מה שנראה לכת"ר [מר זלמן פינס] דזה פשוט, שגם אינו רשאי למסור את עצמו כדי להציל את חברו […] וכן עולים הדברים לפי השקפה ראשונה בדעת נוטה, אני נבוך בזה […] דכי אמר רחמנא לעבור על המצות משום "וחי בהם" משום דיקרה בעיניו נשמה של ישראל […] האי "וחי בהם" אינו דבר פרטי דווקא על אותו האיש, העושה או המונע או הבא לשאול, אלא הדבר קאי בכללות על כל נפשות ישראל, וממילא נכללה בזה גם נפשו […] ולפי זה לכאורה אין שום מקום לאסור למסור נפשו אפילו בשביל הצלת חברו, שדי לנו דחיובא ליכא […] אין לנו שום מקום לאיסור […] ויש לומר דרבי עקיבא דאמר חייו קודמים לא בא אלא לשלול סברת בן פטורא, שמוטב שישתו שניהם וימותו, אבל אם רצה ליתן לחברו, משום שחיי חברו יקרים אצלו מחייו, בכי האי גוונא יש לומר שאין איסור בדבר
[משפט כהן קמ"ג]
