נבאר בעניינו של אותו היצר הנקרא "אחרי עיניכם - זו זנות", כי בעומק הדברים התאוה הגדולה שישנה בדבר זה אינה תאות הנאה, כי אמנם אחד הפנים של היצר הרע זו בקשת ההנאה הטוב והערב לשעתו אבל אין זה יצר חזק כל כך כי הרי אותו היצר הוא רע בעצם והוא מלאך שעניינו להביא את האדם למשהו עקרוני שיעקור אותו לגמרי מהצורה שכביכול רצה בה בורא העולם וההנאה בלבד אינה מספיקה לזה.
וביותר משונה ההנאה המופלגת בדבר זה כי הרי גם מאוכל ישנם הנהנים אולם אינם אדוקים בו כל כך וכלשון הגמ' אביק בה טובא ועד כדי כך שהדבר נקשר לעצם החיים של ההולכים אחריה ואי אפשר לחיות בלי זה וכמו שמצאנו בגמרא על רבי אלעזר בן דורדיא שהדבר נקשר בעצם החיים עד כדי כך שלא היה יכול לפרוש מזה כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ואינו יכול להתנתק ולצאת מזה רק אם יצא מעצם חייו ולא יתכן שזו רק בקשת הנאה של הערב לשעתו אלא יש כאן משהו עמוק ופנימי של רע בעצם.
והמובן באותה ההנאה בדבר זה של זנות כי זו התאוה הגדולה של האדם לאכול עכשיו את העתיד שלו ותאוה זו אינה הנאה של זה בלבד כאכילת המטעמים [ואף כי לא מצאנו שאדם ייהנה מדבר שמיד ייעשה מאוס], ולא יתכן שזו רק בקשת הנאה אלא יש כאן משהו הרבה יותר נורא והוא כי בשורש בריאת האדם מונח שכביכול נברא האדם כדי להתענג וליהנות כפי שידועות השורות הראשונות בספר מסילת ישרים "האדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו". אבל הדבר הזה כידוע נמצא בעתיד וכפי שממשיך שם המסילת ישרים "ומקום העידון הזה הוא באמת העולם הבא". העידון הזה אינו נמצא כאן ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא וחוץ ממה שנקרא שבת שהיא מעין עוה"ב אין כאן שום דבר השייך לאותו העידון וזה נמצא רק בעתיד והאדם מטבעו נמשך אחר היצר שמביאו להתנגד לזה ולומר שאיני רוצה זאת בעתיד אלא אני רוצה את זה כעת בלי לחכות והיצה"ר מטיף לאדם ומשפיע עליו לחשוב ולדמות שנברא למצבו ההוה והעכשוי וכי מי יודע מה יהא בעתיד ואם נבראתי כדי לחיות הרי שברצוני לחיות וליהנות כאן ועכשיו וכך אותו היצר הרע משפיע ומטיף ומטפטף לראשו של האדם שיאכל כאן את עתידו עד שהורג אותו ומוציאו מהעולם. ובגמרא בפרק הרואה ברכות נ"ז ע"ב נמי משמע שיש להנאה הזו שייכות למעין עולם הבא ולכן זה נורא כל כך ועומק כח היצר שבעניין הזה הוא לא מכח ההנאה הרגעית אלא שמביא את האדם לרצות כעת את אותו דבר שאליו נברא בעתיד וכאילו נברא חלילה למצבו כעת, אלו דברי היצר.
והמסקנה שכתובה במסילת ישרים באותו הפרק היא "כללו של דבר האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו" וכיון שהנקודה הזו היא עצם הטוב עצם המכוון בבריאת האדם הרי שעל זה מתלבש היצה"ר לגמרי ומשפיע על האדם לחשוב כי אני לא נבראתי בשביל עתידי ואיני שייך לעתיד אלא את העתיד שמבטיחים לי. אני רוצה אותו כעת פה וצריך שלא לטעות בזה כי האדם מדמה בנפשו וכל אדם הרי שייך לזה שמחפש זאת משום שמחפש הנאות וזה לא נכון כי כאמור זה לא מתאים להנאות מקבילות וכן ההנאה כאן היא הרבה יותר עמוקה. והנה אם רוצים להבין דבר זה צריכים לשאול את המומחים הגדולים לכך והגמרא אומרת שהערבים לקחו להם תשעה קבין מהעניין הזה והשאירו לכל העולם כולו קב אחד ובאמת שאצל הערבים זה הציור של העולם הבא ומי נאמן כמותם הם הרי המייצגים של הכח הרע הזה בעולם וזה מה שהם אומרים ובעומק הדברים אין כפירה יותר גדולה מללכת אחרי היצר הזה.
---------
אורות הקודש חלק ג' עמוד רח"צ
יצרא דעריות יוכל ללפף את האדם יותר עמוק מהשורש של קישור החיים שלו עצמו, מפני שהוא נעוץ בנטיית המשך החיים של הדורות כולם. ולעומת זה בקדושה יכולים לעלות על ידי קדושת הברית למדרגת דוגמא של צדיק בכל הדורות. שני לזה הוא ענין חמדת גזל, שהרכוש הוא גם כן מעמיד על רגליו את הדורות בתור ירושה, שאהבת הקנין הרעה, תוכל להשפיל מאד, והטובה שבקדושה תוכל לעלות למרומי החיים ועליוניותם.
-----------
א׳:תנ״ו
הנטיה המינית הולכת היא וזורמת אל העתיד, אל שכלול החיים, שיביא הזמן, את חיי העולם הבא בעולם הזה, ומתוך שהחיים העתידים הנם מלאים הוד ונועם מלא, על כן גדולה היא שאיפת החפץ ועז הרצון של נטית עולמים זאת, והקדושה המגמתית רק עליה היא משרה את אורה,
The sexual drive streams into the future, to the perfection of life that time will bring: the life of the world-to-come within this world. That future life is filled with complete beauty and pleasure; thus, great is the yearning and the strength of desire of the sexual drive, which is all-encompassing; only upon this drive does ultimate holiness rest its light.
והנפש הטהורה מנהגת את נטיה זו למגמתה, בגידור התורה, החכמה, היושר והצניעות, מקורי הצדק. כל מאן דנטיר ברית איקרי צדיק.
The pure soul leads the sexual drive to its goal within the boundary of Torah, wisdom, rectitude and modesty: the sources of righteousness. “Whoever guards the covenant is called righteous” (Zohar 1:59b)
ויסוד קדושתן של ישראל הוא קשור בעולם העתיד, ורוח קדושה הולך וחופף על כלל האומה ופרטיה. ועמך כלם צדיקים.
The basis of the holiness of Israel is tied to the world of the future. A holy spirit continuously embraces the entirety of the nation and its individuals. “Your people are all righteous” (Isaiah 60:21).
