להשיב אבידה ג' ימים לפני אידיהן כשיגרום לקידוש ה'
שאלה. נאמר במדרש (דברים רבה ג ג) מעשה ברבי שמעון בן שטח שלקח חמור מישמעאלי אחד הלכו תלמידיו ומצאו בו אבן אחת טובה תלויה לו בצווארו אמרו לו רבי (משלי י) ברכת ה' היא תעשיר, א"ל ר"ש בן שטח חמור לקחתי אבן טובה לא לקחתי הלך והחזירה לאותו ישמעאלי, וקרא עליו אותו ישמעאל ברוך ה' אלוקי שמעון בן שטח.
מה הדין תוך ג' ימים לאידיהן, האם מותר להשיב מרגלית לנכרי כדי לקדש שם שמים, או שמא לא פלוג רבנן, ומכיון שאסרו לגרום לעכו"ם הנאה דלמא אזיל ומודה, או משום הרווחה, גם בנידוננו אסור, כי אין לך הנאה גדולה מזו? [שאלתנו אמורה באופן שהגוי יצא לדרכו ולא נמצאנו אח"כ, אלא אם כן ניתן לו אותה כעת תוך ג' ימי אידיהן].
תשובה. תחילה יש לדון האם האיסור לשאת ולתת עם הגוי לפני אידיהם הוא איסור תורה או רק איסור דרבנן. והנה בתוס' בדף ב ע"א הקשו על מה סמכו העולם לשאת ולתת עמהן ביום איד העבודת כוכבים וכו', ותירצו דשרי משום איבה. והריטב"א בדף ח ע"א כתב שאם יש שם איסור תורה אסור אפילו משום איבה. ואם כן נראה שאיסור דלפני אידיהן הוא רק איסור דרבנן, דאל"כ לא היו מתירים לו, יעו"ש. וכך כתב רש"י בדף יב ע"א והר"ן בחידושיו והמאירי. אולם החינוך (מצוה פו) מביא שי"א שהוא מן התורה.
ונראה דלאותן שיטות הסוברות שהאיסור הוא רק מדרבנן, מסתבר שבמקום כזה, שיהיה קידוש שם שמים גדול לא אסרו רבנן. וכשם שמותר לפרוע מהם מלוה על פה, כי הוא מציל מידם, כך לא צריך הישראל להפסיד מצוותו. וגם לסוברים שהוא איסור תורה, אולי מותר כי המשיב מתכוון לטובת עצמו. מצד שני יתכן שאסור כי הגוי עלול לזקוף את ההצלחה באליל שלו, וצ"ע.
וגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א העיר לי דיתכן שלא ישיב כי המצוה להשיב כדי לקדש שם שמים, היא רשות ולא חובה כמבואר בשו"ע (חו"מ סימן רסו ס"א) דמעיקר הדין אבידת העכו"ם מותרת, ואילו לא לשאת ולתת עמהם ביום אידם הוא מעיקר הדין, ולכן אי אפשר לתפוס את הרשות ולעבור על החוב.
