(ברכות לב.): "מאי ודי זהב, אמרי דבי ר"י, כך אמר משה לפני הקב"ה, בשביל כסף וזהב שהשפעת לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל".
יסוד עבודת ה' הטהורה היא מטבעת באדם החפץ הפנימי להיות תמיד הולך ומשתלם ולהכיר באמת שתכלית ההצלחה היא רק בהיות האדם תמיד קשור בחפץ של הוספת שלימות. כי הלא תכלית החיים היא קרבת אלוהות והוא ית' אין סוף לשלמותו, ע"כ כל מעלת האדם הוא שבכל עת יוסיף מעלה בקרבתו אל השם ית', וזאת השאיפה שאין לה תכלית ולעולם לא יוכל האדם לומר בזה די. כי כל מעלה שיעלה בהשלימות האמיתי תעוררהו לדעת איך לקנות עוד כמה מעלות הסמוכות לה. ומתוך השאיפה של עבודת ד' יכיר שאין תכלית ההצלחה להאדם לומר שהשיג כל השלמות הראויה לו להשיגה כ"א שהוא תמיד שוקק להוסיף שלימות. ע"כ יוסיף באמת העובד האמיתי מעלות יקרות דבר יום ביומו, ובזה האדם מתרומם לתכליתו האמיתי ונשכר בשתים, במה שמוסיף תמיד מעלה ועוד שממילא הוא נשמר מירידה ופחיתות, שמאחר שבקרבו בוערת תשוקה פנימית להוסיף יתרון ודאי משמרתו תשוקה קדושה זאת מרדת אל שחת הפחיתות באבדת המוסר והמעלות. אמנם בתועבת ע"ז יאבד כל הטוב הזה שהוא מעלת מציאות האדם מאחר שהוא דבק בדבר מוגבל. כי כל נמצא זולת היחיד האמיתי ית' יש לו גבול ולשלימותו תכלית. א"כ תהי' ע"כ המגמה הפנימית לא להיות תמיד משתוקק להוסיף שלימות כ"א לבא עד גבול השלימות. והתכלית תצוייר אצלו לא בבקשת יתרון תמיר כ"א בהסיר מעליו המשא של בקשת מעלות. וממילא כיון שחשק בקשת יתרון בטלה, שוב האדם עלול לרדת לפי טבעו הגופני בעמקי הפחיתות.
והנה כדי לעזור להטביע באדם ציור זה השלימות האמיתית, שראוי לו לא לבקש מעמד ששוב אין עליו להשתדל להתרומם, כ"א לבקש דרכים תמיד במה לעלות וכי תעודות מעלתו אין לה קץ, הטביע הטוב האמיתי ית' בטבע האדם ונתנו במצב כזה שאפי' בדברים הגופניים שבאמת ראוי לתן להם גבול וקצבה, ותכליתם אינו (רק) להוסיף בהם תמיד, כ"א לבא עד גבול ההכרח ולנוח אח"כ כדי להתעסק בשלימות האמיתית. אבל כדי שיהי' טבוע באדם חשק בקשת הוספת מעלה, שם השם ית' בטבע נפש האדם שאל יסתפק בשום קנין ואפי' בקנינים המדומים עינו לא תשבע עושר, וכל מה שיתרבה עשרו יתרבו מחסריו ומזה יהי' נח להשכיל שימצא את כל תעודתו רק בתשוקה של הוספת יתרון ומעלה. אמנם התשוקה להרבות תמיד קנינים המדומים שעל ידה יבא האדם להשכיל ג"כ בהרבות תמיד קנינים האמיתים, שזה מביא לזכות לעבודת ד' השלימה ולהתרחק מע"ז, יתכן בהיות העם במדינה מיושבת, שכפי ריבוי הקנינים ירבה הישוב והשכלול המדיני שאין לה ג"כ קץ מיוחד ומסומן. אבל בהיות ישראל במדבר וכל צרכיהם בא להם בדרך ניסי, מן ובאר "ושמלתך לא בלתה מעליך וגו'" , ודאי אבדו זאת התשוקה ומכש"כ שלא היתה מתגברת בהם השאיפה להוסיף קנינים רבים. והם בהיותם להם כסף וזהב רב יותר מצרכם אמרו די, וזה גרם להחליש בקרבם חשק הקבוע של הוספת יתרון, ונצמח בלבם רצון בקשת תכלית לא בהוספת שלימות כ"א בנתינת קצבה לכל התשוקות והמחסורים, ובזה גם למחסור הרוחני בקשו לתן קצב וזה אינו נמצא כ"א בעזיבת מקור מים חיים. ע"כ גרם להם שיעשו העגל רק אמירת די. אמנם היתה מעלתם ראויה להיות גדולה עד שלא יצטרכו מעורר חיצוני להכיר שהאושר האמיתי הוא רק בקשת השלימות ואל יאמר לעולם שכבר מצאו כולו, ואם הישירו דרכיהם באופן זה הי' להם יתרון גדול במה שלא היו צריכים להטריד כח נפשם המתאוה תמיד לתוספת מעלה על הדברים השפלים, כ"א על השלימות האמיתית, שהוא מרכז מעלת מציאות האדם.
Devarim opens with a detailed description of the location where Moshe delivered his final speeches:
“These are the words that Moses spoke to all of Israel on the east bank of the Jordan River... near Paran, Tofel, Lavan, Chazeroth, and Di Zahav.” (Deut. 1:1)
Why do we need to know the precise location of Moshe’s orations? The Sages explained that each of these names held a special meaning — and a veiled rebuke — for those listening. ‘Di Zahav,’ for example, was a reminder of the Sin of the Golden Calf (zahav meaning ‘gold').
According to one opinion, however, the name Di Zahav also indicated a justification for the behavior of the Jewish people:
“What is Di Zahav? This is what Moshe told God: ‘Master of the World! It is because of all the silver and gold that You showered upon the Israelites — until they said, Dai! [Enough!] — that is what caused them to make the Golden Calf.'1 (Berachot 32a)
Do you know anyone who had enough money and refused to accept more?
The Human Drive For More
The basis of serving God is our natural drive to continually advance and achieve. The goal of life is to be close to God, Whose perfection is boundless. Thus we must continually perfect ourselves in order to draw near to God. Of course, this aspiration can never be fully attained. We are never able to say, “Enough! I have achieved everything.” Each accomplishment makes us aware of even greater challenges and goals.
In order to lead us on this path of constant growth, God planted within the human soul the incessant drive to always seek more. As Solomon noted: “The soul will never be sated” (Ecc. 6:7). This drive also compels us regarding material acquisitions: “One who loves silver never has his fill of silver” (Ecc. 5:9). Our drive for more is an indication that we can only attain our true goals through continual spiritual growth.
Limited Aspirations
When the Israelites sojourned in the wilderness, all of their physical needs were taken care of. They drew water from the well of Miriam, manna rained down from the sky, and their clothes never wore out. In this situation, they had little to gain by seeking additional possessions and wealth. It would just be more to carry. The soul’s natural drive was artificially suppressed, so that when the Israelites were showered with more silver and gold than they could ever need, their response was, ‘Enough!’
This was Moshe's defense for the Jewish people. Their unique existence in the wilderness, where all their needs were miraculously provided, stifled their soul’s natural desire for more. Dependent upon gifts from Heaven, lacking challenges and goals, they became satisfied and indolent. And this impacted their spiritual aspirations.
Since their natural drive to advance was weakened, the Israelites turned to more easily attainable spiritual goals. And this is what led them to the Sin of the Golden Calf.
What is the root of idolatry? It is the psychological desire to cleave to something closer to us, something tangible and finite. It is the choice not to seek out the infinite and boundless, but to take the easier route, to be content worshipping a force which is easy to identify and relate to.
This aberrant form of spirituality suited a people with limited aspirations. This is what Moses told God: “Di Zahav — it is because of all the silver and gold that You showered upon the Israelites, until they said, ‘Enough!’ - that is what caused them to lower their sights and worship the Golden Calf.” [R' Chanan Morrison]
