What is our task in this world?
We can only be obligated to do what is within our capacity to do.
So what is within our capacity to do?
We can CHOOSE to do what is right. Once we make that choice, then everything falls into place. If due to circumstances beyond our control we are not able to carry out our pure desires then we are guiltless. The execution is up to Hashem. But we must constantly strengthen our resolve to go on the right path. Usually what happens is that once we make this choice, Hashem will be with us and we will be able to do more and more good.
רבינו יונה אבות ד' ב'
ששכר מצוה מצוה. זהו טעם אחר מן הטבע. וכן ר"ל כי הקב"ה לא נתן ביד האדם הרע והטוב אך הבחירה לבד כמו שנא' (דברים ל יט) ובחרת בחיים. ואחר שבחר לו הדרך האחת אם בטובה הולך וה' עמו וכי יעשה מצוה אחת מסייעת אותו לעשות מצוה אחרת כי בפני עצמו אין לו יכולת גם להטיב. ועל זה נאמר ששכר מצוא מצוה ושכר עבירה עבירה. ולא חס ושלום שזהו שכרה שאם כן מה שכר יש לו ולא כן הדבר כי שכרה קיים הוא לעולם הבא. אלא שר"ל שפרי מצוה מצוה ואוכל פרותיה בעולם הזה שמסייעת אותו לעשות מצוות אחרות ונמצא הקרן מתרבה וקיים לעולם הבא. וזה שנאמר (ישעיה ג' י') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו:
since the reward for a commandment is another commandment: This is a reason other than nature. And so he wants to say that the Holy One, blessed be He, did not give good or evil into the hand of a person; rather only choice, as it is stated (Deuteronomy 30:19), "and you shall choose life." And since he has chosen a path, if he is going in the good, God is with him. And [so] if he does one commandment, it helps him to do another commandment - as on his own, he doesn't even have the ability to do good. And about this it says, "since the reward for a commandment is another commandment, and the reward for a sin is another sin." And not, God forbid, that this is his reward. As if so, what reward does he [actually] have? And the thing is not like this, as his reward exists for the world to come. But rather he wants to say that the fruit of [doing] a commandment is [doing another] commandment; and he eats its fruits in this world, which is that it helps him to do other commandments. And it comes out that the principle expands and it exists in the world to come. And this is what is stated (Isaiah 3:10), "Hail the just man, for he is good; they shall eat the fruit of their works."
ושכר עבירה עבירה. ואם בחר את המות ואת הרע ועשה עבירה אחת הקב"ה מתרחק ממנו ומניחו ומוסר אותו ביד טבעו הרע. וזהו הפרי היוצא מן העבירה שמניחין אותו לעשות אחרת ואין בידו יכולת לסור מן הדרך ההיא. כי לא לאדם דרכו בשכבר בחר לו הדרך. וזהו שנאמר (ישעיה ג יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. ועל זה ארז"ל (יומא לח:) בא לטהר מסייעין אותו בא לטמא פותחין לו. כלומר שאם בא לטמא אין מסייעין אותו אבל פתחין הרבה יש לו ליכנס בהן ולהרע כי מניחין אותו לעשות הישר בעיניו. ועל זה משלו חז"ל משל למה הדבר דומה לאדם שלקח את הנפט כשבא אומר לו מדוד לעצמך שאם (לו) [לא] מפני שלקחו בכספו לא היה לו רשות לקחתו אבל אחר שמכרוהו לו אומר לו מדוד לעצמך מפני שריחו רע. כן הרשעים אחר שבחרו בדרך הרע מניחין אותן לעשות חפצם ורצונם. כי חס ושלום מן השמים לא יסייעו לשום אדם רע. אבל הצדיקים שבוחרין בדרך טובה מסייעין אותם. משל לאדם שלקח אפרסמון הלך למדוד לעצמו אמרו לו המתן עד שנמדוד עמך ונתבשם כלנו:
and the reward for a sin is another sin: And if he chose death and evil and did a sin, the Holy One, blessed be He, distances Himself from him and leaves him and gives him over to his evil nature. And this is the fruit that comes out of the sin - that he is left to do another [sin], and he does not have the ability to veer from this path; as a man's path is not his own once he has already chosen his path. And this is what is stated (Isaiah 3:11), "Woe to the evil wicked man; as his hands have dealt, so shall it be done to him." And about this the rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 38b), "One who comes to purify himself is helped; one who comes to defile himself is given openings." [That] is to say that if he comes to defile himself, he is not helped; but has many openings in which to enter and do evil - as he is left to do what is good in his [own] eyes. And about this the sages, may their memory be blessed, gave a parable (Yoma 38b): To what is this similar? To a man buying petroleum (naphtha). When he comes, [the seller] says to him, "Measure for yourself" - as if he did not buy it with his money, he would not have permission to [touch] it. But after they sold it, he says to him, "Measure for yourself" - because its smell is bad. So is it with the evildoers; after they have chosen the path of evil, they are left to their desire and their will. As, God forbid [that it be otherwise] - no man is assisted from the Heavens for a bad thing. But the righteous who choose the good path are assisted [for the good]. There is a parable [relevant to this] of a man who bought fragrant oil (afarsimon). [When] he went to measure it for himself, they said to him, "Wait until we measure it with you, and we will all be perfumed [from it].
-----------
חובות הלבבות שער הביטחון ד'
הוא כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלשה דברים. האחד הבחירה בלבו ומצפונו והשני הכונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו והשלישי שישתדל לגמר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה.
Any human action which is either service [of G-d] or sin can only take place if three factors occur. (1) the choice in heart and mind (i.e. a thought that it is fitting to do this thing). (2) The intent and resolve to do what one chose. (3) The endeavoring to complete the act with one's physical limbs and to bring it into actuality.
ומה שאינו נעלם ממנו בהם כבחירת העבודה והעברה והכונה וההסכמה על המעשה הבטחון על האלהים בזה טעות וסכלות כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמו שכתוב (דברים ל יט) ובחרת בחיים
[Of these three factors,] two are not beyond our control, namely, (1) the choice of service or sin and (2) intent and resolve to carry out the choice. For these, trusting in G-d would be a mistake and a foolishness, because the Creator left free choice in our hands whether to serve Him or rebel against Him, as written "...[life and death I have set before you] and you shall choose life" (Devarim 30:19).
ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה אלא בסבות שהם חוץ לנו מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם
But the bringing out of the act into actuality, He did not leave in our hands, but rather, made it depend on external means which sometimes are available and sometimes are not.
ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו ויאמר לא אבחר ולא אכון לעשות כלום מעבודת הבורא עד שיבחר לי הטוב ממנה כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאפני הנכונה כי הבורא יתברך כבר צונו לבחר במעשי העבודה ולכון אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול והודיענו שהוא אפני הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא.
If in choosing to serve the Al-mighty, one would trust in Him and think to himself: "I will not choose the service of G-d nor attempt to do any part of it until He chooses what is good for me of it" - he has already strayed from the straight path, and slipped his feet away from the proper way, because the Creator has already commanded us to choose in matters of His service, and to intend and make efforts towards it, with complete, wholehearted resolve for the sake of His great Name, and He has informed us that this is the proper way for our welfare in this world and in the next.
ואם יזדמנו הסבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה יהיה לנו שכר הבחירה והכונה כאשר זכרנו במה שקדם וכן הענש על העברה.
If the necessary means are available to us, so that we are capable of accomplishing the work in G-d's service which we chose to do, then we will receive the great reward for choosing it, for the intent and resolve to do it, and for completing the actions by our physical limbs. But if its accomplishment with the physical limbs is withheld from us, then we will receive reward for our choice and intent to do it, as we previously explained (in ch.3), and similarly for punishment of sins.
וההפרש שבין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בענין הבטחון באלהים יתברך ששאר עניני העולם לא נגלו לנו אפני הטוב והרע בסבה מן הסבות מבלעדי שאריתם ולא אפני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב ולא באיזו סחורה ובאיזו דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם.
The difference between the service of G-d and secular activities in this world, regarding trust in G-d, is as follows. For secular matters, it was not revealed to us which one of all the means is best and most beneficial for us nor the ways in which some course is more harmful and worse than other courses. We do not know which particular trade is best suited for us and most fitting for us in obtaining money, preserving health, and for general well-being. Nor do we know which business sector, which journey to undertake, or which other worldly endeavors will be successful if we engage in them.
ומן הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירתה והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם.
Therefore, it follows that we must put our trust in the Al-mighty that He will help us choose and carry out what is the best choice for us, provided that we apply ourselves (in the means which are fitting to attain this thing) and that we plead to Him to arouse in our hearts to make the good and proper choice for ourselves. (then after these two things we can have in our hearts the trust mentioned )
אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן מפני שכבר הודיענו אפני הנכונה בה וצונו לבחר בה ונתן לנו היכלת עליה. ואם נתחנן אליו בבחירתה ונבטח עליו בהראותנו אפני הטוב לנו נהיה תועים בדברינו וסכלים בבטחוננו מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה אשר יועילנו בעולם הזה ובבא כמו שאמר (דברים ו כד) ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה וגו׳ לטוב לנו כל הימים, ואמר בגמול העולם הבא (דברים ו כה) וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות.
But the service of G-d is not like this, because G-d has already taught us the proper ways for it, commanded us to choose it, and gave us the ability to do it. If we then plead to Him in the choice we should make, and trust in Him that He will reveal to us what is good for us, we will be mistaken in our words (of prayer) and foolish in our trust, because He already taught us the proper way which will be good for us in this world and in the next, as written "G-d has commanded us to fulfill all of these statutes, to fear the Lord, our G-d, for our good, all of our days". And regarding the reward in Olam Haba "we will be rewarded, if we are careful to observe" (Devarim 6:25).
----------
רבינו בחיי י"ב ב'
שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב (משלי טו, כג)
שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, “A ready response causes man joy; how good is a word spoken at the right time!” (Prov.15,23)
שלמה המלך ע"ה הודיענו בכתוב הזה (משלי טו) כי האיש בדבורו כשהוא מדבר דבריו בחכמה יש לו שמחה על זה, לפי שהדבור הוא מצד השכל בסיבת הנפש השכלית שבאדם אשר בה יש לו יתרון על שאר בעלי חיים, ועל כן נתיחס הדבור להקב"ה, הוא שכתוב (ישעיהו נ״ז:י״ט) בורא ניב שפתים, והנביא שבח בו להקב"ה כשם ששבח אותו בבריאת השמים שהם עצמיים שכליים שאמר (שם מב) בורא השמים ונוטיהם. ואמר כי כאשר יכוין האיש לדבר דברים נכוחים ומתוקנים ומסדר אותן בחכמת השכל ישמח על זה לפי שלא הוציא הדברים בשפתיו עד שסדרם בלבו, וידוע כי סדור הדברים במחשבת האדם הוא ביד האדם, ולא כן הדבור, כי הדבור יבא מאת השם, וכענין שכתוב (משלי ט״ז:א׳) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, וכאשר כוון במענה לשון והוציא דבריו בשפתיו על הנכונה, הנה זה דבר ברור כי הוא בסבת סיוע אלהי ותגיע לו מזה שמחה, זהו שאמר שמחה לאיש במענה פיו. אע"פ שכל דבריו שהוא מדבר כולן מיושרים, אין ראוי לו לדבר רק דבר בעתו, כי מי שהיה מדבר שירים בבית האבל או עניני אבל בבית שמחה מה מאד יהיה ענין בלתי מסודר וראוי, והוא דבר שלא בעתו שהרי אמרו בשעת חדוה חדוה ובשעת אבלא אבלא. ומן הענין הזה הוא מה שאמרו שואלין הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג. ומי שהיה דורש הלכות סכה בפסח או הלכות פסח בסכות גם זה ענין מבולבל מעורב ואין זה דבר בעתו. ועל זה הזכיר שלמה ע"ה בכאן שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, יאמר כי אע"פ שהאדם מדבר נכוחות וענינים שכליים אמתיים, יש לו להגבר על תאותו ולמשול ברוחו שלא ידבר מן הנכוחות ההם רק דבר בעתו. זהו על דרך הפשט.
In this verse Solomon explains that if a person speaks wisely, weighing his words carefully, he will derive pleasure from this; the reason is that such words originate with the intellect at the instigation of the intellectual soul which is part of man. This is what gives man his advantage over other creatures on earth. This is why the gift of speech is attributed to G’d of whom Isaiah 57,19 said בורא ניב שפתים, “who creates the fruit of the lips.” By making this comment the prophet praised the Lord just as he had praised Him for having created heaven and earth and the stars (Isaiah 42,5) which are viewed as “independent” creations imbued with intelligence (compare Maimonides Yesodei Hatorah 3,9). The gist of Solomon’s statement is that when man prepares his words carefully so that they express his thoughts accurately, and he uses his G’d-given intelligence to do so, he will enjoy the results. It is well known that whereas it is within man’s power to plan what he wants to do, the actual words he speaks (execution of his plans) are not under his control but are under G’d’s control as we know from Proverbs 16,1: לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, “a man may plan with his heart; but the answer of the tongue comes from the Lord.” When man’s planning and the thoughts he expresses as a result of his planning are in tandem, reflect his thoughts, this is cause for joy as it proves that G’d has approved what he had in mind. It means that he enjoys Divine assistance in what he is embarking on.
Solomon also means that although everything man thinks may be fully correct, expressing his thoughts at the wrong time and at the wrong place are not. If a man has composed a beautiful poem and set it to music and proceeds to sing his song in the house of mourning, this would be a prime example of doing the right thing at the wrong time. The same applies to someone composing an elegy and proceeding to read it in public at a joyous occasion. In both instances the misplaced sense of timing results in the composer’s words not being appreciated, not causing joy to the composer. Hence Solomon emphasizes in the above verse the importance of “speaking the right words at the right time.” Our sages in Bereshis Rabbah 27,4 have said that at a time of joy it is appropriate to say things of a joyful nature, whereas at a time of mourning the reverse is in place. Our sages in Megillah 32, speaking of the same subject, have stipulated that the laws about the observance of Passover should be studied and discussed at or before Passover, whereas the laws pertaining to Tabernacles should be discussed thirty days prior to that festival, etc. Discussing the laws of Tabernacles around Passover time does not reflect a proper sense of timing. All these considerations prompted Solomon to write the verse we quoted at the introduction, i.e. emphasizing the importance of a sense of timing. Sometimes we have an urge to share some thought with our peers or our students because we are so convinced of the importance of the message of our thoughts. One needs to consider carefully if the time is appropriate for voicing such a thought, as voicing it at the wrong time or in the wrong environment may diminish its impact. Even the best ideas must be presented only at the appropriate time.
----
Rav Dessler writes in the Michtav M'eliyahu:
נקודת הבחירה
כששני עמים נלחמים, הנה המלחמה היא במקום מערכתה, כל מה שאחורי צבא העם האחד הוא כולו תחת רשומו ואין לו שום ניגוד כלל. וכן מה שהוא מאחורי השני כולו ברשות השני. אם האחד ינצח פעם בקרב, וידחה את השני מרחק מה, אזי בהתחדש הקרב יהיה במקום שיעמדו שניהם אז, אבל במקום שרכש לו הראשון שם אין עוד מלחמה כי הוא ברשותו. הרי שבפעל יש רק חזית אחת, ובכח, כל שטח שתי המדינות הוא מקום הקרב.
כן הוא גם בענין הבחירה. כל אדם יש לו בחירה, היינו בנקודת פגישת האמת שלו עם האמת המדומה תולדת השקר, חבל רוב מעשיו הם במקום שאין האמת והשקר נפגשים שם כלל. כי יש הרבה מן האמת שהאדם מחונך לעשותו, ולא יעלה על דעתו כלל לעשות ההיפך, וכן הרבה אשר יעשה מן הרע והשקר, שלא יבחין כלל שאין ראוי לעשותו, אין הבחירה שייכת אלא בנקודה שבין צבאו של היצה"ט לצבאו של היצה"ר. הרבה נכשלים תמיד בלשון הרע, מפני שהורגלו בו, ולא יעלה על דעתם כלל כי רע הוא, ואותם אנשים לא יבוא לפניהם יצר הרע להציע להם מחשבת חילול שבת, ביטול תפלה, וציצית ותפלין, וכדומה, והיינו משום שבשבת, ותפלין, וציצית, נתחנכו והורגלו כל כך עד שאין כניסה שם ליצר הרע.
אמנם נקודה זו של הבחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד, כי בבחירות הטובות האדם עולה למעלה, היינו שהמקומות שהיו מערכת המלחמה מקודם, נכנסים לרשות היצה"ט, ואז המעשים הטובים שיוסיף לעשות בהם יהיה בלי שום מלחמה ובחירה כלל, וזהו "מצוה גוררת מצוה"; וכן להיפך, הבחירות הרעות מגרשות היצה"ט ממקומו, וכשיוסיף לעשות מן הרע ההוא יעשנו בלי בחירה, כי אין עוד אחיזה ליצה"ט במקום ההוא. וזהו אז"ל (אבות ד', ב') "עבירת גוררת עבירה", וכן "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו" (יומא פ"ו).
* * *
וכן הוא בענין החינוך. יש אשר יתחנך האדם להרבה מן הטוב עד שהוא בטוח בו מן היצה"ר, ונמצא שנקודת בחירתו היא בעניינים יותר גבוהים. למשל, מי שנתחנך בחינוך התורה בין צדיקים ואנשי מעשה, יועיל לו החינוך אשר נקודת בחירתו לא תהיה בעשיית עבירה במעשה או במניעת מצוה מעשית, אלא בדקות עבודת הלב והכונה. ויש אשר יתחנך בין רשעים, פחותים, וגנבים; אצלו לא תהיה בחירה כלל אם לגנוב או לחדול; ויתכן אשר נקודת בחירתו תהיה רק כשיזדמן לו לרצח נפש בעת שיתפס בגניבתו, ושם היא מלחמת יצריו, כי זוהי האמת אשר יבחין בה על פי יצר הטוב שלו במדרגתו, ובעצת יצרו הרע יתעלם ממנה. נמצא שאין החינוך משנה כלל בעצם ענין הבחירה, אלא רק את מקום נקודתה, וכל אדם משעת יצירתו ניתן בו הכח אשר יוכל להכיר האמת שידע, לפי ערכו, ולדבק בה ולא להתעלם ממנה אפילו בפני הדמיונות של חשבונות שקר. ואין הפרש בזה בין אם חינוכו הגביה את מקום נקודת בחירתו או השפילו, בי כח הכרת האמת אשר ידע, שוה הוא בכל המצבים.
מעתה, כל אדם יש לו בחירה במקום נקודת בחירתו, אבל מקום הנקודה מוכן הוא מקודם, אם בחירותיו הקודמות אשר הוא בעצמו השיב על ידן את נקודת בחירתו למעלה או למטה; ואם ע"י הסבות אשר ניתנו לו מן השמים, ששמוהו בסביבה שנתחנך בה מילדותו טרם ידע עוד טוב ורע.
* * *
מתבאר לנו מכל זה, שזכיותיו של אדם אינן המצוות והמעשים טובים שנתחנך בהם, אלא בחירותיו הטובות לבד, כי כל אשר נתחנך אינו אלא הכנת מקום נקודת הבחירה, שהיא לא נעשית על ידו; והשכר עליה מגיע למחנכיו שקיימו מצות חינוך במה שהעמידוהו על הדרגת-בחירה הזו.
והנה רוב בני אדם, אם גם חונכו למצוות ולמעשים טובים, יעשו מצות אנשים מלומדה. ואם כי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברייה, וגם בעד זה ישולם להם, אבל מ"מ קנין מדרגות, דהיינו בחירת הטוב, כמעט שאין להם, כי לעתים רחוקות מאד יגיעו למלחמת היצר. אשרי האדם אשר ישתמש בחינוכו הטוב בתורת הכנה, אבל ישים כל מבטו לעלות מעלה מעלה, הן במעשה הן בכוונת הלב. ונמצא שכל מעשיו תהיינה זכיות, וזהו שאז"ל במשנה סוף מכות "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"; הן אמנם גם לעכו"ם יש בחירה במקום נקודת בחירתם, וא"כ גם הם יכולים לזכות בבחירתם? אבל השי"ת רצה שיהיו כל חיי בני ישראל מלאים בחירות טובות - מלאים זכיות, ע"כ הרבה להם תורה ומצוות. כי כפי רוחב חזית-המלחמה יתרבה המקום למעשי גבורה, ויגדל ערך הנצחונות.
Rav Dessler explains that bechira is not a
theoretical concept that can be applied to any circumstance where a person can hypothetically
choose between two options. Rather, it only applies to moral conflicts where the two opposing
forces are of approximately equal strength, the person is aware of the internal conflict, and he
makes a conscious decision in one direction. When a person does something over which he does
not experience conscious conflict, or if the compelling force on one side is significantly stronger
than the other, the fact that he is theoretically able to decide either way does not qualify his act
as an expression of bechira.
A Jew who is growing up in a family devoid of Yiddishkeit does not experience conflict
over driving on Shabbos. The fact that he is physically able to refrain from driving does not
qualify his act of driving as reflecting bechira. Likewise, a tzaddik does not experience conflict
over driving on Shabbos. The fact that he is physically able to drive, does not mean that he was
bocher (chose) not to drive. He never even considered the option of driving.
Rav Dessler points out that while most of our actions are the result of our past
experiences, actions and decisions (i.e. past acts of bechira), and therefore do not qualify
currently as bechira, yet every person has a nekudas habechira (a point or area of bechira) where
he does experience conflict between the yeitzer hara and the yeitzer hatov. He compares this to
two countries in battle. There is a limited area that constitutes the front - where the battle takes
place. The majority of the territory of each country is behind the front, and is not, at that point,
involved in the battle. Likewise, the "battle" within each person. Some aveiros are below a
person's nekudas habechira (i.e., currently not within the sphere of influence of the yeitzer hara)
so that he would not even consider doing them. Other aveiros are above the person's nekudas
habechira so that he wouldn't consider not doing them. The battle is limited to the area where
the power of the yeitzer hara and that of the yeitzer hatov are comparable (i.e., the nekudas
habechira).
Rav Dessler illustrates this concept with the example of a person who is a long-time
member of a gang heavily involved with crime. He may no longer have the bechira to actually
stop being involved in criminal activity. He may currently be considered "compelled" to rob a
bank. Yet, he may have the bechira not to shoot the bank guard. This, then, is his current
nekudas habechira
Rav Dessler makes it clear that a person can only be held responsible for behavior over
which he has bechira (e.g., a tinok shenishba is obviously not punished for aveiros he is totally
unaware of). Likewise, the converse. True reward is only for good behavior over which there is
conflict/bechira. (Of course, Hashem does reward good behavior done in non-bechira situations,
but it is a much lower form of reward). If a person once had bechira over an aveira but, due to
having become habituated to it, no longer has bechira to avoid it, he is then punished for having
allowed himself to fall from the previous level when he still had bechira. The same is true for
reward.
It is for this reason, says Rav Dessler, that Lot merited being saved from the destruction
of S’dom for not betraying Avraham to Pharaoh (Rashi, Bereishis, 19:29), rather than for the
seemingly much greater achievement of risking his life to protect strangers in S’dom. His
mesiras nefesh for hachnosas orchim was a result of his training in the house of Avraham, and
not a product of bechira, and therefore did not merit special reward. [The summary of R' Dessler's shittah is from an article by Dr. Benzion Sorotzkin].
Rav Yosef Zalman Bloch in his sefer ובחרת בחיים goes to great lengths to argue with Rav Dessler, citing many sources. His assertion is that we all have bechirah at every moment. Even great people can fall very low [like R' Yochanan Kohen Gadol who became a Tzduki] and low people can become very great. We don't always choose specific deeds we perform b/c they are habitual but we can and must choose the general derech of our lives.
We have a mitzva of "ובחרת בחיים" which requires us to choose good and not just live on auto pilot. ובחרת בחיים is not the mitzva we actually do but the choice we made to do it. More generally, בחירה is the choice to follow in the path of Hashem which is the path to life.
ובחרת בחיים.
