Rabbi Sacks writes on Parshas Shoftim:
" .... Judaism is an argument for the limitation, secularisation and transformation of power.
Limitation: Israel’s kings were the only rulers in the ancient world without the power to legislate.[5] For us, the laws that matter come from God, not from human beings. To be sure, in Jewish law, kings may issue temporary regulations for the better ordering of society, but so may rabbis, courts, or local councils (the shiva tuvei ha-ir).
Secularisation: in Judaism, kings were not high priests and high priests were not kings. Jews were the first people to create a “separation of powers,” a doctrine normally attributed to Montesquieu in the eighteenth century. When some of the Hasmonean rulers sought to combine the two offices, the Talmud records the objection of the Sages: “Let the royal crown be sufficient for you; leave the priestly crown to the descendants of Aaron.” So they moved to London and started a Jewish school. It is affectionately called "Hasmo".
-------
"For us, the laws that matter come from God, not from human beings."
Odd to say that. I am sure that he has heard of the Sanhedrin. They are not G-d yet they legislate "laws that matter".
As far as his assertion that the King doesn't have power to legislate which he then modified to mean that the king can legislate as much as rabbis, courts or שבעה טובי העיר - That is a difficult blanket assertion to make. His power goes beyond that of regular rabbis, courts and councils [in addition to any law he can legislate for his benefit]. See the words of the Chasam Sofer and Maran HaRav ztz"l.
"ומסתמא גם אילו לא ניתנה תורה, וקודם מתן תורה, היו דינין ונימוסין וכל מלך במשפט יעמיד ארץ, וניתנה תורה וחידשה אלה המשפטים, וקבעה חוק גנב ישלם כפל, ושור תם חצי נזקו, שומרים כך וכך; אבל מה שלא הזכירה תורה, כגון היזק שאינו ניכר, לא הותר חלילה, דרכיה דרכי נועם, אלא איננו בכלל משפטי התורה, והמלך וסנהדרין יראו לפי המקום ולפי הזמן, ואין להתורה עסק בזה. והוא הדין ומכל שכן להסיר המזיקים הרבים הרוצחים בלא עדים וכדומה" (שו"ת חתם סופר, או"ח סי' ר"ח).
"ועל דבר מה שכתבתי שענייני המלחמות הם ממשפטי המלוכה, משיג כבוד תורתו ואומר שאין משפט המלוכה כי אם בדבר שהוא כבוד המלך. אין הדבר כן, כי אם כל דבר כללי הנוגע לאומה, וגם כל תיקון של הוראת שעה לגדור בפני עושי עוולה, הכל הוא בכלל משפטי המלוכה, שיש רשות למלך להתנהג בהם כפי ראות עיניו, אפילו כשאינו נוגע כלל לטובתו ולכבודו, כי אם לטובתן ולכבודן של ישראל. וכמו שכתב בפי"ג דמלכים ה"י: 'כל ההורגים נפשות שלא בראיה ברורה כו' יש רשות למלך להורגן, ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה כו' ולשבר יד רשעי העולם'. הרי שכוח משפט המלוכה מגיע הרבה יותר מחוג כבודו וזכותו של המלך" (משפט כהן, סי' קמ"ד).
As to the "Secularisation" of the Kingship - that is a funny word to describe a person who has to go everywhere with his sefer Torah and "read it all the days of his life".
