כמו רבים, זכיתי גם אני ללמוד תורה מהרב משה צוריאל זצ"ל. הרב היה מגיע לישיבת תורת החיים אחת לשבוע, בהתנדבות, יושב כמה שעות בבית המדרש ומשוחח עם תלמידים, ומשש ורבע עד שבע מעביר שיעור בהגדות חז"ל.
מפעם לפעם, ניסיתי לאפיין אותו – מי אתה, הרב צוריאל? האם יועץ אישי? דרשן? פוסק? לשונאי? היסטוריון? חוקר מקרא? איש התלמוד הירושלמי? חרדי מבני ברק? ציוני ממרכז הרב? בריסקאי? קיצוני? מתון? זקן? צעיר? חסיד? ליטאי? מקובל? רמבמיסט (כפי שהצהרת פעם: "אני איש רמב"ם!")? ואולי אתה סבא טוב, שמעודד אינספור צעירים מכל הזרמים לכתוב ולפרסם מתורתם, ואיכשהו משכנע כל אחד מהם שהוא כותב את החיבור החשוב והנצרך ביותר לימינו?
עם הזמן, הבנתי שכל התשובות הללו נכונות, והן ממש לא היחידות. היית רב-פעלים ונושא הפכים, במידה בלתי רגילה. ככל שהכרתי את ספריו הענפים (126 כותרים בקטלוג הספרייה הלאומית!), הבנתי שרב-תחומיות היא מוטיב מרכזי בחייך. ועדיין, ניסיתי להבין מה השורש – מה מניע אותך לעסוק בכל כך הרבה תחומים והיבטים, ומה המכנה המשותף.
יום אחד, נפל לי האסימון: הרב צוריאל אוהב את ה', את התורה ואת עם ישראל. האהבה הזאת מניעה אותו להימשך לכל מה שקשור לדברים שהוא אוהב, ולהשקיע בכך את חייו! חז"ל לימדו שהאהבה מקלקלת את השורה, ואצלך, הרב צוריאל, האהבה הייתה השורה – שורה מפוארת של גדולי ישראל שעסקת בתורתם והנגשת אותה לרבים: הרמב"ם, הרלב"ג, הגר"א, המהר"ל, רבי צדוק הכהן מלובלין, הרש"ר הירש, הנצי"ב, ועוד; ובמיוחד: הראי"ה קוק זצ"ל, אהובך הגדול. השתייכת לבתי מדרש רבים, ובכולם הובלת, לימדת והדרכת – והכל מכוח האהבה שאהבת את ה', את התורה ואת עם ישראל. הוכחת שניתן לגשר על פערים, עשית צחוק מהבדלי המגזרים, ויצרת סביבך מעגלי אחדות נעימה ומרשימה. האהבה הזאת, היא-היא הזהות הפשוטה שלך, שמסבירה את הכל.
לפני עשור, כשהייתי בן עשרים וקצת, כתבת לי: "יקירי, המאמר שלך בענין תפילה ליד קברות, הוא מאמר יקר מאד. ה' יזכה אותך עוד הרבה דברי תורה ולהיות מאור גדול לדור. נתבקשתי לכתוב מאמר [באנגלית] על נושא זה עבור כתב עת אחד בארה"ב. בעזרת ה' אשתמש בחלק מהמידע החשוב שהגשת לי. ותהיה אתה שותף במצוה גדולה זו".
ועוד הודעה מתקופה זו: "יקירי, אתה צודק מאד, ואני מצרף הסכמתי לנוסח פסק ההלכה שסגננת במכתבך אלי. תמשיך עוד בבירורי ההלכה. עוד תהיה בעז"ה לאור גדול בישראל. אני מזכיר לך דברי הגמרא (חולין ז ע"א) "מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו". לפעמיםגם תלמיד יגלה מה שרבני הדור לא ידעו ולא שמו לב. אני בטוח שבדור גאולה זו, בו לא רק גוף העם קם לתחיה, אלא גם התורה צריכה גאולה מבלאות הגלות, בלאות הזמן, וצריכים בירור אחר בירור, חושבני שזה יפה מאד שאתה מצחצח את ההלכה ומביא אותה על דיוקה. אני מקוה שכך תעשה בעוד נושאים רבים, ותביא ברכה וישועה לעמנו… גישה זו אור לרגלך, ותאיר אור בישראל. מכבדך, משה צוריאל".
ביום שישי אחד, לפני שנתיים, כתבת לי: "קראתי את מאמרך ב"תחומין" כרך מ"א בנין הגבהת מבנה בית המקדש. יפה דנת ויפה סיכמת". לפני שנתיים וחצי, פרסמתי גרסה דיגיטלית של ספרי פסח לה', לאחר התייעצות איתך האם להדפיס ובאיזו הוצאה. שלחתי לך אותה, וקיבלתי תשובה מפתיעה: "מכובדי הרב הראל דביר היקר! הצטערתי לשמוע ממך שטרם הדפסת הספר "פסח להשם". כי אמנם גם אם תפיץ אותו בפידיאף גם לספריות ציבוריות וגם לישיבות המוכשרות לפתוח אוספים דיגיטאליים לפני תלמידיהם, והישיבות הבלתי ציוניות, על פי רוב אין להן הכשרה זו… לשם כך עליך לאסוף עשרים אלף ש"ח [אני משער את המחיר, ואינני בקי] לשם כך אני מוכן לתרום בלי נדר מאתיים ש"ח. ואם יש לך כמה עשרות ידידים וקרובי משפחה שיתנו גם הם כך, אתה נמצא על דרך-המלך, ודברי קדשך יפורסמו". הודעה זו הייתה אחד הגורמים לכך שאכן הדפסתי את הספר, שנה לאחר מכן.
לאחרונה, שסיפרתי לך על המפתוח החדש של תורת הרב קוק בספריית אסיף, כתבת לי: "אני מודה לך על האוצר הרב ששלחת אלי. כה לחי, ותהיה מבורך עדי-עד!".
היית מקורי, לא רק בניסוחיך המגוונים אלא גם בעמדותיך האמיצות, במגוון תחומים. השקעת הרבה בנו, תלמידיך הרבים מספור. נשתדל ללכת בדרכך, ולממש את חזונך הרחב.
