האם בית העלמין נחשב כחצר השותפים ואפשר למחות אחד בחברו
שאלה. בניו של המנוח ראובן, רוצים לחקוק תאריך לועזי על קבר אביו, והדבר חורה לבנו של שמעון, שהוא שכן לקברו של ראובן. האם יכול לתבעו לדין כחצר השותפין, או שהבן של ראובן יכול לטעון לאו בעל דברים דידי את?
תשובה. במהר"ם שיק (יו"ד סימן קעא) דן בדבר אחד שהעמיד מצבה בלא רשות הגבאים של החברא קדישא, ועל המצבה הוא כתב תאריך של העכו"ם, והאריך להוכיח שדבר זה הוא אסור, ובתחילת דבריו כתב שהרי בית הקברות הוא חצר השותפין, וקיי"ל דבחצר השותפין אין רשאין להעמיד שם דבר שחברו השותף מקפיד עליו, כמבואר בסו"פ חזקת הבתים, ואם כן בית הקברות שהוא חצר השתופין, וגם כל מת קונה מקומו, ואין רשאין להניח רשע אצל צדיק, יעו"ש. וכמו כן כתב המהר"ם שיק תשובה כעין זו (חו"מ סימן נו) אודות אחד ששינו מהמנהג וכתבו על המצבה לשון לעז, וכתב את היסוד הנ"ל, שאסור לשנות דבר בחצר השותפין בלי רשות מכל השותפים, ולכן אם אפילו הגבאים הסכימו לכך, אין לעשות כן בלי הסכמת רוב החברא, והמרא דאתרא, יעו"ש מה שהאריך בנידון זה.
ויסוד זה כתבו המהר"ם שיק גם בסימן שלפני כן (יו"ד סימן קע) בדבר מעשה באחד המחדשים, שהעמיד על מצבת חותנו פסל תמונת ראשו, וחצי גופו של הנפטר, שאלו החברא קדישא את המהר"ם שיק מה דינו של זה, ומה עליהם לעשות. והשיב: ראשית, מרן החת"ס (חלק ו, ליקוטי חתם סופר סימן ד) כתב שבבית הקברות ודאי אסור לעשות כן, דכיון שמתפללים שם דינו כבית כנסת, ואם מעמידים על קברו דבר אסור, הרי על ידי כך אסור להתפלל על קברו והוי ביזוי למת, והרי אנו מצווים לכבד את המת. ועוד, בית קברות הוא חצר השותפין, ואין להעמיד בחצר השותפין, דבר שחברו מקפיד עליו, וטמונים לידו אנשים שחיו על פי דיני התורה ולא נוח להם בזה, ולמדו חז"ל שאין לקבור צדיק אצל רשע, וכמו כן אצל קבר שאסור להתפלל שם. ומה שטען אותו איש, שראה שעושים כן בהרבה מקומות, אפילו אם הוא אמת, ראיה של שטות היא, וכי אם אדם רואה את חברו עובר על איסור תורה יביא ראיה ממנו?! ומה שאמר שהוא מוכן להתפשר, ויניח מכסה על פסל דיוקן חמיו, אין בפשרה זו ממש, שהרי אסור להשהות זאת. ועל כולם מוטל למחות, וכל הקהל עוברים על זה, דכיון שבית הקברות הוא כחצר השותפין, הרי הם מבזים את המתים בכך, ולכן בודאי חייבים למחות בכל מה שאפשר, ושתיקה כהודאה, ויש בזה חילול ה' בפרהסיא, יעו"ש.
שאלה. בניו של המנוח ראובן, רוצים לחקוק תאריך לועזי על קבר אביו, והדבר חורה לבנו של שמעון, שהוא שכן לקברו של ראובן. האם יכול לתבעו לדין כחצר השותפין, או שהבן של ראובן יכול לטעון לאו בעל דברים דידי את?
תשובה. במהר"ם שיק (יו"ד סימן קעא) דן בדבר אחד שהעמיד מצבה בלא רשות הגבאים של החברא קדישא, ועל המצבה הוא כתב תאריך של העכו"ם, והאריך להוכיח שדבר זה הוא אסור, ובתחילת דבריו כתב שהרי בית הקברות הוא חצר השותפין, וקיי"ל דבחצר השותפין אין רשאין להעמיד שם דבר שחברו השותף מקפיד עליו, כמבואר בסו"פ חזקת הבתים, ואם כן בית הקברות שהוא חצר השתופין, וגם כל מת קונה מקומו, ואין רשאין להניח רשע אצל צדיק, יעו"ש. וכמו כן כתב המהר"ם שיק תשובה כעין זו (חו"מ סימן נו) אודות אחד ששינו מהמנהג וכתבו על המצבה לשון לעז, וכתב את היסוד הנ"ל, שאסור לשנות דבר בחצר השותפין בלי רשות מכל השותפים, ולכן אם אפילו הגבאים הסכימו לכך, אין לעשות כן בלי הסכמת רוב החברא, והמרא דאתרא, יעו"ש מה שהאריך בנידון זה.
ויסוד זה כתבו המהר"ם שיק גם בסימן שלפני כן (יו"ד סימן קע) בדבר מעשה באחד המחדשים, שהעמיד על מצבת חותנו פסל תמונת ראשו, וחצי גופו של הנפטר, שאלו החברא קדישא את המהר"ם שיק מה דינו של זה, ומה עליהם לעשות. והשיב: ראשית, מרן החת"ס (חלק ו, ליקוטי חתם סופר סימן ד) כתב שבבית הקברות ודאי אסור לעשות כן, דכיון שמתפללים שם דינו כבית כנסת, ואם מעמידים על קברו דבר אסור, הרי על ידי כך אסור להתפלל על קברו והוי ביזוי למת, והרי אנו מצווים לכבד את המת. ועוד, בית קברות הוא חצר השותפין, ואין להעמיד בחצר השותפין, דבר שחברו מקפיד עליו, וטמונים לידו אנשים שחיו על פי דיני התורה ולא נוח להם בזה, ולמדו חז"ל שאין לקבור צדיק אצל רשע, וכמו כן אצל קבר שאסור להתפלל שם. ומה שטען אותו איש, שראה שעושים כן בהרבה מקומות, אפילו אם הוא אמת, ראיה של שטות היא, וכי אם אדם רואה את חברו עובר על איסור תורה יביא ראיה ממנו?! ומה שאמר שהוא מוכן להתפשר, ויניח מכסה על פסל דיוקן חמיו, אין בפשרה זו ממש, שהרי אסור להשהות זאת. ועל כולם מוטל למחות, וכל הקהל עוברים על זה, דכיון שבית הקברות הוא כחצר השותפין, הרי הם מבזים את המתים בכך, ולכן בודאי חייבים למחות בכל מה שאפשר, ושתיקה כהודאה, ויש בזה חילול ה' בפרהסיא, יעו"ש.
