תחילה, אזהרה לציבור: לא תעשו עול במשפט. הציבור – באמצעות מוסדות המשפט – הוא בעמדת כוח כלפי היחיד. אין לעשות בעמדה זו שימוש לרעה, לדון באי־צדק ובשרירות לב. שכן זהו כל עצמו של ״עָוֶל״. כיחס ״אָוֶן״ אל ״אוֹן״ (עיין פירוש, במדבר כג, כא), כך יחס ״עָוֶל״ ל״עוֹל״. ״אָוֶן״ הוא השימוש לרעה ב״אוֹן״, השימוש לרעה בכוח ובעושר. וכמו כן ״עָוֶל״ הוא השימוש לרעה ב״עוֹל״, השימוש לרעה בכוח המרוּת ובמעמד הגבוה (השווה פירושנו לבראשית [לה, יח]. ״עול״ הוא שם נרדף ל״עלה״; ומכאן ״עוּל״, אדם שהוא צעיר ועדיין גדל; וכן ״עלֶה״ של צמח, משורש ״עלה״). ״עָוֶל במשפט״ הוא ניצול לרעה של מוסד המשפט. המשפט הוא הצדק המעשי – הצדק המתקיים הלכה למעשה בחיים, עם סדרי הדין היוצאים מכך. משפט הוא תכליתה העילאית של החברה. כדי להשיג משפט ניתן כוח לציבור. השימוש לרעה בסדרי המשפט כדי לעוות את הדין, או אפילו רק לעכב את פסק הדין, הוא ״עָוֶל במשפט״ (עיין רמב״ם הלכות סנהדרין כ, ו).
[רשר"ה]
