כידוע היה הגאון בעל "חזון איש" ז"ל "יושב בסתר". ברוב שנותיו השתדל להשאר נסתר
ועלתה בידו, כשעלה ארצה בקיץ תרצ"ג. כתב הגאון ר' חיים-עוזר גורודזנסקי ז"ל
מווילנא מכתב אל הרב קוק זצ"ל שבו הפליג בשבחו של החזו"א, ואח"כ הגיעו ספריו אל הרב ומהם
למד על גודל ערכו. אולם ברבים. ואפילו בחוגי ת"ח בא"י טרם נודע טבעו. כי גם כאן
הצטנע בפינתו שבכני-ברק.
והנה נזדמן הרב לבני-ברק לחגיגת הנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" (נובהרודוק). והגיע ראשית-כל לבית מעריצו הגדול מייסדה הראשון של בני-כרק ר' יצחק גרשטנקורן ז"ל . ומספר ר' יצחק : "כשהגיע הרב עם פמלייתו רבנים מירושלים ות"א הנה מיד עם כניסתו לבית (היתה לי הזכות הגדולה לארח אותו בביתי), אמר לי הרב שהוא רוצה ללכת מיד לבקר את ה"חזון-איש". אכן, יום לפני זה נתבקשתי על ידי ה"חזון-איש" שעם הגיע הרב אודיע לו על בואו . הקדמתי אפוא והזדרזתי ושלחתי לו שליח עם ההודעה כי הרב הגיע. ומשום כך בקשתי את הרב שינוח קצת. והוספתי-כאילו דרך אגכ שהודעתי לחזו"א על בואו .מיד הגיב הרב ואמר : "משום כך אני מזדרז. כיון שאיני רוצה שהוא יטרח לבוא אלי וברצוני להקדים ולבוא אליו". אמר ועשה. ויצא הוא ומלוויו למקום מגוריו הארעי של החזו"א.
כשחזר הרב ירושלימה ונודע ברבים שהרב ביקר בביתו של גדול אחד שהגיע מחו"ל (וכאמור אז עוד לא נודע טבעו ברבים). ולא עוד אלא שנזדרז והקדים לבוא אליו, לפני שאותו גדול ביקר אצל הרב, עורר המעשה תמיהה רבתי : ראשית עצם הביקור. שכן היה ידוע שגדולי-הגדולים המגיעים לארץ רבנים ואדמו"רים מפורסמים היו באים להקביל פני גאון-ישראל רבה של ירושלים רבה של א"י כולה בעל המעמד הרבני-העולמי הרם והנישא. ואף לא היה מקובל שהוא יחזיר להם ביקור (ופעם אחת החזיר הרב ביקור לאדמו"ר מפורסם. והתרעם על כך הרב הישיש ר' נחמיה ירושלמי ז"ל רבה של ליובאן. ובא אל הרב וטען שאין זה מכבוד תורתו של הרב) ; ושנית שבמקרה זה נזדרז הרב והקדים לבקר את אותו גדול. עוד לפני שההוא ביקר אצלו. וזה הלא היה לגמרי לא כפי הנהוג. כששאלו את הרב לפשר הדבר, הפליג הרב בשבחו של ה"חזון-איש" ואמר : "משנתו סדורה לו בפיו כמו אצל רבי דוד'ל מקארלין ז"ל !" [ומשמעות אמירה זו היא : אילו היה עולה ארצה הגאון ר' דוד פרידמן ז"ל מקארלין . כלום לא הייתי מקדים והולך לבקרו!].
והנה נזדמן הרב לבני-ברק לחגיגת הנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" (נובהרודוק). והגיע ראשית-כל לבית מעריצו הגדול מייסדה הראשון של בני-כרק ר' יצחק גרשטנקורן ז"ל . ומספר ר' יצחק : "כשהגיע הרב עם פמלייתו רבנים מירושלים ות"א הנה מיד עם כניסתו לבית (היתה לי הזכות הגדולה לארח אותו בביתי), אמר לי הרב שהוא רוצה ללכת מיד לבקר את ה"חזון-איש". אכן, יום לפני זה נתבקשתי על ידי ה"חזון-איש" שעם הגיע הרב אודיע לו על בואו . הקדמתי אפוא והזדרזתי ושלחתי לו שליח עם ההודעה כי הרב הגיע. ומשום כך בקשתי את הרב שינוח קצת. והוספתי-כאילו דרך אגכ שהודעתי לחזו"א על בואו .מיד הגיב הרב ואמר : "משום כך אני מזדרז. כיון שאיני רוצה שהוא יטרח לבוא אלי וברצוני להקדים ולבוא אליו". אמר ועשה. ויצא הוא ומלוויו למקום מגוריו הארעי של החזו"א.
כשחזר הרב ירושלימה ונודע ברבים שהרב ביקר בביתו של גדול אחד שהגיע מחו"ל (וכאמור אז עוד לא נודע טבעו ברבים). ולא עוד אלא שנזדרז והקדים לבוא אליו, לפני שאותו גדול ביקר אצל הרב, עורר המעשה תמיהה רבתי : ראשית עצם הביקור. שכן היה ידוע שגדולי-הגדולים המגיעים לארץ רבנים ואדמו"רים מפורסמים היו באים להקביל פני גאון-ישראל רבה של ירושלים רבה של א"י כולה בעל המעמד הרבני-העולמי הרם והנישא. ואף לא היה מקובל שהוא יחזיר להם ביקור (ופעם אחת החזיר הרב ביקור לאדמו"ר מפורסם. והתרעם על כך הרב הישיש ר' נחמיה ירושלמי ז"ל רבה של ליובאן. ובא אל הרב וטען שאין זה מכבוד תורתו של הרב) ; ושנית שבמקרה זה נזדרז הרב והקדים לבקר את אותו גדול. עוד לפני שההוא ביקר אצלו. וזה הלא היה לגמרי לא כפי הנהוג. כששאלו את הרב לפשר הדבר, הפליג הרב בשבחו של ה"חזון-איש" ואמר : "משנתו סדורה לו בפיו כמו אצל רבי דוד'ל מקארלין ז"ל !" [ומשמעות אמירה זו היא : אילו היה עולה ארצה הגאון ר' דוד פרידמן ז"ל מקארלין . כלום לא הייתי מקדים והולך לבקרו!].
