נושא תכנון המפשחה הינו, מחד – נושא הלכתי צרוף, ומאידך .... נושא בעל היבטים ערכיים ומחשבתיים מובהקים. שני צידיה של מטבע זו, באים לידי ביטוי גם בדברי הפוסקים הדנים בסוגיא זו.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל פותח אחת מתשובותיו במילים אלו:
"הנה בדבר ליקח לאשה גלולות למניעת הריון... בלא צורך גדול גם זה אין ליקח כי אין להתחכם ולבקש עצות... אבל הוא כמתחכם נגד רצון השי"ת" (אגרות משה אהע"ז ח"ד סימן ע"ב).
האדם למנסה להשפיע על הטבע ולתכנן פעולותיו מוגדר כאן "כמתחכם נגד רצון השי"ת". גישה, הפותחת פתח לדיון נרחב בעולם הרפואה: באיזו מידה אכן האדם "מתחכם" נגד רצון השם יתברך, בעצם עיסוקו במקצוע זה? ברור, איפוא, שישנם – ולדעתי גם חייבים להיות – היבטים ערכיים מחשבתיים המלווים את הדיון הפורמלי הצרוף. אשתדל לתת כאן סקירה של החומר הבסיסי בנושא, תוך המנעות מכניסת-יתר להכרעת ההלכה. במישור הפסיקה הספציפי-אישי ישנם, כמובן, הרבה הבטים אישיים, וקשה – ואולי אף לא רצוי – לתת לשאלות האישיות תשובה כללית.
הרב משה פיינשטיין זצ"ל פותח אחת מתשובותיו במילים אלו:
"הנה בדבר ליקח לאשה גלולות למניעת הריון... בלא צורך גדול גם זה אין ליקח כי אין להתחכם ולבקש עצות... אבל הוא כמתחכם נגד רצון השי"ת" (אגרות משה אהע"ז ח"ד סימן ע"ב).
האדם למנסה להשפיע על הטבע ולתכנן פעולותיו מוגדר כאן "כמתחכם נגד רצון השי"ת". גישה, הפותחת פתח לדיון נרחב בעולם הרפואה: באיזו מידה אכן האדם "מתחכם" נגד רצון השם יתברך, בעצם עיסוקו במקצוע זה? ברור, איפוא, שישנם – ולדעתי גם חייבים להיות – היבטים ערכיים מחשבתיים המלווים את הדיון הפורמלי הצרוף. אשתדל לתת כאן סקירה של החומר הבסיסי בנושא, תוך המנעות מכניסת-יתר להכרעת ההלכה. במישור הפסיקה הספציפי-אישי ישנם, כמובן, הרבה הבטים אישיים, וקשה – ואולי אף לא רצוי – לתת לשאלות האישיות תשובה כללית.
שתי השאלות, תכנון המשפחה ומניעת הריון יכולות להיות מוצגות כשתי שאלות נפרדות, למרות היותן שלובות ושזורות זו בזו.
השאלה העקרונית לגבי עצם הבעיה של תכנות המשפחה היא: האם, ובאילו נסיבות, ניתן לתכנן, מסיבה זו או אחרת את חיי המשפחה?
And after a detailed halachic analysis:
לסיכום: הבעיה המרכזית מתמקדת בדחיית קיום מצוות פריה ורביה. מי שטרם קיים את המצווה – חל עליו חיוב דאורייתא. מי שכבר קיים את המצווה – חלק עליו חיוב דרבנן, או מנהג "יישוב דרך-ארץ". ההיתרים האפשריים מבוססים על תשלום מחיר נפשי קשה, בעקבות ההריון, חשש קטטה, פטורה של האשה ממצוות פריה ורביה, או מצד העיסוק במצווה אחרת במידה ומחליטים לדחות את קיום המצווה. אינני חושב שיש הבדל בין דחית מועד הנישואין עצמו ובין שימוש באמצעי מניעה. בנוסף, בשימוש באמצעי מניעה יש חשש להשחתת זרע.
כבר ציינתי, בפתח הדברים, שהדיון מתנהל בנושא הלכתי, אבל מתלווים אליו הבטים ערכיים ומחשבתיים, האם לראות בילודה מצווה ואתגר, או "נטל ועומס כספי", כפי שרוצים לטעון כמה חוגים "נאורים". בשאלה זו, יש להלכה עמדה מאדה ברורה, הרחוקה מלהיות "נייטרלית", ומתוך כך – יש משקל ערכי ומחשבתי המתלווה לשיקולים הלגיטימיים השונים.
בראשית הדברים הדגשתי, שאינני מתכוון כאן לפסוק הלכות בנושא. לא רק בשל יראת ההוראה, אלא בשל העובדה שמדובר בתחום רגיש, תחום שבו נתונים אישיים ספציפיים מחייבים גישה דיפרנציאלית שונה. מכאן, שלא ייתכן לעסוק בתחום הזה בפסיקת הלכה לכלל, כפי שעושים, לדוגמא, כשמדובר על הנחת סיר על האשה בשבת. באופן עקרוני, אני מסרב לענות לאנשים הפונים אלי בטלפון, ומבקשים ייעוץ בנושא זה.
מחד, יש כאן משימה גדולה, מצווה ואתגר המוטלים עלינו, הן מצד השלמת חיי האדם עצמו, מבחינת בניינו של עם-ישראל, המקבל משנה תוקף וחשיבות בדור שלאחר השואה, והן לאור הראייה הכללית שיש ליטול חלק בבניינו של עולם. "לא לתהו בראה – לשבת יצרה".
מאידך, אין להתעלם ממצב עובדתי, בו זוגות צעירים רבים, הנכנסים מאוחר-יחסית למצב של ביסוס, מקצועי לימודי וכלכלי כאחד, ואינם רוצים לדחות את הנישואין היוצרים בעיות של ממש. לא בשאלות נוחיות אנו עוסקים כאן, אלא בנקודות שמבחינה ערכית הן חשובות בהחלט, ועומדות כנגד המשימה להקים בית. איסור והחמרה טוטאליים במקרים אלו עלולים להיות משגה ביצירת מבנה הבית ואוירתו, לצד פגיעה חמורה באשה ובשאיפותיה במסגרת החיים. ודאי, שאין להתייחס לדברים אלו בקלות-ראש. חובה על הפוסק בשאלות אלו, להתייחס לשיקולים השונים בכובד ראש, מתוך מודעות למצב המורעב שנוצר, ומתוך התייחסות למכלול הגורמים הפועלים בתמונה.
בראשית הדברים הדגשתי, שאינני מתכוון כאן לפסוק הלכות בנושא. לא רק בשל יראת ההוראה, אלא בשל העובדה שמדובר בתחום רגיש, תחום שבו נתונים אישיים ספציפיים מחייבים גישה דיפרנציאלית שונה. מכאן, שלא ייתכן לעסוק בתחום הזה בפסיקת הלכה לכלל, כפי שעושים, לדוגמא, כשמדובר על הנחת סיר על האשה בשבת. באופן עקרוני, אני מסרב לענות לאנשים הפונים אלי בטלפון, ומבקשים ייעוץ בנושא זה.
מחד, יש כאן משימה גדולה, מצווה ואתגר המוטלים עלינו, הן מצד השלמת חיי האדם עצמו, מבחינת בניינו של עם-ישראל, המקבל משנה תוקף וחשיבות בדור שלאחר השואה, והן לאור הראייה הכללית שיש ליטול חלק בבניינו של עולם. "לא לתהו בראה – לשבת יצרה".
מאידך, אין להתעלם ממצב עובדתי, בו זוגות צעירים רבים, הנכנסים מאוחר-יחסית למצב של ביסוס, מקצועי לימודי וכלכלי כאחד, ואינם רוצים לדחות את הנישואין היוצרים בעיות של ממש. לא בשאלות נוחיות אנו עוסקים כאן, אלא בנקודות שמבחינה ערכית הן חשובות בהחלט, ועומדות כנגד המשימה להקים בית. איסור והחמרה טוטאליים במקרים אלו עלולים להיות משגה ביצירת מבנה הבית ואוירתו, לצד פגיעה חמורה באשה ובשאיפותיה במסגרת החיים. ודאי, שאין להתייחס לדברים אלו בקלות-ראש. חובה על הפוסק בשאלות אלו, להתייחס לשיקולים השונים בכובד ראש, מתוך מודעות למצב המורעב שנוצר, ומתוך התייחסות למכלול הגורמים הפועלים בתמונה.
