A very troubling ruling of the great Rav Yehuda Assad [author of Tshuvos Mahari Assad and Yehuda Yaaleh (1796-1866). Born in Assad, north of Budapest, Rav Yehuda learned under Rav Mordechai Banet in Nikolsburg. He served as Rabbi of Szerdahely from 1853 to 1866. After the petira of the Chasam Sofer, Rav Yehuda was regarded as the head of Hungarian Jewry] that X-tian statues are not halachically considered Avoda Zara.
The Minchas Eloozer takes him to task on numerous grounds [see also Yabia Omer - Yoreh Deah 2/11]!
הנה תמהתי על דבריו אלו מ"ש בשם הש"ך דהא אדרבא הש"ך שם כ' זה בדרך ואין לומר כמ"ש ודוחק לומר כיון דבזמה"ז לאו עובדי ע"ז הם לא מיקרי אליל שלהם ע"ז ואפשר בזמן הרב וכו' עכ"ל ע"ש בש"ך שכ' עפי"ז טעם היתר אחר דלדידן שכירות לא קניא כיון שיד האומות תקיפה ודוחק זה לא רצה הש"ך לומר כלל ונבהלתי בראותי הדברים האלו במהר"י אסאד שהרי ברמב"ם סוף פי"א מה' מאכלות אסורות מפורש יוצא דעבודת הנוצרים הוא ע"ז והמשתחוה ומודה ומתפלל ומודה ומאמין בה הוי ג"כ ע"ז וחייב סקילה (וברמב"ם מדפוס החדשים נחסר זה מפאת גזירות הבקורת בעו"ה) וא"כ הוי כמודי לע"ז ומכבדה באורים.
ומ"ש שם בתשו' מהר"י אסאד ז"ל שהחת"ס מיירי במדינת הודו באלילים שלהם שם הוא חק המדינה והוי כלהעביר על ד"ת וכו' אבל במדינתינו וכו'. הנה תמהתי שלא הרגיש שזה נדפס רק מחמת חשש סכנת הבקורת ונכתב מלת "הודו" מפני הסכנה וד"ל, בפרט בימים קדמונים בעת שנדפס בראשונה החת"ס חיו"ד וזה התשובה הוא להשואל הרב מלוגאש והוא לא שאל על מדינת הודו רק במדינתנו וכמו שכתב כבר בנו הכת"ס זצ"ל (בתשו' לק' וואשוואר) בשם אביו זצ"ל שהורה כן העובדא זו והוא ידע בודאי למי נכתבה תשו' אביו בזה וז"פ ואין מהצורך להאריך, ולפלא על המהר"י אסאד שהביא מתשו' כת"ס שהשיב בענין זה לקיים מילי דאבוהו החת"ס ועכ"ז כ' שהחת"ס מיירי במדינת הודו וז"א כנז'.
גם מ"ש במהרי"א היתר כיון שחל בלילי פסח ואז המצוה ממילא משום יום טוב באורים כבדו ה' והוי לצרכו הוא דאדליק, לא מיחוור כלל היתר זה דכיון דאין נוהגים שום יום טוב להעמיד נרות בחלונות להאיר ברחובות רק בתוך הבית אזי פשיטא דהוי לכבוד הע"ז כשמעמיד בחלונות להאיר ברחובות אז, גם ראיתי בשו"ת כת"ס שם בסוף התשו' שכ' עצה להיתרא שידליק הנרות בחלונות ישראל כמה שעות קודם שיסבבו עם הצלמונים ולא יכבו אותם מיד אחר שכבר הלכו ושבו אל המקום וכ' זכר לדבר ממ"ש ברמ"א סי' ק"נ בשהלכו שרים וכומרים עם הצלם שיקום מקודם שלא יהי' היכר שעומד מפניהם עכ"ד. וז"א ראי' ולא זכר לדבר דשם אם עומד מקודם ואינו קם מפניהם אינו כבוד כלל כי זה דרך האדם לעמוד בטבעו אבל הכא אם ידליקו נרות בחלונות להאיר הרחוב גם אם ידליקום מקודם לזה איזה שעות עכ"ז הוי מכבד ע"ז ואין לך כבוד יותר מזה וז"פ:
