כשאמי התחתנה בארה"ב בשנת 1964, סבא שמואל נסע לשם, לראשונה בחייו, כדי להשתתף בחתונתה. לקראת האירוע היא רכשה עבורו כמה חולצות בחנות הענקית MACY'S, אך כשהגיע ומדד, התגלה שהמידה לא הייתה מתאימה. "אין דבר" אמרה לו מי שעתידה הייתה להיות אמי, "ניתן להחזיר את החולצות לחנות". סבא חשב כנראה שאולי הם יסכימו *להחליף* את החולצות, אך לא העלה על דעתו שהם אשכרה ייקחו את החולצות בחזרה ויחזירו את הכסף.
משהגיעו לכלבו המפורסם, לקחה אותו אימא למחלקת ההחזרות, שם ישבה שורה ארוכה של קופאיות שעסקו רק בדבר אחד - קבלת מוצרים חזרה והחזרת כסף מזומן עבורם. סבא התבונן במחזה בפליאה, וכשאימא הסבירה לו מה בדיוק הוא רואה, הוא פרץ בצחוק גדול. "ציפור'לה" הוא אמר לה, "ככה אי אפשר להרוויח, העסק הזה בקרוב יפשוט את הרגל!"
סבא דיבר מתוך הכרות קרובה עם התרבות העסקית שהייתה אז באירופה ובישראל, אך אימא הסבירה לו שאדרבה, בזכות העובדה שניתן להחזיר מוצרים no questions asked ולקבל את הכסף חזרה, אנשים מרשים לעצמם לקנות בצורה חופשית, והרי בדרך כלל לא מחזירים את המוצרים. למותר לציין שהחנות לא פשטה את הרגל, והיא קיימת עד היום ואף התרחבה מאוד.
אז מה אני בעצם רוצה לומר? שבדרך כלל המעשה הנכון מבחינה מוסרית הוא גם הדבר הנכון לעשות מבחינה עסקית וכלכלית. לא תמיד, אבל בדרך כלל.
נ.א.
