The Minchas Eloozar wrote a VERY sharp teshuva arguing with the Binyan Tzion over his much celebrated heter for the wine of מחללי שבת of his time - at the end of the teshuva, an איסור חיתון!!
בעזהי"ת.
לידידי וכו'.
ע"ד שאלתך אם באמת ברור האיסור של יין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא, משום דרבים אומרים הפי' בסי' קי"ט ביו"ד שהמחלל שבת בפרהסיא יינו אסור היינו שאינו נאמן עליו אבל אינו אוסר במגעו ז"א ותמהתי על האומרים כן דהא בריב"ש סי' ד' מפורש בזה"ל או חילול שבת בפרהסיא הרי הוא כנכרי לכל דבר ואוסרין יין במגען וכ"כ בבה"ג חולין כמו שהביאו כבר האחרונים.
וראיתי לעורר ולהודיע על מה שראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות להגמהר"י עטלינגער ז"ל (סי' כ"ג) מילתא דתמוה קא חזינא במחכהדר"ג כי הנה פסק להלכה דיינם שנגעו בו הוא יי"נ כמ"ש במבי"ט שהביא הנקה"כ ביו"ד סי' קנ"ד דהקראים כיון שהם מחללים מועדות הוי כמחללי שבתות ואוסרים יין במגען א"כ פשוט לו דמחללי שבתות אוסרים יין במגען וכו' אך עכ"ז בסוף דבריו צידד דהמקילים יש להם על מה שיסמוכו כיון שבעו"ה פשתה המספחת ברובם ויש בהם שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכת שבת דאו' או דרבנן והרי המחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפלה וקידוש ובפרט בניהם אשר קמו תחתיהן דומין לתינוק שנשבה לבין העכו"ם כמ"ש המבי"ט שם דאפשר שצדוקין שלא הורגלו בתוך ישראל ולא ידעו לעיקרי הדת ואין מעיזין פניהם נגד חכמי הדור לא חשיבי מזידין עכת"ד.
ותמהני על מ"ש דהמחלל שבת נחשב כמומר רק מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא משא"כ זה דמודה ע"י תפלה וקידוש אף שמחללו אח"כ בזדון עכ"ד. וזה לא מיחוור דהא ש"ס ערוך הוא בחולין (ה' ע"א) ע"ש בפירש"י דהאי תנא חמיר לי' שבת כע"ז משום דהמחלל שבת כופר במעשי הש"י שלא שבת הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית ע"ש וא"כ כשמחלל במלאכה במזיד בפרהסיא הרי הוא כופר בשביתת הקדוש ברוך הוא בשבת ששביתת הקדוש ברוך הוא הי' כל הלילה וכל היום יום השביעי ומה אהני בקידוש שעושה וכי יש שביתה לחצי שבת ישתקעו הדברים ולא יאמרו להקל עי"ז ביינו. וז"פ (וע' מ"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט שתמה על דברי רש"י הנז' שכתב חמיר לי' שבת מע"ז ובגי' הש"ס שלנו נמצא דשבת חמירא לי' כע"א (בכ"ף הדמיון) ואולי הי' בגי' של המ"א כן וע' בפמ"ג שציין למהרש"א ומהר"ם ולא מצאתי שם מאומה וגם לא נמצא שם גי' בזה וע' שו"ת יד אלי' סי' י"א).
וגם מ"ש הבנין ציון בשם המבי"ט דאם לא הורגלו הצדוקין בתוך ישראל ולא ידעו כלל אז לא חשיבי מזידין הנה כ' שם במבי"ט רק דל"ה מזידין ופסולים רק מדרבנן א"כ יש לחוש לקידושיו ע"ש אבל מדרבנן לכ"ע פסולין וגם זה לא כ' המבי"ט רק בלשון ואולי. וגם לא דמי לגמרי הכופרים בעו"ה בימינו גם במדינות אשכנז להקראים ששוכנים במדינות שאין שם ישראל דהקראים אינן מתאחין ומתאחדין כלל באומה ישראל והמה אומה בפ"ע ואין באפשרי להם לידע כלל ממנהגי ישראל כיון ששוכנים גם רחוק מערי ישראל ע"כ באלו חשב המבי"ט להסתפק דאין לדונם כמזידין דאורייתא רק מדרבנן פסלו אבל אין זה ענין כלל להתיר בנידון דידן (ויפה עשו המו"ל בבנין ציון שהעמידו התשו' ההוא בסי' כ"ג אשר נדפס מקודם לסי' ההוא שמאז והלאה נדפסו פסקים שלא להלכה למעשה).
וכן פסק להלכה למעשה בזמנינו בתשו' הגמהר"י אסאד ז"ל (חיו"ד סי' ל"א) דגם בישול עכו"ם שייך במי שמחלל שבת בפרהסיא ובישולו אסור משום חתנות כ"ש יינו ואסור להתחתן עמו ע"ש. וע' במהר"י אסאד עוד בחיו"ד (סי' כ"ו) מ"ש על קו' השואל למה בג"ע ושפ"ד אף שהוא יהרוג ואל יעבור אינו נעשה מומר ובשבת נהפוך הוא דאע"ג דיעבור ואל יהרוג מ"מ נעשה עלי' מומר לכל התורה וכ' וז"ל ודוקא בע"ז ובחילול שבת למ"ד שהוא בין אדם למקום לבד נעשה מומר לכה"ת ושייך בי' שפיר מומר בג' פעמים בין לע"ז בין לשבת ע' תוס' חולין י"ד ע"א ד"ה השוחט וכו' וע' לשון הרמב"ם פ"ד דין ט' מה' רוצח וכו' אבל בג"ע וש"ד שהם עבירות שבין אדם לחבירו ואם עבר בעדים והתראה בפ"א מיד נסקל ונהרג עפ"י ב"ד וגם בזמה"ז נידון הוא למיתה בדיני או"ה שהם מענישים גם על ג"ע ועל ש"ד מיד בפעם ראשונה ואי אפשר שיבא לידי כך שיעשה מומר בהרבה פעמים ואם ל"ה בעדים והתראה שאינו נהרג יכול לומר שוגג הי' ואינו נעשה ג"כ מומר אלא מזיד ואין כאן קו' רק דגם בחילול שבת הל"ל יהרוג ואל יעבור כמו בשלשה אלו וכו' עכ"ל המהר"י אסאד.
וכולו מוקשה במח"כ גאונו דמ"ש לחלק דג"ע וש"ד הוי עבירות שבין אדם לחבירו ואם עבר בעדים והתראה נענש לפני ב"ד וא"א שיבא לידי כך שיעשה מומר בג"פ. לא ידעתי כונתו כלל הא גם בע"ז ושבת אם עבר במזיד והתראה גם פ"א נהרג עפ"י ב"ד. גם מ"ש מהרמב"ם ה' רוצח פ"ד הנז' הא שם מיירי מדין רוצח בלבד שהרג נפש בלי התראה שמכניסין אותו לכיפה וכ' שם הרמב"ם בפי' דזהו עושין רק ברוצח בלבד ואף לא בע"ז ומה זה ענין לע"ז וחילול שבת. וגם מ"ש דבג"ע וש"ד בלא עדים והתראה יוכל לומר שוגג הייתי הא זה שייך גם בע"ז ושבת יוכל לומר שוגג הייתי בלא התרו בו, וביותר תמוה מ"ש דהב"ד מענישים על ג"ע וש"ד וגם בזמה"ז נידון הוא למיתה בדיני או"ה גם על ג"ע ועל ש"ד מיד בפעם ראשונה עכ"ל. יתמה כל עובר דמה זה נ"מ לדינא אם האו"ה בדיניהם ממיתים בזמה"ז על ככה או לא הא הקושיא הוא למה לא פסקינן בגמ' ופוסקים דאלו העבירות שצריכין ליהרג ואל יעבור עליהם דיעשה מומר ע"י ומה זה ענין לדיני נכרים לכאן. וגם כי דנין הנכרים כלל מיתה על עבירה דג"ע, עונש מיתה לא שמענו מהם רק על ש"ד. וגם בש"ד מה זה נ"מ דין שדנין בדיניהם לתרץ בזה על הגמ', כל דבריו בזה לא הבנתים לרוב תמיהתם ולולא ראיתי הדברים בספרו לא האמנתי שיצאו כאלו מפי גאון וגדול כמותו זצ"ל:
/קונטרס שירי מנחה/: עיי' בפנים מה שהשגנו עליו והנה ראיתי עתה בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכ"א כי בנה יסוד להתירא ע"ד הבנין ציון אלו ובאמת ז"א וכמ"ש בפנים וגם שם בבנין ציון נדפס בפירוש שלא להלכה למעשה כנז' בפנים:
ובבאר שבע במס' כריתות דף ב' שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב על כל אחת ואחת וכו' שכתב דחמירי לאוי דשבת משום דהמחלל את השבת ה"ז כמומר והביא פירש"י דחולין דחמירא שבת יותר מע"ג דמחלל שבת כופר במעשיו ית' שלא שבת ח"ו במעש' בראשית [עיי' מ"ש בפנים]. ואם כפי דברי הבנין ציון כשמקדש בליל שבת שנמצא שהוא מודה במעשה בראשית אבל שעושה אח"כ מלאכה מחמת פרנסתו אין זה נחשב מומר נמצא שאין חומרא לפי"ז דלאוי דשבת לא חמירי בעצמותן עי"ז דהא גם אם עבר עליהם אף במזיד כיון שקידש על היום אז לא הוי מומר ול"ש דברי הבאר שבע לפי"ז. אלא ודאי דלא כדברי הבנין ציון וכמו שביארנו בפנים עוד מזה. וממילא נראה כן בפשיטות כדברינו בש"ס והפוסקים בזה ע"כ:
קונטרס שירי מנחה וראיתי עתה במכ"ע תורה מציון הנדפס בירושלים שנת תרנ"ז (שנה שלישית חוברת ב' סי' י"ז) מכתב לענות מהרב מ' דוד שלמה מאדעסא שבנה יסוד גדול ע"ד הבנין ציון הנ"ל אשר באמת הם מופרכים לדינא מעיקרא כנ"ל וגם הרב הנז' האריך בדברי חול ולא בד"ת רק הסביר והמליץ בעד המחללים שבת בפרהסיא שישאו כפיהם ביום טוב ושבת [וכפי הנראה אולי בעוד ידיהם דמים מלאו מה שמלאו דמי זהב בתיבת חנותם מה שמכרו בש"ק ביום ההוא ואיך יברך ב"כ הלא לקללה תחשב ולא לברכה] ואין כדאי להשיב על דבריו בזה של הרב מאדעסא הנ"ל שהם כנגד ד"ת. ותוה"ק לעד קיימת בידינו בעה"י. [ועיי' מ"ש בנמאו"ח סי' שצ"א ס"ק ב' באריכות ועיי"ש] ע"כ:
וראיתי עוד במהר"י אסאד (חיו"ד סי' נ') תשו' בנידון זה אם מחלל שבת בפרהסיא אוסר יין במגעו והביא ג"כ מדברי הריב"ש אלו ועוד שם דבודאי אוסר במגעו. אמנם הוא חידש דצריך להיות שיעידו בפניו בפני ב"ד שחילל שבת בפרהסיא כהאי דחו"מ לענין עדות לפוסלו דצריך להעיד בפניו דוקא. אבל בל"ז אינו אוסר היין במגעו וזהו תמוה לפע"ד דהא בזה פסקינן דכשהדבר מפורסם שעשה זאת מיקרי מחלל שבת בפרהסיא ולא מצינו כלל דבעינן שיעידו בפניו.
קונטרס שירי מנחה: ועיי' ש"ך יו"ד (סי' קנ"ז ס"ק ד') ד"ה בפני עשרה מישראל דלאו דוקא ר"ל בפניהם ממש אלא שיודעין מהעבירה והכי מוכח מש"ס ופוסקים במ"ש והא אסתר פרהסיא הוי עיין שם. וראיתי עתה בשו"ת אבני צדק להגה"צ ז"ל מסיגוט (חיו"ד סוף סי' קנ"ב) שמצדיק עוד דברי מהר"י אסאד ז"ל וכ' סמוכין מדברי החת"ס (חיו"ד סי' י"א) ומהר"ם שיק (חיו"ד סי' קנ"א) וכפי הנראה רצה לעשות סמוכין לדבריו במ"ש בסי' ס' כנ"ל בתשו' מהרי"א הנז'. אבל המעיין שם בחת"ס יראה דאין ראי' כלל וכן מתשו' מהר"ם שיק אין ראי' לענין זה כגון דקטר המפורסם למחלל שבת בפרהסיא והוא גלוי וידוע לכל שאומנתו בכך והוי כד' הש"ך הנ"ל דהיכא שיודעין מזה א"צ להעיד בפניו בב"ד ולא בפני עשרה מישראל דוקא ובשו"ת חת"ס שם מיירי לענין שו"ב דצריך שיעידו בפניו אותן שראו עבירתו ופשוט דשוחט אינו עובר כ"כ שיהי' ידוע לכל וגם אין אומנתו בכך משא"כ בנידון שכתבנו בודאי כן הוא להלכה כנ"ל ע"כ:
ומה שרצה לדמותו לעדות כשרוצים לפוסלו לעדות דבעינן שיעידו בפניו. הנה אין זה דמיון כלל לדין פסולי עדות ופשוט נראה מדברי הש"ך יו"ד סי' ב' שכ' עפי"ד התוס' דבשחיטה ראשונה בשבת לא נעשה מומר ולא הוי דינו רק כשוחט בשבת, תיפוק לי' דבלא"ה לא העידו אז עדיין בפניו בפני הב"ד על המעשה שעשה א"ו דלא בעינן כלל שיעידו עליו בפניו שיהי' נעשה מומר רק דבאותה מעשה בלבד לא נעשה מומר ליפסל השחיטה אבל בפעם שני' פשוט דגם אם עשה בצינעא ונתפרסם שעשה זאת הוי מומר לחלל שבתות וז"פ מדברי הפוסקים והמהרי"ק שהביא גם הוא בעצמו שם וע' בשמ"ח ובשפ"ד סי' ב' שם שפסקו כן. וע' בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' קכ"ח) וגם הוא לא עלה על דעתו כלל לומר שיהי' צריך להעיד עליו בפני ב"ד בפניו וז"פ. וגם מ"ש שם במהר"י אסאד וז"ל ומה גם כעת היום בזמנינו שהדור פרוץ מרובה אין להרחיקם כ"כ ולדחותם בשתי ידים חלילה שלא יפקרו טפי ויותר טוב לקרבם בזרוע עכ"ל. ותמהתי שהוא כנגד דין המפורש בש"ע (יו"ד סי' של"ד סעי' א') ברמ"א שמנדין למי שהוא חייב נידוי אפי' יש לחוש שעי"כ יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך ואף שהט"ז פקפק שם מ"מ הנקה"כ החזיק בדעת הרמ"א וכן התשב"ץ וגם גדולי האחרונים כמובא שם בפת"ש וא"כ כ"ש מזה שאין להתיר לשתות מיין המחלל שבתות בשביל זה שלא יפקרו טפי (ובפרט מה זה יפקרו עוד טפי אם מחלל שבת דינו כמומר הרי לא יוכל לפקור טפי) וכ"ש הוא דהא לענין נידוי כ' הרמ"א והט"ז סוף סי' של"ד (סעי' מ"ח) דבמקום שיש לחוש שיהי' עומדים עלינו בגופנו ומאודנו אין חיוב לנדות ולדברי הבכ"ש דוקא היכא דברי היזקא דממון ועכ"ז גם במקום שיש חשש שיצא לתרבות רעה אמרו שהחיוב לנדותו. א"כ כ"ש בסתם יינם דחמיר איסורי' דאסור לכ"ע לשתותו גם בהפסד ממון וברי היזקא (וע' בס' יין המשומר ממהרנ"ש ז"ל בפסק מרן מהר"ל מפראג דגם במקום הפסד מרובה הוצאות מרובות החזיקו באיסור זה ע"ש וז"פ) כ"ש שלא יקילו בו לשתותו בעצמנו בשביל לקרב הפושעים כפי דעתנו וכבודו דמהר"י אסאד זצ"ל במקומו מונח ובודאי אין לעשות זה אפי' לסניף להיתרא, ויתפרדו כל פועלי און, אדרבא זהו חשש שגזרו חכז"ל כדי שלא ילמד ממעשיו ואנן ניקום ונבטל זאת בסברות כרסיות ולהתיר כדי שנוכל להתחבר עמם ולקרבם בזרוע כמ"ש שם ועי"ז ילמדו ממעשיו הרעים כי אפקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי ויש לחוש יותר שילמדו ממעשיו כשיתחברו עמו משילמדו ממעשי עכו"ם כנודע ע"כ בודאי ישתקעו הדברי' ולא יאמרו. וביותר תמהתי בראותי בשו"ת אבני צדק (להגה"צ מסיגוט זצ"ל) חיו"ד סי' ס' שהביא דברי מהר"י אסאד אלו לדינא שאין עושה מחלל שבת יי"נ במגעו אם לא הוגבה עדות עליו ע"ז בפניו. וז"א וכנ"ל:
ע"כ בודאי פשוט דמחלל שבת בפרהסיא אוסר היין במגעו וכשנתפרסם בלבד כנז'. וראיתי בשו"ת אוריין תליתאי (להה"ג מהארעדענקא) סי' ל"ט ומ' מזה וכ' ג"כ לאסור. אך מ"ש שם צדדי היתר בדיעבד כשקנה כבר ישראל היין מדקטר יהודי ונודע לו אח"כ היין לא נשמר ממגע הדקטר שמחלל שבת בפרהסיא וכ' שם לדון שהי' להיין חזקת היתר עד שנודע מהחשש איסור ממגע הדקטר שקנאו ממנו ולע"ד צ"ע אם שייך לומר שיש חזקת היתר להיין שנקנה מדקטר פושעי ישראל כזה וגם סתמן של הדקטר שבימינו שלמדו בגימאנאזיום המה בכלל בעו"ה כל באי' לא ישובון ר"ל כי לומדים שם בעניני הטבע דברי כפירה מהמורים הרעים, זולת מעט מזעיר נער יכתבם שעומדים על נפשם בנסיון (ובמדינת אשכנז ימצאו מהם כמה וכמה שמחזיקים עכ"ז באמונתם ובתומתם אבל) במדינתנו הנסיון הראוני בעו"ה כי כמעט גם מיעוטא דמיעוטא לא ינצל מהם לצאת בהכשר וע' שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' של"ה ושו"ת שערי דעה מהדורא קמא סי' ב' ואיזו חזקת כשרות לדקטר כזה או יינו שעשאוהו בנידון שאלתו אחרי כי הוא מפורסם לפושעי ישראל כמו רובן ככולן אם לטעם הפנ"י דחזקת כשרות מטעם רוב פשוט דיוצא הוא מכלל רוב ב"א הכשרים במעשה וגם לשאר הטעמים דחזקת כשרות דהוי חזקה בעצם י"ל דאיתרע גבי' כאשר אנו רואים דרכיהם בעו"ה במדינתנו וצ"ע גם בהפ"מ בדיעבד כעובדא דידי' אם לצרפו לסניף כלל. ומ"ש שם שכותב בכתב גלחות לא מיקרי מחלל שבת עי' בשו"ת נו"ב תניינא דהיינו לכתוב ע"י גוי אבל לא שום קולא לכתוב בעצמו וכ"כ בתשו' חת"ס חלק חו"מ סי' קצ"ה דכ"ז היינו ע"י שליח גוי אבל כשכותב בידו בכתב גלחות חייב חטאת כ"כ החת"ס. וכיון שמבואר בראשונים הנ"ל בבה"ג בריב"ש ובמבי"ט שמחלל שבת בפרהסיא אוסר יין במגעו בלי שום חולק בהראשונים ע"כ בודאי אין לזוז מזה:
שוב ראיתי בשו"ת מהר"י אשכנזי (להג' מזלאטשוב זצ"ל) חיו"ד סי' ט"ז שכ' בפשיטת דהמחלל שבת בפרהסיא אינו אוסר יין במגעו ושרי לי' מארי' בהוראה כזו שנעלם ממנו דברי הריב"ש המפורשים שאוסר יין במגעו וכן נראה במבי"ט כנ"ל. ומ"ש כיון שעיקר האיסור סתם יינם משום חיתון ול"ש זה בישראל מחלל שבת. הנה בפרי חדש (ס' קי"ב) אוסר פת של קראים ובתשו' מהר"י אסאד הנז' (סי' ל"א מיו"ד) ביאר לפי"ז ראי' דבאמת אסור להתחתן עם המחלל שבת בפרהסיא דאל"כ האיך הביא הפר"ח ראי' מתשו' מבי"ט הנז' דהקראים המחללים את המועדות כאלו מחללין את השבתות וכו' ואסור להתחתן עמם ואם נאמר דמחלל שבת בפרהסיא מותר בחיתון עמו הלא תלי תניא בדלא תניא דמחלל שבת בעצמו מותר להתחתן ואיך אסר הקראים אע"כ פשיטא לי' להפר"ח דמחלל שבת אסור להתחתן עמו ע"כ דן שפיר בזה לאסור החיתון בקראים ג"כ עפי"ד המבי"ט כיון דמחללין את המועדות הוי כמחלל שבתות וזה נכון ע"ש עוד במהרי"א דהעלה באמת דאסור להתחתן עם מחלל שבת בפרהסיא וע' בפתיחה כוללת לה' יסודי התורה להגאון חת"ס ז"ל שנדפס ברמב"ן על קידושין ד' פראג (בימיו ז"ל ונמשך עלי' בתשובתו חלק ו') נראה ג"כ ממה שביאר דאיסור חיתון שלא ילמד ממעשיו ע"ש ע"כ בודאי אסור בפושעי זמנינו שמחללים שבתות בפרהסיא והמה נמשכים אחרי דעות נפסדות שלמדום המורים הרעים בילדותם או מאבותיהם שהשרישו שורש פורה רוש ולענה מכת הכופרים המתחדשים שהתחילו בדורות הקרובים בעו"ה ובזה שייך בודאי איסור חיתון מטעם שלא ילמוד ממעשיהם הרעי' מכת הרעה הזאת שאומרים אין תורה מן השמים רק כל איש הישר בעיניו יבחור לו איזה מצות מדת תוה"ק להתנהג בהם כדי שיקרא איש יהודי לפי דעתו הנכזבה ואף שהבאים אחריהם המה (רבים מהם) דומים כתינוק שנשבה לבין העכו"ם אבותיו הפושעים מ"מ הרי השורש נמשך מכפירת המורים המתחדשים ע"כ בודאי באמת שייך איסור חיתון כדי שלא יתערב בהם ולא ילמד ממעשיהם וזה מובן בפשיטות. וא"כ נפל היסוד מה דפשיטא לי' להרב (מהר"י אשכנזי ז"ל) הנז' דל"ש איסור חיתון במחללי שבתות וז"א כנז'. גם מ"ש שם בתשו' מהר"י אשכנזי בשם יד אפרים שהביא בשם התשב"ץ הנה לא מצאתי בדבריו כלל וחפשתי בכל התשב"ץ ומצאתי רק התשו' המדובר בענין האנוסים כהך דש"ע סי' קכ"ד סעי' ט' ובכל תשו' תשב"ץ לא נמצא כלל לענין מחלל שבת אם אוסר יין במגעו ע"כ פשוט דאין להקל בזה כלל. וה' ישמור ככרם בית ישראל ויבער הקוצים ונזכה ליין המשומר חמר מרת דמבראשית ב"ב ברחמים:
