עגונה נושעה מעגינותה ע"י כומר, האם היה מותר לפנות אליו
שאלה. מעשה בבת ישראל עניה שנשאה לאדם עשיר, הזווג לא עלה יפה והאשה בקשה גט, והבעל ברח לברזיל הרחוקה והודיע שבשום אופן שבעולם לא יתן לה גט פיטורין. אב"ד אשדוד הגר"י שיינין שליט"א טרח רבות להתירה מכבלי העיגון והחליט לנסוע לברזיל כדי להושיעה. הוא פרסם בעיתון מקומי יהודי את השתלשלות הדברים, ואת פסק בית דין שהבעל חייב מדין תורה לפטרה בגט, וביקש עזרה ממי שרק יכול לעזור. עיתון זה הגיע לכומר אחד, והוא התרשם מאוד מהרב שליט"א, שטרח לנסוע מקצה העולם כדי לעזור לבת ישראל זו. הכומר התקשר עם הרב שליט"א והתעניין מיהו הבעל המעגן, ונודע שהוא סיטונאי המוכר פירות וירקות. אמר הכומר לבעל אפרסם בין הנוצרים שאסור לקנות ממך פירות וירקות, אם לא תשמע לרב שלך שציוה עליך לתת גט. הבעל ראה שהוא במיצר ויאבד את פרנסתו, נכנע ונתן גט כדת משה וישראל, נתעוררה שאלה, האם מותר לפנות לכומר שיעזור לבת ישראל?
תשובה. בחשוקי חמד עמ"ס כתובות (דף יט ע"א) הבאנו את דברי גיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א שאמר שמאחר והפניה לכומר לא נעשתה מתוך הוקרה לע"ז או חלוקת כבוד, כי אם מתוך שהוא בעל השפעה, בכה"ג אין איסור של מייקר שם ע"ז.
ויש לשאול מה הדין, כאשר הדברים נראים שלאחר שהכומר יראה שעזר להתיר עגונה יהודיה, הוא ילך לבית הע"ז ויודה וישבח את הע"ז על כך. האם גם בכה"ג היה מותר לבקש את עזרת הכומר?
ויתכן שגם בכה"ג הדבר מותר, דיעוין להלן שהבאנו שדעת רוב הראשונים שהאיסור של לשאת ולתת עם הגויים ביום אידם הוא רק מדרבנן, ולכן האיסור הותר משום איבה, ואם כן יתכן שכמו שהתירו לעבור על איסור זה משום איבה, כך הדבר הותר כדי להתיר עגונה, וצ"ע.
