בציבור הליטאי מקובל שכאשר זוג מתחתן, עיקר העול לקניית הדירה מוטל על
כתפי הורי הבת. אתה, כבחור טוב שהשקיע כמה שנים בלימוד ורוצה להמשיך
לעשות זאת, מעוניין שאבי הכלה ישלם את עיקר הדירה. אתה רוצה להמשיך
ללמוד, ללא טירדה של משכנתא ענקית.
למה אתה רוצה שזה מה שיקרה?
כי לשלם בעצמך על דירה זו משימה בלתי אפשרית. מאיפה יהיה לך כסף? אתה
הרי לא רוצה לצאת לעבוד.
ואילו השווער – יש לו כסף. הרי הוא כבר בן חמישים, והוא בטוח יסתדר. גם אם
כרגע אין לו את הסכום הגדול הדרוש – הוא יודע לגלגל, לקחת משכנתא, לנהל את
העסק איכשהו. תהיה לו סייעתא דשמיא.
האם קל לקנות דירה?
נעצור לרגע ונשאל בכנות, עם יד על הלב: האם לדעתך יהיה קשה לשווער שלך
העתידי לשלם את הדירה שלך – או לא?
יש בחורי ישיבות הסבורים שלא קשה לו. כך אמר לי פעם בחור בשידוכים: "מה,
אתה מכיר מישהו שקשה לו לשלם דירה?"...
ובכן, מהיכרות עם השטח – יהיה לו קשה מאוד מאוד.
לאף אחד אין חצי מיליון ₪ בכספת. מה כן? איך בכל אופן מתחייבים? אולי, למשל,
יש לו דירה שהוא מתגורר בה והוא לוקח עליה משכנתא (כלומר – הלוואה בנקאית
בסכום גדול, עם ריבית גבוהה כמובן, שממשכנת את הדירה שלו), או שהוא מגלגל
גמחי"ם שונים, הלוואות עומדות מחברים, וכדומה.
תיאור המצב בשטח
אמרנו "גלגול גמחי"ם". מה מקופל במלים הללו?
כל הלוואה דורשת פרוצדורה, החתמת ערבים, השפלות, אי נעימויות (להחתים חבר
על ערבות על הלוואה גדולה – זה לבקש טובה גדולה, ולמי נעים לבקש טובות?)
סירובים וכדומה.
ועיקר העיקרים – זה דורש להחזיר. ולהחזיר חובות בסדר גודל כזה כשההכנסות
לא מתחילות לגרד את התחתית של הצרכים – זו בעיה. בעיה קשה.
אז נכון, השווער הוא אדם בוגר ומנוסה, לא איש צעיר בתחילת דרכו. אבל עם זאת,
כאשר מדובר על חובות בסדר גודל של מיליוני שקלים (אשתך היא לא הבת
היחידה, אל תשכח) – זה לא עוזר לו שהוא מנוסה. זה לפעמים הר בלתי עביר.
ההחזרים החודשיים לגמחי"ם ולבנקים עלולים להסתכם באלפי שקלים מידי חודש
בחודשו. ניתן לנקוב בממוצע של תשלומים של 15,000 ₪ לחודש, למשך עשרות
שנים. יחד עם זה הוא צריך לפרנס משפחה גדולה: להאכיל את כולם יום יום
ובשבתות וחגים, לקנות ביגוד ולשלם שכר לימוד לילדים מתבגרים, והסכומים
הולכים וגדלים.
למה החובות גורמים?
רוב מוחלט של ההורים נכנסים לחובות דמיוניים בלי שום בסיס להחזיר. המציאות
מוכיחה שחלק מההורים קורסים תחת הנטל, חלקם מתים בגיל צעיר, וחלקם
מפתחים מחלות קשות שונות הנובעות מלחץ (סרטן, לב, סוכר, דיכאון קליני).
אבל נניח כרגע לזה, ונדבר על ההורים שמצליחים להגיע בריאים לגיל שבעים,
ואיכשהו גם להחזיר את הכל. יש הורים רבים שבגיל זה מסיימים איכשהו עם
החובות. כאן צריך לבדוק – איך הם מגיעים עד הגיל הזה? האם מסלול החיים
שלהם בשנים הללו הוא מסלול בריא, נורמלי?
החל מגיל ארבעים פלוס עד גיל קרוב לשבעים – ההורים סוחבים על הגב חובות
בסדר גודל מטורף. החובות הללו מטרידים אותם ונוטלים את שלוות רוחם, לפעמים
הם נוטלים מהם את היכולת ללמוד כראוי, ולפעמים הם פוגעים בשלום הבית או
בשמחת החיים.
אין מילה אחרת להגיד את זה, ושום מכבסת מילים לא תשנה את המציאות: רוב
מוחלט של ההורים כורעים, פיזית או רגשית, תחת הנטל, בכדי שלילדיהם
תהיינה דירות למגורים.
אנשים לא עומדים בזה. רבים מהמחנכים מעידים שהורים המשיאים ילדים
אינם פנויים להשקיע בילדיהם שבבית. עול ההתחייבויות מכריע אותם, סוחט
את לשד עצמותיהם.
דוגמה מוחשית
לא מובן לך? נסה להרגיש את זה קצת על בשרך:
קח על עצמך התחייבות קטנה של 20,000 ₪ (שזה 1/25 מהסכום המקובל
להתחייב עבור חתן), ותתחייב להחזיר אותה בתשלומים של 1200 ₪ לחודש.
איך זה מרגיש? נורא ואיום.
אז נכון, יש חילוק: לך אין הכנסות, ולחמיך העתידי יש. אבל, כמו שמקובל להגיד
אצלנו "זה חילוק שלא מחלק": גם לחמיך אין הכנסות בגובה כזה שמאפשר לו
להחזיר את החובות. אז מה ההבדל אם אין הכנסות בכלל, או שיש הכנסות אבל הן
לא מספיקות לעמידה בהתחייבות?
חמש מאות אלף ₪ כפול ארבע-חמש בנות – זה מתקרב לשלשה מיליון .₪ זה סדר
הגודל של החובות של אדם שגובה ההכנסות החודשי שלו ושל אשתו – במצב
טוב – הוא 13,000 .₪ נניח. שים לב, שגם אם הוא ישעבד את כל ההכנסות שלו
לפירעון החובות, בלי להוציא שקל עבור מחיה – הוא יזדקק לעשרים שנה!
אתה שם לב לצורת החיים המטורפת?
זה מה שגורם לאנשים רבים מגיל ארבעים וחמש פלוס להרגיש חנוקים, להרגיש
קבורים תחת הר.
בינתיים לא אמרנו כלום על עצם הדבר, האם הוא ראוי או לא, האם זה רצון השם,
וכן האם זה משתלם לך אישית. רק נתנו תמונה אמיתית של המציאות, בגודל
טבעי, בלי לטשטש.
האם המטרה היא ליצור לך יסורי מצפון? אין ענין בזה. בינינו, אתה לא אשם. מי לא
יקח חצי מיליון ₪ אם יציעו לו זאת על מגש של כסף?
אבל המטרה היא בהחלט להביט בעיניים פקוחות על מה שקורה כאן. אדם בוגר
צריך לקחת אחריות על מה שהוא עושה, וגם על מה שנעשה בשמו
ובשותפותו. גם אם לא אתה דורש את הכספים, וההורים שלך הם אלה שמנהלים
את השידוכים – את המציאות צריך לדעת.
חכה רגע, אל תעבור לפרק הבא.
נסה לחשוב מה אתה עונה על הכאב – העובדתי לחלוטין – שהובע בפרק הזה. האם
לדעתך אולי כן יש מקום להצדיק את המוסכמה הזו?
ניסחת שתים שלש תשובות מניחות את הדעת? אתה מוזמן לדפדף.
פרק ב
תשובות לשאלה "למה דורשים"
"יש ניסים" – האומנם?
אחת הטענות הנפוצות הינה האמירה המקובלת: "עובדה, להרבה אנשים יש ניסים".
זה נכון. הורים מתחייבים על דירות, ופעמים רבות מצליחים לעמוד בהתחייבותם.
ברם יש לדעת, שאמנם אין ספק שיש ניסים, אבל כמו כן יש גם הרבה מקרים
שאין ניסים. ניתן לשאול את גבאי קופות הצדקה ולגלות כמה קריסות כלכליות
ונפשיות התרחשו, ומתרחשות כל הזמן, בעקבות נישואי ילדים. לפעמים ניתן
לקרוא עלוני צדקה שכותבים זאת במפורש: האיש השיא ילדים עד שהגיע לקריסה
מוחלטת: לקה בליבו, לקה במחלה קשה, וכו'.
הגאון הגדול רבי עזריאל אוירבך שליט"א, רבו של "ועד הרבנים", אמר פעם
שתשעים אחוז ממקרי הקריסה המגיעים לפתחם – הם תוצאה של נישואי ילדים.
אז אמנם יש כאלה שזוכים לניסים, אבל לצידם יש גם כאלה שעוברים שבעת מדורי
גיהינום.
מכתבי ראשי הישיבות
כך כותבים ראשי הישיבות וגדולי ישראל שליט"א (במכתב משנת תשפ"ב):
"ואמנם הרבה פעמים רואים בזה סייעתא והשגחה למעלה מדרך הטבע. אך עם כל
זה רוב הציבור נאנקים מאוד תחת העול, ובהרבה מקרים אף אינם מצליחים
לעמוד בתשלומי החובות".
וכך הם כתבו בשנים עברו (כשערך הדירות היה שליש מערכן היום):
עול הוצאות הדיור ושאר צרכי הנישואין כבד מנשוא. ההורים עם כל רצונם
הטוב אינם יכולים לשאת בעול הכבד. לצערנו הדברים מגיעים קרוב לפקוח
נפש, ולעתים לכדי פקוח נפש ממש. כל המתבונן בדברים חרד מלראות עד
היכן הדברים מגיעים.
על מכתב זה חתמו מרנן הגרי"ש אלישיב, הגראי"ל שטיינמן, הגרמ"י ליפקוביץ',
הגרש"ז ברוידא, הגר"נ קרליץ והגרמ"ש שפירא.
וכך הם חזרו וכתבו בשנת תשע"א:
עול החובות העצום הנגרם עקב קניית דירות לבניהם ולבנותיהם בהגיע עת
דודים, המעיק על גופם ונפשם מאוד מאוד, ופעמים הרבה אית ביה סכנה ממש
תרתי משמע, וכבר נודע לכל כי באו מים עד נפש ועד בכלל רחמ"ל וד"ל.
גם כאן חתומים מרנן הגרי"ש אלישיב, הגרמ"י ליפקוביץ', הגר"נ קרליץ, הגר"ד יפה,
הגרח"פ שיינברג, הגר"י שיינר, ויבלחט"א הגרי"ג אדלשטיין, הגרמ"ה הירש, ועוד
עשרות מגדולי התורה וראשי הישיבות.
בקצרה: אין בסיס עובדתי להנחה ש"בסוף כולם זוכים לניסים". פשוט לא נכון,
עובדתית. קול הזעקה הבוקעת מהשטח מבצבץ היטב מבין מילותיהם הכאובות
של גדולי ישראל הנושאים במשא העם.
האם גדולי ישראל מעודדים את הדרישות?
טענה נוספת שכיחה ונפוצה בפי רבים היא, ששיטת דרישת הדירות מאת ההורים
יסודתה בהררי קודש, ונקבעה על ידי מרן החזון איש זצ"ל.
מקורה של השמועה הזו אינו ברור כלל. אין על זה סימן ב"חזון איש", וגם לא איגרת
ב"אמונה וביטחון". זהו בסך הכל סיפור מפי השמועה. הכלל הוא ש"אין למדין הלכה
מפי מעשה", ובוודאי שלא בנושא זה, שדיני נפשות כרוכים בו. אבל בכדי לברר
באמת מה דעת התורה בענין יש לשאול את גדולי ישראל. ציטטנו לעיל חלקים
ממכתביהם, הבה נלמד אותם בשלמות.
מכתב גדולי ישראל משנת תש"ס, הלא המה: מרנן הגרי"ש, הגראי"ל שטינמן, הגרמ"י
ליפקוביץ', הגרש"ז ברוידא, הגר"נ קרליץ, והגרמ"ש שפירא, זצלה"ה:
עול הוצאות הדיור ושאר צרכי הנישואין כבד מנשוא. ההורים עם כל
רצונם הטוב אינם יכולים לשאת בעול הכבד. לצערנו הדברים מגיעים
קרוב לפקוח נפש, ולעתים לכדי פקוח נפש ממש. כל המתבונן בדברים
חרד מלראות עד היכן הדברים מגיעים. לכן חובה למצוא את הדרך להקל
ולצמצם את העול הזה.
ראשית דבר יש לדעת, כי בית של תורה מושתת על הבסיס של פת במלח
תאכל ומים במשורה תשתה וכו' ובתורה אתה עמל. ענין זה מחייב
הסתפקות במועט. כמו כן חובה להעמיד הבית על יסוד כבוד ההורים
משני הצדדים, וכ"ש שלא לצערם ולדחקם.
גם להורים שיחי' העומדים מצד בניהם נ"י יש להזכיר, כי אחד מעיקרי
החיוב של בין אדם לחברו מובא בדברי הרמב"ם בפרק ה' מהל' דעות
הלכה י"ג שכתב וז"ל "ולא יצר לאדם בחייו", כלומר יש להימנע מלגרום
צער לחברו בכל אופן שהוא, וכ"ש שאין לדחקו.
איסור זה קיים גם בנוגע למשא ומתן בענייני שידוכים, כי לפעמים בעת
מו"מ הנ"ל גורמים לשני צער ודוחק, ויש שעי"כ מתחייב מה שאין לו, בלי
יכולת לקיים דבריו.
החלטנו לפנות ולבקש מהצבור כדלקמן:
א. באופן כללי לחסוך בהוצאות החתונה ולהימנע ממותרות. ב. במשא
ומתן בנושא שידוכים ראוי ששני הצדדים יתחייבו שוה בשוה. ושום צד
לא יתבע יותר ממה שהוא עצמו מתחייב. ג. הצדדים יסתפקו בקניית
דירות זולות, שעלותו כיום - כפי שנמסר ע"י מומחים - כתשעים עד
תשעים וחמשה אלף דולר, ולא להתחייב מעבר לכך.
להלן מכתב כל גדולי ישראל משנת תשע"א, הלא המה: מרנן הגרי"ש אלישיב,
הגרמ"י ליפקוביץ', הגר"נ קרליץ, הגר"ד יפה, הגרח"פ שיינברג, הגר"י שיינר,
ויבלחט"א הגרי"ג אדלשטיין, הגרמ"ה הירש, ועוד עשרות מגדולי התורה וראשי
הישיבות:
לצמצם מעל שכמם את עול החובות העצום הנגרם עקב קניית דירות
לבניהם ולבנותיהם בהגיע עת דודים, המעיק על גופם ונפשם מאוד
מאוד, ופעמים הרבה אית ביה סכנה ממש תרתי משמע, וכבר נודע לכל
כי באו מים עד נפש ועד בכלל רחמ"ל וד"ל.
ואי לזאת חובת השעה לעשות תיקון גדול ורוח והצלה ליהודים בעת
הזאת, לגבש את אחב"י אשר בכל עיר ועיר אשר אין ביכולתם לעמוד
בעול הנורא הזה, לקנות דירות לבניהם ולבנותיהם אך ורק במקומות
התורה הזולים בצפון ובדרום.
ולהסתפק במועט ולהקל את העול הנורא הרובץ על ההורים והמחותנים
עד כמה שאפשר. ומן היושר והראוי להשתדל ביתר שאת לעת הזאת
שהדוחק שורר אצל הכול, שהורי הבנות לא יתחייבו יותר מ180 אלף
ש"ח והורי הבנים לא יתחייבו יותר מ100 אלף ש"ח עבור הוצאות הדירה.
וכמו כן יש להשתדל ביתר שאת שלא לדרוש מהמחותן לחרוג מהסכום
הנ"ל.
מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל:
"נשאל רבנו (מרן הגראי"ל שטייינמן זצוקללה''ה) ע"י מג"ש בישיבה, על
בחור מאד טוב שנמצא בתקופת השידוכין, ושואל כמה כסף לדרוש
מהורי הבחורה, השיב רבנו "רחמנות עליהם, כמה יש להם", חזר ושאל
האם שימתין עד שיגיע שידוך עם כסף, הגיב רבנו "וכי מתחתנים עם
הכסף? הנה יעקב אבינו, וכי יש טוב ממנו, האם הוא ביקש כסף?" שוב
שאלו לרבנו וכי תאמרו מה נאכל, איך יהי' חתונה ודירה וכו', השיב "מי
שיש לו בטחון אין לו בעיה. צריך בטחון". (ספר כאיל תערוג עמ' נד).
הוי עובדא שאברך שאל את מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל כי בנו הת"ח
הגיע לפרקו, כמה ממון מותר לו לדרוש עבורו. אמר לו רבנו "הרי רצונך
במחותן בן תורה, ואם כן מסתמא אינו גביר ואין לו מה לתת. אל תדרשו
זה מזה, והקב"ה יהיה בעזרכם." (ספר מאחורי הפרגוד עמ' 292).
מרן הגר"ב זילבר זצ"ל:
"ובקלות אפשר לעבור על "ארור מקלה אביו ואמו". ואם הי' העת והעט
בידי הייתי צריך להאריך בבעיה כאובה זו, וזה בודאי מהגורמים העיקרים
שבן דוד לא בא וכו'. ואולי גם בגלל זה הרבה פעמים אנו רואים מה שאין
הזיווג עולה יפה, ולפעמים אין מצליחים וכו'" (אז נדברו, ט, נא)
מרן הגר"י שיינר זצ"ל:
"איך בן תורה אמיתי יכול להתאכזר לדרוש מחמיו סכומים אגדיים? מי
שעושה כן יש לפקפק על מידת יושרו ואמונתו!!" "הציבור נהיה עקום
לגמרי בענין זה. המצב זועק עד לב השמים".
מרן הג"ר נתן צבי פינקל זצ"ל:
"כיום כל אחד צריך לחתן את עצמו!! ובפרט בזמננו שגובל בפיקוח נפש
ממש, ולא להכביד על ההורים. ומובטחני שע"י זה יזכו לסייעתא דשמיא
מיוחדת, וכפי שראיתי בעיני בחוש".
מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א:
"ההתחייבויות של ההורים המה חורבן הדור לצערנו. לדעתי מוכרחים
להפסיק זאת כליל, ואין היא דרכה של תורה להפיל על ההורים עול כספי
כה כבד. הדברים הרי לפעמים בגדר של פיקוח נפש ממש. הרי יש
הוצאות מרובות דיים בעת שמחת הנישואין, והתחייבות מינימאלית
עבור הדירה עצמה מב' הצדדים, שגם לזה נצרך סייעתא דשמיא
והשפעה מיוחדת מן השמים. וגם אם קשה לגור בריחוק מקום מההורים,
אבל האיך ניתן לעומת זאת להפיל על ההורים היקרים מחירים כה
גבוהים ומפולפלים?"
מרן הגרמ"ה הירש שליט"א:
"אין שום מקור וסברא ומסורת בעולם שהורי הבנות צריכים לתת יותר
מהורי הבנים".
מרן הגר"ד כהן שליט"א:
"המצב נורא ואיום. אי אפשר לחשוב מה יהיה כאן הלאה".
וכשנשאל: הלא יש מעשה ידוע שהיה גביר שרצה לתרום לכל האברכים בכולל
פוניבז' מעל גיל שבעים לכסות את חובותיהם, והתברר שכולם כבר גמרו לשלם
הכל? השיב:
"זה היה פעם, כשהדירות היו זולות. היום זה לא ככה".
עד כאן הציטוטים.
ובקצרה: גדולי ישראל אומרים שלא יעלה על הדעת שרצון ה' הוא שאדם יהרוס
את חייו כדי להבטיח לילדיו קורת גג, אפילו כאשר המטרה היא שהבן יוכל לשבת
ללמוד בכולל.
זה כמו להחזיק כולל על חובות, ולקחת הלואות בסדר גודל ענק שאי אפשר לעמוד
בהן, בלי לנסוע לחו"ל ובלי לגייס נדיבים. רק לגלגל ולגלגל ולקוות שה' יעזור.
האם יש גדול בישראל אחד שמוכן לאשר להחזיק כולל כזה?
גם החזקת תורה צריכה להיעשות בתבונה, עם תכנית כלשהיא.
האם יש כאן מחלוקת גדו"י?
אין להכחיש שבעבר היתה רוח כללית של עידוד התופעה, הן מצד ראשי הישיבות
(ויש אומרים גם מצד החזון איש, כפי שהוזכר), והן מצד הציבור הרחב. אבל חלו
שינויים רבים בתחום:
א. המשפחות גדלו מאוד. בעבר היו ילדים בודדים לכל זוג, והיה ניתן יותר לעמוד
בהתחייבות ללא חנק כלכלי. כיום במשפחה רגילה יש ארבע / חמש בנות, וזה הופך
את כל הסיפור ללא הגיוני.
ב. היוקר האמיר בטירוף. קניית דירה היום הינה סיפור יקר בלי שום השוואה לעבר.
דירה בבני ברק בשיכון ויז'ניץ עלתה לפני שלשים שנה בערך 60,000 דולר. והיום?
ג. ההורים עצמם חסרי יכולת כלכלית. בעבר ההורים עבדו והחתן ישב ולמד. היה
להם יותר כסף. כיום, הורי הבנות עצמם תלמידי חכמים ושקועים בלימוד לא פחות
מחתניהם... הפרוטות הדלות שהם משתכרים יחד עם נשותיהם, מספיקות בקושי
לקיום השוטף, ותו לא.
האם יש להורים יכולת בחירה
"הוא לא היה חייב לקחת אותי"
ישנם בחורים הטוענים:
השווער שלי יכול לקחת בחור פחות מוצלח ממני. אם הוא בחר לפנות דווקא
לישיבה שלי ולחפש את המותג הנוצץ – בעיה שלו. כך כתב לי בחור:
אני חייב לומר שאני מאוד מבין את החברים שלי שהתעקשו על סכום מסוים.
ומדוע? כי כמו כל דבר בעולם המחיר נמדד לפי ביקוש והיצע. כך ממחירי הדירות
ועד מלפפונים בשוק, וממילא כשבחור מגיע לשידוכים אין שום סיבה שלא יגש
להצעות הגדולות יותר. מה תאמר? אבל השווער קורס כלכלית? אולי גם פיזית? ניתן
לומר שבהרבה מקרים זה נגרם מכך שהוא חיפש חתן נוצץ במיוחד, בשביל ה"מותג"
והכבוד...
בעיני היה נכון לשאול את השווער הזה מה הוא היה מעדיף: בחור נוצץ מישיבה
חשובה אבל לא מאוד מתמיד וירא שמים... או בחור ירא שמים ומענטש אבל הוא
לא יודע לומר 'קצות' בתנועות ידיים מתאימות... אחרי שהתשובה ברורה אין לו אלא
להלין על עצמו..
עד כאן דבריו של אותו בחור, המשקפים מחשבות של בחורים רבים.
ובכן, זה היה יכול להיות משכנע אם זה היה נכון. אילו היה מבחר, והיתה אפשרות
להשיא את הבת לבחור טוב וירא שמים ובריא בגופו ונפשו מבלי להתחייב על דירה
– אזי מי שבוחר בבחור מהשורה הראשונה זו בעיה שלו.
אבל מה לעשות שהמציאות רחוקה מלהיות כפי שהוא מתאר אותה. גם בלי לחפש
את הבחור המרשים, שגם נראה טוב בבית הכנסת וגם יודע לומר חבורה טובה
כשצריך – אין אפשרות לחתן את הבת עם בחור טוב, ירא שמים ובריא בנפשו, בלי
להתחייב סכומים בלתי אפשריים.
בכדי להשיג חתן בריא בנפשו וירא שמים, מוכרחים להתחייב על כמה מאות אלפי
.₪
האם השווער עושה זאת בשביל כבוד?
בשביל להשיג כבוד – השווער לא צריך את החתן הצעיר שלו, שפעמים רבות לא
מגיע לקרסוליו בלימוד. בסכומים שהוא מתחייב לחתניו הוא יכול היה להקים
ישיבה ולהיות ראש ישיבה בעצמו. הסיבה שהוא נותן כסף לדירה היא רק בשביל
להשיא את בתו לאדם כשר ובן תורה. זה כל מה שהוא רוצה.
גם אם הוא ניגש מלכתחילה להצעות טובות יותר מהממוצע, לבחורים מתמידים
ולמדנים, לרוב זה משום שיש לו בת איכותית, והוא רוצה שהיא תינשא לבן תורה
המתאים לה. לכן הוא מתחייב. הוא לא רוצה שבתו המוכשרת תינשא לבחור שלא
מתאים לרמתה. זה ממש לא בשביל כבוד, אלא בשביל צורך חיוני.
אין בחירה במצב הזה, חד משמעית. אף אחד לא רוצה להתחייב, רק אנשים
עשירים, שהם בודדים במחוזותינו. רוב אלה שמתחייבים על דירה למחצה ולשליש,
עושים זאת רק משום שזו הברירה הפחות גרועה.
גם אתה תיתן!
נחדד את התמונה: הורי הבנות נותנים דירות רק משום שהם רוצים לראות את בתם
נשואה לאברך ירא שמים. זה הכל. כל אדם בריא בנפשו שיש לו בת – כולל אתה
עצמך בעוד כעשרים שנה בעז"ה - "לוקה" בתסמין הזה.
השיטה שההורים נותנים – עומדת להפיל גם אותך לבור ללא תחתית, בעוד
עשרים שנה. גם אם תחליט שאתה לא מחפש את החתן הפצצה של עולם
הישיבות – זה לא יעזור לך כלום. תתכונן!
אז למעשה בחור ישיבה בדרך כלל אינו דורש, ממש לא. בסך הכל מציעים לו והוא
לוקח. מה רוצים ממנו, שלא יקח? ובכן, באמת אי אפשר לבוא אליו בטענות. אבל
אפשר בהחלט לחדד לו את המודעות: הציעו לך כי לא היתה ברירה, אבל תדע
שבאמת השווער שלך לא בחר את זה. זו המוסכמה והוא חייב לעמוד בה כי הוא
רוצה שבתו תתחתן.
ולמעשה כרגע הוא נחנק עול תחת מימוש ההצעה שלו.
האם מגיע לי כסף על השטייגען?
ישנם בחורים שטוענים שמגיע להם דירה מצד ההיגיון. בסך הכל הם עשו שטייגען
כמה שנים בישיבה, ולא היה להם קל. השווער מקבל מוצר טוב – שישלם! זה הוגן
בהחלט!
אבל באמת יש מקום לשאול להיפך: לא רק השווער מקבל חתן טוב, גם החתן מקבל
אשה טובה! גם הוא צריך לשלם, למה לא? למה בכדי לזכות בחתן טוב שיודע ללמוד
יש היגיון לשלם כסף, ואילו בכדי שאדם יזכה לשאת אשה טובה, בת תלמיד חכם
– אין היגיון לשלם כסף?
כך הוא לשון הגמ' פסחים מט:. "תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא
בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם". אותה גמרא שאומרת למכור הכל בשביל
חתן ת"ח, אומרת ג"כ למכור הכל בשביל בת ת"ח, עזר כנגדו.
והדברים פשוטים: אשה טובה זה דבר המבסס את כל החיים, הרוחניים והגשמיים.
אשה טובה מסייעת לבעלה לבנות את האישיות, מולידה עבורו ילדים, מגדלת אותם
לתורה, מטפחת לו את הבית, מבשלת לו אוכל, ובזמננו - בדרך כלל גם מפרנסת
אותו. אשה טובה זה מוצר נפלא!
ולמי יש לשלם על המוצר הזה? למי שגידל אותו. השווער גידל עבור חתנו במשך
עשרים שנה במסירות עצומה ילדה קטנה שהפכה לנערה ולאשה צעירה, והאשה
הזו עומדת לימין החתן כל החיים מעתה ועד עולם. האם לא מגיע לשווער כסף על
זה?
הבה נבדוק: מה השווער מקבל מהחתן? בעל טוב עבור הבת שלו. הוא אוהב את בתו,
והוא מקבל בשבילה בעל שיקים איתה בית של תורה. זה בהחלט דבר נשגב מאוד.
אבל בחשבון פשוט – החתן מקבל מהשווער הרבה יותר ממה שהשווער מקבל
ממנו. הוא מקבל אשה טובה, לא לבן שלו אלא לעצמו! הוא מקבל את כל הסייעתא
לגדול בתורה וביראת שמים, בשמחת חיים ובכל המעלות. "כל השרוי בלא אשה
שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה, בלא חומה ובלא תורה" (יבמות סב,: ע"ש).
אילו החתן היה הופך להיות עבד נרצע לשווער, והשווער בעצם היה קונה אותו –
בהחלט יש לדון שמחיר עלות של בחור טוב נע סביבות מאות אלפי שקלים. אבל
מאחר שהחתן לא נהיה נכס של השווער בשום צד וצורה, והוא בסך הכל מקים בית
משותף עם בתו, שמעתה והלאה תהיה אשתו ותהיה עזר כנגדו – כל הטיעון בנוסח
"אני שוה 800,000 ₪" הינו מוטעה מיסודו.
פרק ד
היכולות של ההורים
יתכן שהדברים האמורים עד כאן, בדבר הקושי הנורא של ההורים לתת דירות,
נשמעים קצת תלושים מהמציאות לחלק מהבחורים הקוראים.
יש לחדד שתי נקודות הגורמות לכך, ולהראות את שורש הטעות:
טעם של דאגה כלכלית
בחורי ישיבות רבים אינם מכירים את הטעם של עול כלכלי, של דאגה כלכלית. על
גבו של בחור ישיבה רגיל מעולם לא היה מונח עול פרנסה. הוא לא יודע מה פשר
הדבר לעמוד ב18- לחודש מול חשבון הוצאות שעומד להפיל אותו לבור, ואין לו
שום כיוון מאיפה להשיג את הכסף הדרוש.
מי שלא חווה דברים בעצמו – לא יכול להבין אותם!
כל בחור ישיבה צריך להבין שכסף הוא דבר הכרחי בחיים, ויש לו תכונה מעצבנת
מאוד: קשה להשיג אותו. כל שקל דורש עבודה, ועבודה קשה. האדם לעמל יולד.
עול ההשתדלות
יטענו הטוענים: רגע, אבל פרנסה משמים, ומי שמקבל עול תורה הקב"ה פוטר אותו
מעול הפרנסה!
ובכן, אמנם המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ, אבל בדרך כלל
צריך גם השתדלות עבור כסף, אנחנו לא בדרגת רשב"י שפטורים מהשתדלות. הרי
זו הסיבה שנשותינו עובדות, או לפחות מחפשות עבודה. הרי כל בחור שניגש
לשידוכים רוצה שלבחורה תהיה תעודה מקצועית מכובדת, ועדיף גם עבודה ביד.
לא כן? כלומר, שהוא מבין באופן פשוט שהוא חייב גם להשתדל.
פרנסה משמים וכל העבודה זה בסך הכל השתדלות. אבל בלי השתדלות אין כסף.
זו הגזרה: "בזיעת אפך תאכל לחם".
חשוב מאוד שכל בחור יבין זאת, ולא רק בשביל שלא ידרוש מחמיו כסף שאין לו,
אלא בראש ובראשונה בשביל שלום הבית שלו.
יועץ נישואין מומחה סיפר, שבעיות רבות בשלום בית נוצרות מכך שהאשה עובדת
ומתאמצת בשביל הכסף, והבעל הצעיר לא מעריך זאת, כי הוא מעולם לא נכנס
לעולם הפרנסה בעצמו. הוא לא למד מקצוע ועשה מבחנים שנים ארוכות, לא
התכונן לראיון עבודה ומעולם לא הלך אליו, ובוודאי שלא קיבל תשובה שלילית,
ועיקר העיקרים – הוא לא התאמץ להתייצב כל יום בשמונה אפס אפס. ממילא
הוא מרגיש שהכסף מגיע איכשהו לבד. הוא לא מרגיש מה אשתו עוברת בשביל
הכסף.
הצורך להכיר את העולם, הצורך להבין כמה הכסף קשה להשגה – חשוב מאוד, לא
רק בשביל הנושא שבו אנו עוסקים, אלא גם בשביל שלום הבית.
ולעניננו –
ב"ה אתה גדל בחממה של עולם הישיבות, וכתוצאה מכך אתה מכיר את העולם
מצידו הפחות מחייב, אתה חי יותר את ההתמודדויות הפנימיות, הרוחניות. ואין לך
היכרות עם ההתמודדויות הארציות הפשוטות.
ומשכך, אולי אתה לא מבין מה פירוש הדבר שחמיך התחייב עבורך סכום של מאות
אלפי שקלים. אתה מסתכל על זה מבחוץ וחושב "אם הוא התחייב הוא כנראה יכול
להסתדר".
וזה לא כך!
"אבא ואמא – כל יכולים"
נקודה נוספת הגורמת לתחושה ש"בסוף השווער יסתדר" הינה – מבט של ילדים על
הורים.
במדור "רשות הרבים" ב'יתד נאמן' ניתן למצוא לפעמים מכתבים הקוראים לזוגות
צעירים להפנות את מעשר הכספים שלהם להוריהם הקורסים. נשים לב לגודל
האבסורד: ההורים שחוחים מהעול הכבד של ההתחייבות עבור הדירה של הזוג,
והזוג לא חושב בעצמו על הרעיון שהוא צריך לתת להם את המעשר כספים שהוא
מפריש בלאו הכי, בשביל לעזור להם לקנות דירה, הדירה שבה הם עצמם גרים!
מהיכן צומחת מציאות כזו?
זה לא רוע, חלילה. זו תבנית חשיבתית הבנויה כך: א. לאבא ואמא תמיד בסוף יש
כסף. ב. לאבא ואמא יש אחריות על כל החיים שלנו. ג. ממילא מגיעה המסקנה:
אבא ואמא הם אלה שקונים דירה עבור הילדים. ומשכך – באופן טבעי הם גם
משלמים בעצמם את הדירה, וזו בעיה שלהם. מה, רגע, יכול להיות שקשה להם?
אהה, אז צריך לעזור להם, אופס, איך לא חשבנו על זה...
אתה כבר בחור בוגר, וכדאי שתדע: לא, לא תמיד אבא ואמא מסתדרים. גם אם הם
מסתירים ממך דברים – זה לא אומר שהדברים הללו לא קיימים. המצוקה קיימת,
והיא קשה וחונקת, גם אם לא משתפים אותך בה.
ואם עיניים פקוחות לך, ולב מרגיש פועם בך – פקח עיניים ושים לב מה קורה
מסביבך. מאוד מהר תגלה את הלחץ והדחק הנורא.
פרק ה
המחירים שאתה תשלם
דיברנו עד כאן מצד הטוב והישר, מצד חתירה לנקודה הפנימית ובירור מה רצון ה'.
אבל הבה נעזוב לרגע את נקודת המבט הזו, ונדבר מנקודת מבט של כדאיות.
בא בחור וטוען: הבנתי שזו נורמה לא ראויה. אבל עזוב, לא אני המצאתי את הגלגל.
כולם נותנים, וכולם לוקחים. תכל'ס אני צריך דירה, ואין לי 800,000 ₪ מיותרים.
אחרי החתונה אני אצטרך לשלם את הדירה, וכל שקל שלא אקבל מהשווער ישב
עלי ויטרוף לי את השלווה. מהצד השני עומד אדם ומוכן לתת. שיתן! מה אני יכול
לעשות? אין לי את היכולת לסבול כל החיים רק בשביל איזשהו אידיאל!
הבה נברר האם באמת העיסקה הזאת של קבלת דירה מהשווער היא עיסקה
משתלמת עבורך.
כאן יש ללבן את הנושא מכמה פנים:
א. מצד שלום בית.
ב. מצד תחושת מחויבות לשווער.
ג. מצד כדאיות כלכלית.
ראשית נבדוק את הנושא של שלום בית.
סכנה לשלום הבית
קבלת סכום עצום מהשווער היא מתכון בטוח לבעיות.
מדוע?
משום שאשתך הצעירה היא לא רק האשה שלך, היא גם בת אוהבת ומסורה להורים
שלה. אם ההורים שלה בלחץ כלכלי – זה מעיק עליה. אם היא מרגישה שאין להם
כסף, והם טובעים בחובות וחיים בלחץ קשה, רק בגלל שהיא קיבלה מהם יחד איתך
כמה מאות אלפי ₪ - זה יושב לה על המצפון. היא מרגישה שיש כאן עוול, ושהיא
בעצם זו שגורמת צער להוריה. מה שנכון, בסופו של דבר.
ואיך הצער נגרם? בגלל שזה היה התנאי לנישואין איתך.
בחשבון פשוט, זה לא תורם לשלום בית, בלשון המעטה. גם אם זה לא נושא
למריבות, כי בני הזוג חיים יפה מאוד ביחד, עדיין זה בהחלט יושב במעמקי הלב,
מדגדג ומנקר. ואם יש כעסים ועוגמות נפש למיניהם מפעם לפעם, כמו אצל כל בני
זוג, הכאב הזה עלול להטות את התמונה, ולגרום לכעס וצער עמוק בין הבעל לאשה.
אם אשתך אינה הצעירה ביותר בבית, אזי אביה ממשיך להשיא את ילדיו, ולאט
לאט הוא הולך וקורס, והמשכנתא שלך ממשיכה לצאת מחשבון הבנק שלו. איך
אשתך תרגיש?
מחויבות לשווער – מזיקה מאוד
נעבור לדון בנושא מבחינה נוספת: תחושת המחויבות לשווער.
בדרך כלל חתן ושווער לא מתנהלים באותו ראש. יש פער גילאים שעושה את שלו,
בדרך כלל יש גם פערי מנטליות הנובעים משינוי הדורות, וסתם כך יש פערים באופי
של אנשים, בתחביבים שלהם, בצורת עבודת השם שלהם ובכל אורח חייהם.
הפערים הללו מהווים אתגר לכל חתן צעיר. יש לחץ סמוי מהשווער, ולפעמים גם
תחושת ביקורת סמויה. כל חתן רוצה שהשווער שלו יהיה מרוצה ממנו, אך לא תמיד
זה תקווה זו מתגשמת. בדרך כלל יש פערים ויש אכזבות הדדיות.
הדבר מהוה אתגר גם כלפי השווער וגם כלפי הרעיה. הרי היא לא רק אשה שלך
אלא גם בת שלו, ואם יש ביניכם איזשהו מתח או אכזבה הדדית – זה מלחיץ אותה.
הדבר הכי בריא לבניית הבית הוא – ההבנה שלא נורא אם השווער לא מרוצה. אין
מה לעשות. התחתנו, ויש לנו את החיים שלנו. כלומר, בוודאי אני מכבד אותו ורוצה
שיהיה לו כמה שיותר טוב, אבל בסופו של דבר החיים שלנו הם שלנו בלבד, וכל
אדם צריך לחיות את חייו כפי הבנתו.
במה דברים אמורים? כאשר אין ברקע חצי מיליון .₪ אם באמת כשהתחתנו קיבלנו
סיוע התחלתי מההורים, ומשם והלאה התחלנו לבסס את חיינו בצורה עצמאית –
הרבה יותר קל להרגיש בנוח מול השווער. נכון, הוא אבא של אשתי, והוא עזר לנו
הרבה, אבל סוף כל סוף עכשיו אנחנו חיים את החיים של עצמנו, ועומדים על רגלים
עצמאיות. אתה, החתן, מרגיש רגוע כלפי עצמך שאתה שונה ממנו, וכשאתה רגוע
– זה משליך על כל המערכת. אשתך רגועה, וגם השווער יקבל אתכם כמות שאתם,
בסופו של דבר.
אבל אם השווער מגלגל ערב ערב ומשלם חודש חודש את החובות האסטרונומיים
שהוא לקח על עצמו כדי לשלם את הדירה שלך – זה משבש את כל המערכת.
התחושה הפנימית כבר לא נותנת לך להרגיש כל כך חלק ורגוע עם העובדה שהוא
לא מרוצה ממך. כי לפי ההיגיון יש לו זכות טענה רצינית ומשמעותית: בשביל מה
שילמתי לך כל כך הרבה? כדי שתיקח את הכסף ותעשה מה שאתה רוצה?
פעמים רבות מאוד מספרים אנשים, שהם יושבים בכולל במסגרת שלא מתאימה
להם, ומתגוררים במקומות שאינם בנויים לאופי שלהם, רק מסיבה אחת: השווער
שילם להם סכום משמעותי, ואין להם יכולת לעשות נגד רצונו.
לא חבל למכור את עצמך ואת חירותך בשביל סכום כסף, גדול ככל שיהיה?
האם החירות הפנימית והאפשרות לנהל את החיים לפי הבנתך יחד עם אשתך –
לא שוים את הסכום הזה?
חודש אחרי החתונה...
אתה כיום בחור ישיבה, אבל תנסה קצת להיכנס לסיטואציה של זוג צעיר. נניח
שאשתך מרוויחה סכום יפה מאוד כל חודש, ואתם רוצים לצאת לנופש. שיהיה לך
ברור, שאם קיבלת מהשווער סכום גדול ש"יושב עליו" – הוא צריך להיות מלאך כדי
לא לחשוב: מה קורה כאן? רמת החיים שלהם גבוהה יותר ממני, למה שאני אממן
להם את הדירה והם יסעו לנופש? איפה הצדק?
כך יהיה גם כשתקנה רכב (אם תקנה), וגם כשתעשה ברית קצת מעבר למינימום,
וגם כשתרהט את הסלון. בדרך כלל זוגות צעירים חיים ברמת חיים גבוהה יותר
מההורים שלהם, ואם ההורים החנוקים מממנים את הדירה בעוד הזוג חי בנעימים
– זה מפוצץ.
אולי יהיו יחידים שיקראו את השורות האחרונות ויאמרו לעצמם: אין בעיה, אני לא
אפול במלכודת הזאת. אני אנהל את חיי בראש שלי, איך שאני מבין.
ובכן – אם אתה בעל מידות טובות, וכנראה אתה כזה, כמו רוב בחורי הישיבות – דע
לך מראש שבסופו של דבר לא תהיה מסוגל להשתיק את קול המצפון השפוי שבך.
הסתבכות עם הרעיה
כל מה שכתבנו עד עכשיו, עדיין לא נוגע בליבת הבעיה. בעיה קשה, שהיא נחלת
חלקם של זוגות רבים: לחץ מצד האשה.
נסה רגע להיכנס לתחושה של רעייתך, כשהיא רואה את אביה מתאמץ בצורה על
אנושית להשיא אותה ולמצוא לה בעל מוצלח. מה היא מרגישה לנוכח מאמציו?
אגלה לך: היא מרגישה רגשות אשמה, שבגללה אבא שלה נחנק. זו המציאות.
בדרך כלל בנות מאוד מודעות למצב הכלכלי בבית, כי הן לא נמצאות בפנימיה,
וקשה להסתיר מהן דברים. היא רואה את הדאגה של אביה, את הקמטים החדשים
ואת השערות הלבנות. בפרט אם היא לא בת ראשונה. והיא יודעת היטב מה הסיבה
לדאגה: היא. היא יודעת היטב מה אביה עובר ברגעים אלה ממש – בגללה.
רגשות האשמה מעיקים על מצפונה. איך היא מתמודדת איתם?
היא מסבירה לעצמה שאבא שלה עושה זאת מרצונו, כי הוא רוצה חתן תלמיד חכם
שלומד ברצינות. כך היא מרגיעה את עצמה חלקית, שיש כאן איזו הצדקה. בסך
הכל הוא רצה את זה.
עכשיו שים לב לאיזה בוץ נכנסת: השטייגען שלך משמש עבורה הצדקה ליסורי
המצפון שלה מול אבא שלה. אם אתה לומד טוב – יש לה הרגעה מסוימת, אבל
אם אתה לא ממש הולך לפי הכללים של השווער – אשתך מתייסרת ביסורי מצפון
קשים, עם תוספת קלה של האשמה כלפיך.
ומה קורה אם כעבור תקופה קצרה (או ארוכה) מהחתונה – יש לך פחות חשק
ללמוד, כפי שקורה לאברכים רבים בשלב זה או אחר?
המצפון שלה תוקף אותה ללא רחם: "אבא קורע את עצמו, כמעט מקבל התקף
לב, בלי שום הצדקה. הוא עשה את זה כדי שיוסי ילמד, ויוסי לא לומד. גם
כשהוא לומד, הוא לומד הרבה פחות מאבא"...
ההרגשה שלה קשה מנשוא, וזה יצא על הראש שלך, באחריות מלאה!
אלו לא תיאוריות, אלא עובדות. אתה הוא זה שבשבילו שילמו את החצי מיליון,
ואתה הוא זה שבגללו אבא שלה נחנק, ואתה הוא זה שלומד פחות טוב.
מכתב שהתקבל לאחרונה:
קראתי את החוברת, ומי יתן לי אבר כיונה ואעופה להפיץ אותה לכל בחור ישיבה
בארץ ישראל. ליבי שותת דם ממש בימים אלו, כאשר אחותי הצעירה אשר מתגוררת
בבני ברק עומדת לפרק את ביתה לאחר כמה שנים "טובות" עם ילדים בבית, [שידוך
שאני דחפתי אליו], כבת אשר אוהבת את אביה הדגול וראתה בצערו העמוק לאחר
האכזבה העצומה שבעלה החתן המופלא שהיה מוכר לפני החתונה כבחור משכמו
ומעלה יצא לעבוד, בעוד אביה הראש כולל מגלגל את התחייבות של למעלה
מ450,000 ,₪ ולמרות שאני לא מאשים אותו, כי תכל'ס הוא לא היה יכול ללמוד,
למעשה זה מה שיצר את הסדק הראשוני [אני כותב מידיעה], שלאחריו הסדק
התרחב עוד ועוד, עד כי... אל תחשוב שזה סיפור מוזר, אני מכיר הרבה כאלה. חבל
על דאבדין ומשתכחין טובא.
אולי הדוגמה קיצונית קצת? אולי, ואולי לא. אבל גם אם לא מגיעים לגירושין ח"ו,
מגיעים בהחלט לכאבי לב עמוקים ביותר, שמזיקים קשות לשלום הבית. אלו
עובדות בדוקות, למרבה הצער.
שים לב שאתה לא אשם בכלום, אבל אתה נפלת למערכת שבנויה מיסודה בצורה
מעוותת. לעיוותים יש מחירים כבדים, גם כשאתה לא אשם.
מצפון זועק ללא רחם
אי אפשר שלא לדבר על הפן הנוסף: מה אנחנו עושים להורים שלנו.
אנחנו בעצם מטילים עליהם עול כלכלי כבד, בשנים המבוגרות של החיים, בשלב
שבו הם רוצים קצת לנוח ולראות נחת.
האם זה מגיע להם?
האם מגיע לאדם שבסך הכל רוצה לראות נחת – לסבול כל כך קשה למשך שנים
ארוכות?
האם לכך התכוון הקב"ה באמרו "כבד את אביך ואת אמך"?
תתאר לעצמך שרח"ל השווער שלך קורס למול עיניך. תתאר לעצמך שהוא מאבד
את שמחת החיים, שהוא מזדקן מוקדם, שהוא נכנס לדיכאון, שהוא לוקה בסרטן,
שהוא נהיה חולה סוכר, שהוא מקבל התקף לב, ששלום הבית שלו מתערער, או
שהוא מאבד את היכולת להשקיע בילדים הנוספים.
זה קורה, אל נעצום עיניים. אי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח. אסור
לטאטא את זה. הרב מונק, מנכ"ל בית חם, מעיד על זה בקולו. אנשי מקצוע נוספים
אומרים זאת גלויות. מחנכים ותיקים מספרים על כך בכאב שותת.
תוכל לישון בלילה אם חלילה זה יקרה אצלכם?
פרק ו
הפן הכלכלי של המערכת
סיכון לנפילה כלכלית
דובר עד כאן על הפן הנפשי, על כל השלכותיו. מכאן והלאה נדבר על הפן הכלכלי:
אנשי המקצוע הנמצאים בשטח טוענים, שבמצב שנוצר כיום מתברר יותר ויותר
שדרישה כספית גבוהה היא צעד עם סיכון כלכלי. רבים מאוד מההורים לא
עומדים בהתחייבות!
בעבר הלא רחוק קניית הדירה היתה נעשית כמעט בצמוד לאירוסין. הזוג הטרי היה
הולך למשרד מכירות כלשהוא, וקונה דירה מיידית. כיום, שוק הנדל"ן לזוגות צעירים
השתנה מאוד. רבים קונים דירה להשקעה, רבים מתחבטים היכן כדאי להשקיע,
וכו'. עקב ריבוי האפשרויות מחד גיסא וחוסר הזמינות של הדירות מאידך גיסא,
נוצרה נורמה שבדרך כלל הזוג מתחתן ונוסע על המגרש, ורק אחרי תקופה קצרה
או ארוכה הוא ניגש לקנות דירה. או אז הוא פונה להורים, שפעמים רבות כבר
עסוקים עם נישואי הילד הבא, ומזכיר בעדינות את ההתחייבות.
אין הורים שלא רוצים לעמוד בהתחייבות, אבל יש הורים רבים שלא יכולים לעמוד
בהתחייבות!
תתאר לעצמך את עצמך במצב דומה:
חיתנת בת, הזוג הצעיר סועד על שולחנך בשבתות, אתה רווה נחת, ואחרי שנה אתה
כבר עסוק בילדה הבאה. אתה מכניס גם אותה לחופה, טובע בחובות, ופתאום מקבל
טלפון מהבת הגדולה שהם רוצים דירה. אין לך עכשיו שישים ריבוא ,₪ גם אם אתה
רוצה מאוד.
מה תעשה עכשיו?
אולי תמכור את הכליה שלך?
בלית ברירה אתה תבקש ארכה. "חכו, רק נגמור לחתן את שושי". והארכה נמשכת,
ולא נוצר לך פתאום כסף משומקום. החתן שלך אולי יזכיר לאשתו בבית לדבר איתך
שוב, והבת תרים טלפון כשכולה מלאה אי נעימות. אתה תשמע את הלחץ מבעד
לקוים, ותרוץ להשיג הלוואות כדי שלא ייהרס שם השלום בית.
וכולנו יודעים כמה קשה להשיג הלוואות... וה"חכו רגע" מתמשך עד אין קץ.
אחוזים נרחבים של נפילות
זה מה שקורה במקרים רבים: ההורים לא מצליחים לעמוד בהתחייבותם. בבירור
שערכנו עם אנשי מקצוע התברר שזו תופעה רחבת היקף, באחוזים אדירים!
גם כאשר קונים כבר דירה, והזוג אפילו נכנס כבר לגור בה – עדיין קיים סיכון
לקריסה בהמשך. לפעמים קונים דירה במרכז על סמך ההתחייבות, והזוג לוקח על
עצמו גם כן משכנתא ענקית והחזרי חובות לגמחי"ם לכל הכיוונים, ואז, כאשר
השווער קורס ולא מצליח לשלם את חלקו הכביר – העול נופל על כתפי הזוג, שגם
ככה נחנק עם תשלומי משכנתא עצומים כל חודש.
וכאן יש לדעת כלל פשוט, בדוק ומוכח מהמציאות:
ככל שההתחייבות גדולה יותר – כך גדול יותר הסיכון שהיא לא תמומש!
יש תחושה כאילו אם הצליחו להוציא התחייבות מההורים במעמד הווארט – הזוג
מסודר כלכלית. זה לא נכון. ההתחייבות הזאת היא לא צ'ק מר' שלמה רכניץ. היא
מילה של אברך ותו לא.
להתחייבות הזו אין ערבות בנקאית, והמתחייבים עצמם אינם אנשים עשירים, והם
סומכים על הנס. לפי כל פרמטר הגיוני זה נחשב ל"התחייבות כתובה על קרח".
ההורים עושים כל שביכולתם לעמוד במילה שלהם, אבל רבים מהם לא מצליחים,
פשוט מאוד. זה לא בידם!
מה תעשה אם השווער יפסיק לשלם
כאשר השווער לא מצליח לשלם, במקרים רבים שלום הבית מתערער משמעותית.
החתן הטרי לא מצליח להתאפק והוא מבטא באזני אשתו את טענותיו על הוריה.
היא מנסה להגן עליהם, והוא מתרעם עליה, והיא כועסת עליו על כך שהוא דורש
הון תועפות מההורים שלה כשהיא יודעת שאין להם. לפעמים גם ההורים שלו
מתערבים, ונוצר ענן עכור של מריבה סמיכה.
יש מקרים, גם הם לא מעטים, שהבית הטרי מתפרק בעקבות הסיפור. אבל גם אם
לא מגיעים למצבים כאלה, אין ספק שזו אי נעימות קשה המשאירה משקעים
רבים.
לא מדובר על סיפורים נדירים, אלא על עשרות אחוזים, ללא גוזמא (יש יועצי
משכנתאות הטוענים שמדובר על שישים או שמונים אחוז!!), שמבטיחים ולא
מצליחים לעמוד בהתחייבות.
מבדיקה שערכנו בשטח, לא בבנקים אלא בכוללים לצעירים, גילינו שאכן זה כך. זו
תופעה בעלת ממדים נרחבים, של אברכים צעירים שגילו כמה שנים אחרי החתונה
שהשווער לא מתכונן לשלם להם על דירה, כי הוא לא יכול.
בכולל ענק ומפורסם בעיר חרדית מרכזית יש קבוצה גדולה של אברכים שבורי לב,
ששנים ספורות לאחר החתונה מצאו את עצמם מול שוקת שבורה, ללא מימוש
ההתחייבות. הם דואגים מהעתיד הכלכלי, הם מרגישים מרומים, והם כועסים על
נשותיהם, למרות שהן לא אשמות בכלום.
תעצור לרגע ותנסה לדמיין שזה קורה לך, ויודגש: זה יכול מאוד מאוד לקרות לך.
הגיע העשרים לחודש, המשכנתא חזרה, והבנק מתקשר אליכם לדרוש את הפירעון.
מה אתה עושה עכשיו?
מתקשר לשווער? מבקש מאשתך להתקשר אליו?
נניח שהתקשרתם, השווער מתנצל ומכניס את הכסף (לך הוא לא מספר שהוא רץ
לגמ"ח בשביל התשלום הזה, והחתים ערבים, ועשו לו פרצופים, ונוספו לו עוד שלש
שערות לבנות). עובר עוד חודש ושוב המשכנתא חוזרת. ושוב טלפון, והפעם הכסף
נכנס רק אחרי שבועיים. ואז מגיע החודש השלישי, ושוב הבנק מתקשר. שלש
פעמים זה כבר חזקה, ואתה מבין שהשווער איבד את יכולת הפירעון.
מה אתה עושה עכשיו?
איך יוצרים מצב שההתחייבות לא נמצאת בסיכון?
לאחר שהצגנו את הבעיה של חוסר עמידה בהתחייבות – נבין כמה לא כדאי
מלכתחילה לקבל התחייבות גדולה. משתי סיבות:
א. כאשר ההתחייבות היא גבוהה – עלולים לאבד אותה לחלוטין. ואילו כאשר היא
נמוכה משמעותית – קיים סיכוי גדול שיעמדו בה. הרבה יותר קל לעמוד בהתחייבות
קטנה מאשר בהתחייבות ענקית.
ב. כאשר הולכים מלכתחילה על כיוון של דירות זולות – גם ההשתתפות העצמית
של הזוג בדירה של עצמם נמוכה יותר, וכך, גם במקרה שפתאום השווער יפסיק
לשלם את המשכנתא – הבור לא יהיה כל כך עמוק, הזוג יצליח לסגור את הפערים
בעצמו, והסיכון לנפילה כלכלית יהיה נמוך באופן משמעותי.
עצמאות כלכלית
נסיים את הדברים בנושא הכדאיות הכלכלית בנקודה נוספת:
המציאות מוכיחה שזוג שמקבל פחות בהתחלה – לומד לבסס את עצמו יותר טוב
בהמשך. איך מבינים זאת?
פשוט. השיטה הכי טובה ללמוד שחיה היא לקפוץ למים. מי שנכנס למים חייב
לשחות, אין לו ברירה. מי שנכנס למים עם גלגל הצלה – לא יודע מה לעשות כאשר
הוא נדרש לעזוב את הגלגל.
זוגות צעירים שנאלצו להתמודד עם רכישת דירה – למדו איך מסתדרים, איך
משיגים משכנתא, איך קונים דירה נורמלית במחיר טוב, למדו לגדול. במציאות רבים
מהם מצליחים די מהר לשפר את הדיור, וחלקם אפילו קונים דירות להשקעה.
לעומת זאת זוגות שנעזרו בתחילה בהורים – לא למדו את המלאכה ולא הצליחו
להתקדם כלכלית. אולי דירה יש להם, אבל יכולת כלכלית – ממש לא.
[מתוך קונטרס]
