וביתר עומק יתכן שהוא גם המשך לדברי הבית הלוי ח"ב סימן א' בסוגיא דחולין דף י"ט בענין אבדו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין דרבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר משום שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וכתבו התוס' ד"ה הרי שאבדו וז"ל הוא הדין נגנבו דמשום דחשיד אגניבה לא חשיד אנבילה. ובתוספתא חולין פ"ב ה"ב קתני בהדיא נגנבה לו תרנגולת ומצאה וכו' עכ"ל. ובבית הלוי דקדק דהרמב"ם הל' שחיטה פ"ד ה"ח כתב אבדו לו גדי או תרנגול ומצאו שחוט בבית כשר דהשמיט דברי התוספתא בנגנבו שהוא רבותא טפי ומשמע מדבריו דבנגנבו אסורה והרי הרמב"ם עצמו פסק הל' עדות פי"א ה"ז שהחשוד על איסור אחד אינו חשוד על שאר איסורים ואף לענין שחיטה ואם כן אמאי נאסור בנגנבה.
וכתב רבנו הקדוש והנורא הבית הלוי זיע"א דבר המרטיט כל לב מרגיש, דזה נכון שגנב שחשוד על גניבה ואין לו יצר הרע על נבילות ולכן כאשר הוא שוחט הוא עושה הכל כדין הוא בודק את הסכין כדין שוחט ככל הלכות שחיטה היינו משום חזקת כשרות דכל ישראל הם בחזקת כשרים אך ס"ל להרמב"ם דלא אמרינן סברא זו אלא היכא שנוכל לומר שאותו המעשה שעשה היה כולו על פי דין תורה בלי שום איסור ומה שהוא חשוד על איסור אחר כגניבה ועשה שלא כדין בזה ששחט אותה שוב אין לנו הוכחה גמורה שהשחיטה היתה כדין וכהלכות שחיטה שכיון שעובר עבירה אחת באותו מעשה מכח יצה"ר ואין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, אותו רוח שטות הנכנס להעובר עבירה בעת עשיית האיסור לא גדרו בו חכמים לומר עד פה יבא ולא יוסיף ועל אותה שעה לא שייך בו חזקת כשרות כלל ולכן השוחט בהמה גנובה שמעשה השחיטה עצמו הוא באיסור גניבה שוב חיישינן על אותה מעשה עצמה שמא עשה בה עוד איסור אחר ושחט גם בלא ידיעת הלכות שחיטה ובלא בדיקת סכין.
וחידש בזה הרבית הלוי חידוש נורא מלהיב לבבות הטהורים שכיון שהרמב"ם ס"ל להלכה דאף שסתם גניבה יאוש בעלים אך יאוש כדי לא קני נמצא שבשעת השחיטה עצמה היה עסוק באיסור גניבה דאורייתא ולכן אסורה מספק כי כעת הוא חשוד גם על נבילה אבל התוספתא שאמרה נגנבה סוברת דיאוש כדי קני וכבר נגמרה הגניבה וכשהוא שוחט אין בו איסור אחר ונשאר בחזקת כשרות לגבי נבילה עכ"ד הבית הלוי הקדושים.
