כתיב זכרתי לך חסד נעוריך כו'. כי הקב"ה חפץ חסד הוא וכשהתחתונים זוכין לעורר חסדו ית"ש יש לפניו שמחה במרום. חסד נעוריך מה שהתעוררו בנ"י את החסד ולפי שהי' בהתעוררות שלהם נשאר זכרון לדורות כענין שאמרו נקיבה מזרעת תחלה יולדת זכר שהוא בנין עדי עד. והנה בנ"י היו במדבר מ' שנה. אבל עיקר השבח לבנ"י מה שנמשכו אחריו ית"ש בתחלה קודם קבלת התורה. שזה פי' במדבר בארץ לא זרועה קודם שקבלו התורה והדעת. ובזכות זה נשאר זכר לדורות השפלים ג"כ אעפ"י שחסרי דעת הם. ואיכא פלוגתא בגמרא אי סוכה דירת קבע בעינן או עראי והלכה דירת עראי. והענין הוא כנ"ל כי בודאי עצם בנ"י דירתן צריך להיות בקבוע תחת צלו ית"ש. אבל לא כל הדורות ראוים לזה. רק אפילו אותן שא"י להיות בקביעות בצל הקודש מ"מ בימים הללו חוסין בצלו ית"ש. והלכה כרבים דדירת עראי הוא. וליחידי סגולה סוכה דירת קבע:
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי. כי עיקר יציאת מצרים היה מה שנתעלו בנ"י להיות בני חורין שלא להיות מקושר בגשמיות הטבע. והגם דכ' זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר. מ"מ היה הכל בהמשכות הקב"ה כמ"ש משכני אחריך נרוצה. וכ"כ לכתך אחרי דייקא. רק שבחן של ישראל שהם כלים להתמשך אחריו ית"ש, אבל עיקר הכח קבלנו ביצ"מ. וע"ז מברכין ופדיתנו מבית עבדים שעוה"ז נק' בית עבדים. אבל לבנ"י כתיב ושמתי מקום לעמי כו' ושכן תחתיו כו'. והוא כמ"ש בש"ק ראו כי ה' נתן לכם השבת כו' שבו איש תחתיו. פי' תחתיו קאי על ה' הנזכר מקודם. וכן פי' בזוה"ק אל יצא איש ממקומו כמ"ש ברוך כבוד ה' ממקומו ע"ש. וזהו פריסת סוכת שלום בשבת ובסוכה:
