעולם כ"כ נבוך ומעורפל, אינו כ"א מוסיף מבוכה, ומצריך זמן יותר ארוך לרפואת כל התחלואים.

But an interruption of alacrity in keeping [the commandments] while the world is still so entangled and clouded only increases the entanglement and necessitates a longer period of time for the healing of all infirmities. [ש"ק א' שע"ו]

The Rav ztz"l explains that the difference between Jews and Gentiles is expressed in our Mitzvos. We are CREATIVE when we do a mitzva which they cannot be - until the end of days, when they will walk in our path. 

עד עת קץ לא יעמוד שום עם ולשון על רז מופלא זה, של ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים כולם, בין נשמת האדם לגוית האדם. וההבדל הזה הוא חודר מההיקף הכללי אל הפרטים כולם, ואל פרטי פרטיהם, אל האישים היחידים, אל הגדולים ואל הקטנים, אל גורל חייהם הכלליים, ואל כל תנועה מתנועותיהם, עד לחלקים היותר קלים ודקים. אין קוטן בגודל. נשמת ישראל נשמה יוצרת היא, לא רק מציירת, נשמה אלהית, אשר אור אלהים חי בקרבה, אלהים אתם ובני עליון כולכם, בנים אתם לד' אלהיכם. נשמת כל העמים היא רק מציירת, מסדרת, אוצרת ומנתחת. לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו, ד' צבאות שמו, ולא נקרא צבאות כי אם על שם ישראל, שהם צבאות ד'. אין לישראל סימבולים, שהם רק גורמי מחשבה ורגש, כי אם מצות ותורות, דברים חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים, קללתם קללה וברכתם ברכה. וכי יגלה אור ד', ומהר ציון אור חדש יאיר על אפסי ארץ, יבינו כל הגויים, כי לא יתכן להדמות לבני אל חי, בסגולתם העצמית. אבל אושר גדול יהיה אז לאנושיות עד כמה שתוכל לחקות את אור עולם זה, את מעין חיים זה, עד כמה שתוכל להטיל אל תוכה מנטפי נהרי פלגיו. ונלוו גוים רבים אל ד', והיו לי לעם, וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך, ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם, הס כל בשר מפני ד' כי נעור ממעון קדשו. ד' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ. [ש"ק ד' קט"ז ועי' כאן] 

If mitzvos were merely symbolic, then all that would really matter is the intent and kavana and deed would merely be a "coarse shell" ["קליפה גסה"]. But this is not so. The act itself is pregnant with deeper meaning. 

ואחרי שנכיר שאין המצות סמבולים רקנים שאפשר למלאותם בכל זכר וצביון שיהיה האדם בודה לו מלבבו ורוחו, כי אם דרכים של חקים ממשים שהם ממלאים את המטרה הגדולה של הובלת האנושות לכל הפחות אל העתיד הנכסף, אז יצא לנו בהיר הלימוד שאי אפשר להכיר את הכונה לתוך, והמעשה לקליפה גסה, שיהיה ראוי למשכילים לזלזל בה. רק נכיר כי המעשה כהכונה הוא עיקר, ועיקריותו מדוייקת מאד. אם שהכלל הכולל את שאר דתות גם כן לא יחסר ודאי מתורתנו הקדושה, היינו ההכשרה הרוחנית של האדם ביחשו לקונו על פי הרגש המוסרי הפנימי, אבל הוא רק אחד אחוז מהמון התעודות שמתכנסות ובאות מהונה של תורה, כשהיא נשמרת בכל פרטיה ודקדוקיה.

Once we recognize that the commandments are not empty symbols which can be filled up with any representation or make-up that a person invents with in his heart and spirit, but are rather paths of tangible axioms, which fulfill the great purpose of bringing the whole of humanity, at the very least, to the desired future, then, the teaching will be very clear that it is impossible to think that intent is the most important thing, and action is [just some] coarse shell, to be proper for the enlightened to disparage. We will just recognize that action, like the intent, is essential, and its essence is very precise. Even though the general principle that covers all other religions is not missing from our holy Torah, meaning, the spiritual refinement of man in his relationship with his creator, through his inner ethical feelings; but that is only one percent of the multitude of goals which all coalesce and all emerge from the treasury of Torah, when it is kept in all of its exactitude and details [לנבוכי הדור י"ג]. 

Elsewhere, the Rav ztz"l again uses the "קליפה" imagery, this time as an analogy the the understanding that mitzvos are symbolic. This "קליפה" is holy but only part of the story. Actually, the lower end. The sublimity of Mitzvos is found in their mystical significance. 

א׳:תקנ״ט

הקליפה הטובה, קליפה שבקדושה הנמשלת לקליפת הקנמון, שיש בה טעם מתוק וטוב, מתגלה היא בכל ארחות ההשכלה הפשטית המבארת באורח הפשט את התורה והאמונה, טעמי המצות, וכל השפעת הקודש.

The good “husk,” the husk in holiness that is compared to the bark of cinnamon, which has a sweet and good taste, is revealed in all of the paths of a simple education that straightforwardly explains Torah and faith, the reasons for the commandments and the entire influence of holiness.

אע"פ שהביאור הוא בדרך של קטנות, ואין להענינים אותו הגודל והשיגוב שיש להם במעמקי הרזים, מ"מ הוא ענין נכבד מאד, הראוי להקבע בתור חטיבה לימודית, ולהתעסק בהשוייתו עם גוף הפירוש היותר עמוק, ורזי עולם היותר פנימיים.

Although [such an] explanation is on a small level, lacking the greatness and exaltedness that exists in the depths of [Kabbalistic] secrets, it is still very estimable, worthy of being established as a component of learning, and of being worked to align it with the body of deeper commentary and of the more inward secrets of the world.

ההרצאה הפשטית מבארת את הכל ע"פ יסוד הדמיון האנושי, שכלו ומוסריותו, געגועי לבבו ורשמי הרגליו, בין בתור יחיד בין בתור ציבור, והרבה ענינים מאד מגופי תורה מתפרשים עי"ז.

A simplistic discourse explains everything in accordance with the foundation of human imagination, [man’s] intellect and his morality, the yearnings of his heart and the impressions made by his routine, whether of the individual or of the public. A great many matters of the “material”—[the commandments]—of the Torah are explained in this way.

והאדם צריך להסתגל להצד הגלוי בכל עומקו, ביפיו וטובו, ולחבר עמו את ההסתכלות היותר חודרת ופנימית, שיח קודש של רזי עליון.

A person must accommodate himself to the revealed aspect in all of its depth, in its beauty and its goodness, and bind it to a more penetrating and inward gaze, [to] the holy discourse of supernal secrets.

There is a a lot more to say..... ובעז"ה עוד חזון למועד.