איסור לשמש במוך ללא חשש סכנה
ב"ה, יום ו' עש"ק פ' תרומה עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו.
שוכ"ט על ראש הרב האברך החו"ב בנש"ק מו"ה משה צבי דוב ני' מו"צ בק"ק נ' לעגה יצ"ו
והנה יען כי בתשו' אחרונים הוזכר לרוב שאלה זו, על כן מקודם אסדר רק דבריהם ומה שנחלקו זה מזה. וראש המדברים מזה בתשו' מרן חתם סופר בחיו"ד סי' קע"ב לענין שמוש במוך, מתיר לאחר התשמיש במקום צער גדול של לידה, ודוקא ברשות הבעל, יען בזמן הזה אי אפשר לישא אשה על אשתו משום חרם דרבינו גרשום, ואין ראיה מדביתהו דר"ח ס"פ הבא על יבמתו [יבמות ס"ה ע"ב], דהיה בידו לישא אשה על אשתו או לגרשה בעל כרחה, על כן אפי' קיים פרו ורבו אסורה בלא רשותו, משום דלמא רצונו לקיים לערב אל תנח וכו'.
ולענין שתיית כוס עקרים, בזה הדבר נמצא תשו' בחתם סופר חלק אה"ע ח"א סי' כ', ומסקנתו אם לא קיימה מצות שבת אסורה לשתות, אם לא להצילה מחולי ירקון וצער לידה וכדומה, ואם כבר קיימה שבת כל דהוא, מותרת אפי' בלא צער כלל, וגם זה דוקא ברשות הבעל, ואם לא ירצה צריכה לקבל גט פטורין ממנו, ואם לא ירצה לגרשה וגם לא ליתן לה רשות, אם יש לה צער אינה מחוייבת לצער עצמה מפני שיעבוד, והיינו צער גדול לפי ראות עיני המורה, עכת"ד בשני הלכות אלו. והבאים אחריו בתשו' אמרי אש סי' ס"ח ביו"ד ומהר"ם שיק בהשמטות לחו"מ סי' נ"ד, ובתשו' נטע שורק סי' ו' וסי' ט', ובתשו' נהרי אפרסמון [סי' כ"ט] סמכו על דברי מרן חתם סופר ממ"ש בסי' קע"ב הנ"ל. ובתשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' רכ"ב דעתו שלא להתיר רק במהפכת אחר התשמיש, כמ"ש במס' יבמות דף ל"ה [ע"א], או מהלכת אחר התשמיש כמ"ש במס' נדה דף מ"ב [ע"א]. ובתשו' רע"א סי' ע"ב ג"כ מסקנתו להתיר אחר התשמיש במוך. ונראה משם כי ע"י רחיצת בית הרחם מתיר. ובתשו' מהר"י אסאד הנ"ל נראה דלאחר ראותו תשובתו של חתם סופר, התיר ג"כ ע"י מוך. ובתשו' יד אפרים להגאון מהר"ז ז"ל בס' טיב גיטין בהגה' לאה"ע נראה לו להתיר אפי' בשעת תשמיש ע"י מוך כנ"ל, עיין שם. ובתשו' מחנה חיים [ח"א] סי' נ"ג האריך והעמיק והרחיב בחדושי פלאות ודעתו להתיר אפי' בשעת תשמיש ע"י מוך כנ"ל, עיין שם.
והנה לפי הנ"ל נראה, דרוב של אחרונים לא התירו רק אחר התשמיש, וג"כ רק במקום צער לידה לשתות כוס של עקרים אם קיימה כבר שבת אפי' שלא במקום צער, ואם לא אינה רשאית, ולכל זה צריכה רשות מבעלה, ורק במקום צער נראה דלא צריכה. אבל כגון הני דעושים בלא סיבה זו אך ורק מפני שטוב להם בלא בנים בגדולם ומפני חסרון בטחון ודאגת פרנסתם, חלילה לעשות כן, וביד הבעל החיוב למחות בתוקף ידו. ולפ"ד מרן חתם סופר נראה דהחיוב לגרשה אם לא קיים פרו ורבו, פשיטא ופשיטא, אלא אפי' אם קיים, מ"מ בלי סיבה של צער לידה וחולי וכיו"ב נמי נראה דהכי הלכתא דאין מי שמתיר.
I wonder if the Fonz is related to the Levushei Mordechai? Same last name!
