הגאון רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
בס"ד
אא"ז הגה"ק מרן רבינו בעל ה'אמרי נועם' זיעועכי"א, בתשובותיו ח"א סי' ז' כתב ביאור נפלא בדברי המג"א ז"ל, אהא דכתב המרדכי ז"ל בביצה רמז תרנ"ד, דלמאי דקאמר שמואל בביצה ט' א' דגלגל עיסה בחו"ל בערב יו"ט אין מפריש חלה ביו"ט, א"כ עיסה זו אסור לאפותה ביו"ט דכיון דאסור להפריש ממנה חלה אסור לאוכלה, ומרן הב"י ז"ל תמה דהא אמרי' התם בביצה דעיסת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש, וא"כ אמאי אסור לאכול ביו"ט ויפריש מוצאי יו"ט. ומכח זה פסק בשו"ע או"ח סי' תק"ו סק"ג דלא כדעת המרדכי ז"ל.
והב"ח ז"ל כתב לתרץ, ובהקדם דברי הגמ' בביצה כ"א א' דעיסה חציה של ישראל חציה של נכרי אסור לאפותה ביו"ט דהא יכול לחלק העיסה בעת הלישה, וכיון שלא חילקה נמצא שטורח באפית פת של נכרי, ולפי"ז י"ל דכונת המרדכי ז"ל דכיון דחייב להניח מהעיסה שיעור חלה שיוכל אח"כ להפריש וחלק זה אסור לו לאפות דאסורה באכילה, וכיון דיכול להפריש חלק החלה בשעת הלישה אלא דאיסורא רביע עלי' דאין מגביהין תרו"מ בשבת וביו"ט היכא דנתגלגלה בעיו"ט, א"כ דמיא לעיסה שחציה של נכרי שאסור לאפותה ביו"ט. [וצ"ל דכונתו ז"ל דחלק החלה אינו ראוי אפי' לכהן דהוי חלה טמאה דבזה"ז כולנו טמאי מת].
והמג"א ז"ל בסי' תק"ו סק"י הק' על תירוצא דהב"ח ז"ל ממשנה ערוכה בפסחים מ"ו א' "כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה" וכ' רש"י ז"ל בד"ה כיצד וז"ל "שנטמאת העיסה ושוב אין חלה הניטלת ממנה ראויה לאכילת כהן, כיצד מפרישין אותה ביום טוב של פסח, הרי אין יכול לאפותה מאחר שאינה ראויה לאכילה, ולשהותה לשורפה לערב אי אפשר שלא תחמיץ, ולשורפה או להאכילה לכלבים אי אפשר, שאין שורפין קדשים ביום טוב".
והשתא לדעת הב"ח ז"ל דמה שאינו יכול לחלק העיסה קודם אפיה מכח איסורא דרביע עלה ה"ז נחשב כעיסה חציה של נכרי, תיקשי טובא, הא במתני' הא דאין יכול לחלק העיסה ולא יאפנה היינו רק משום איסור חמץ דא"א שלא תחמיץ, ועכ"ז מותר לאפות כל העיסה.
והצל"ח ז"ל שם בפסחים ד"ה ר"א, תמה על קושית המג"א ז"ל, היאך דימה איסור חמץ שהוא איסור דאורייתא לאיסור הגבהת תרו"מ ביו"ט שאינו אלא איסור דרבנן, דמה שאסור מדאורייתא שפיר יש להחשיבו כעיסה שא"א לחלקה בלישה, אבל איסור דרבנן מיקרי שפיר אפשר למפלגה בלישה.
וכתב זקיני האמרי נועם ז"ל לתרץ קו' הצל"ח ז"ל באופן נפלא, דהנה רש"י ז"ל שם כתב דא"א להפריש החלה ולשורפה קודם שתחמיץ דאין שורפין קדשים ביו"ט, וכונת רש"י ז"ל דאע"ג דיכול להנות ממנו בשריפתה דיכול להסיקה תחת תבשילו, או אפי' לשורפה שלא לצורך כלל דהא דעת רש"י ז"ל בביצה י"ב ב' ד"ה הבערה דאמרי' מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך אפי' בדבר שאין בו צורך כלל, מ"מ כיון דבשריפת החלה מקיים מצות שריפת קדשים אסור לשורפה ביו"ט וכדביאר רש"י ז"ל בביצה כ"ז ב' ד"ה חלה, דגזרת הכתוב היא שאין קדשים טמאים מתבערים ביו"ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה היא.
והנה דעת רש"י ז"ל בשבת כ"ה א' ד"ה מצוה, דתרומה טמאה אינה טעונה שריפה מדאורייתא אלא מדרבנן שמא יבא בה לידי תקלה יעו"ש, והשתא לפי"ז הרי מדאורייתא מותר לשרוף חלה טמאה ביו"ט דהא ליכא מצוה לבערה ואפי' שלא לצורך כלל מותר, ורק מדרבנן כיון דאיכא מצוה לשרוף חלה טמאה, אסור לשורפו ביו"ט דאין שורפין קדשים טמאים ביו"ט.
ומעתה לפי"ז שפיר דימה המג"א ז"ל איסור חמץ לאיסור הגבהת תרו"מ ביו"ט, דגם בחמץ הא דאינו יכול לחלק העיסה הוי רק מדרבנן דמדאורייתא יכול לחלקה ולשורפה ביו"ט.
והנה בדברי זקיני זי"ע יש לדון בכמה אנפי.
א] הנה כסגנון דברי האמ"נ ז"ל, לכאו' יש לתרץ גם לדעת התוס' בשבת שם דשריפת חלה טמאה הוי חיוב תורה, דהנה בזמן הזה דמצות חלה הוי רק מדרבנן וכדכ' הרמב"ם ז"ל בפ"א מתרומות הכ"ו, [והראב"ד ז"ל אודי לי' שם לענין חלה], א"כ מדאורייתא מותר לשרוף חלה ביו"ט, דליכא חיוב חלה כלל מן התורה בזה"ז.
ומעתה לפי"ז, יש ליישב כונת המג"א ז"ל הנ"ל גם לדעת התוס' דתרומה טמאה טעונה שריפה מדאורייתא, והיינו משום דכיון דמתני' מיירי נמי בזמן הזה דמצות חלה הוי רק מדרבנן, וא"כ לדעת הב"ח ז"ל דהיכא דאיסורא דרבנן רביע עלי' ה"ז נחשב כאפשר למפלגה בלישה, תיקשי היאך מותר לאפות חלה זו ביו"ט, ול"ל דר' אליעזר ס"ל דחלה בזה"ז הוי חיוב תורה וכדעת ר' מאיר ור' יהודה בנדה מ"ז א', הא ליתא, דהא התוס' ביבמות פ"ב ב' ד"ה ירושה ובשבועות ט"ז א' ד"ה דכולי, הוכיחו דר' אליעזר ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן, [אלא אם נימא דס"ל כדעת רבנן דבי רב בכתובות כ"ה א' דאע"ג דתרומה בזה"ז דרבנן מ"מ חלה בזה"ז דאורייתא].
ב] בגוף דברי האמרי נועם ז"ל יל"ע, דלכאו' יש לחלק בין הנידונים, דלענין חמץ נהי דמדאורייתא מותר לשרוף החלה, מ"מ כיון דחכמים אסרו עליו לשרוף החמץ הרי יבא לידי איסור תורה דבל יראה, ולו יהי כאחד שיודע שלא יוכל לשרוף החלה דאין לו עצים להסקה והחלה תחמיץ, וה"נ כיון דחז"ל אסרו עליו לשרוף ובודאי לא ישרוף הרי יבא לידי איסור דאורייתא, אבל בנדון דהב"ח ז"ל אינו יכול לבא לידי איסור תורה.
ויש לבאר כונת זקיני ז"ל למאי דכ' התוס' בשבת ק' א' אהא דאמר אביי בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים וזרק לתוכה חייב מלאה פירות וזרק לתוכה פטור מאי טעמא מים לא מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא, והתוס' שם בד"ה פירות הק' וז"ל "וא"ת היכי ממעטי הני פירות והא אמר בפרק חלון כל דבר הניטל בשבת אינו ממעט ואפי' אי איירי הכא בטבל שאין ניטל בשבת מ"מ כיון דניטל מן התורה הזורק לתוכו אמאי פטור".
ולפו"ר קושית התוס' צ"ע, דהא אנן לא בעינן אלא שיהא ברור לן שדבר הממעטו לא יהא דעתו ליטלו בשבת, ומה אילו הי' נמצא שם ארי שאינו נותן לאדם להתקרב לבור וליטול הפירות פשיטא דמהני כיון דאין דעתו ליטלו, וא"כ עתה דחז"ל אוסרים עליו ליטול הפירות ואנן סהדי שלא יטול הפירות מגרע גרע, ומקושית התוס' ילפי' דאע"ג דברור לן דלא יטלו הפירות בשבת משום איסור מוקצה מ"מ כיון דמן התורה מותר לטלטל הפירות אינם מבטלים מחיצתא, וה"נ דכוותה, נהי דידעי' שלא ישרוף החלה ויבא לידי איסור תורה, מ"מ כיון דמדאורייתא מותר לשרוף החלה, ה"ז נחשב כעיסה שניתן לחלקה בלישה.
ג] הנה בעיקר דברי רבינו האמ"נ ז"ל דכיון דמצות שריפת תרומה טמאה הוי מדרבנן, ליכא איסור לשורפה ביו"ט אלא מדרבנן, יש לדון בזה, דהנה הרמב"ן ז"ל בשבת כ"ג ב' ד"ה ומסתברא כתב לבאר דברי רש"י ז"ל דאסור לשרוף שמן של תרומה טמאה ביו"ט דרחמנא אחשבי' למלאכה, וז"ל "אבל בפ' אין צדין מצאתי שכתב רש"י ז"ל אף על גב דהדלקת הנר בי"ט צורך אכילה הוא ומותר ואפ"ה בשמן שריפה לא דגזירת הכתוב היא שאין קדשים טמאין מתבערין בי"ט דרחמנא אחשביה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה הוא, פי' לפירושו משום דעיקר כוונתו של אדם בשריפה זו למצוה של גבוה וצורך הדיוט ממילא הוא דאתי".
ומדברי הרמב"ן ז"ל נראה דקשיתי' נהי דאסור לשרוף קדשים ביו"ט, מ"מ הא כיון דיכול ליהנות ממנו בשעת ביעורו להסיקה תחת תבשילו א"כ הו"ל צורך אוכל נפש ולשתרי, וע"ז תי' הרמב"ן ז"ל דכיון דעיקר כונתו היינו לקיים מצות שריפת תרומה הוי צורך גבוה ואסור. והוא כעין תי' הריב"א ז"ל בפסחים מ"ו א' ד"ה לא.
ואע"ג דרש"י ז"ל ס"ל בביצה י"ב ב' דמתוך שהותרה לצורך הותרה אפי' שלא לצורך כלל, וא"כ צורך גבוה מי גרע, הא ליתא, דהא גם לב"ה דרשינן 'לכם ולא לגבוה', ולא מבעיא למ"ד בביצה י"ט ב' דנדרים ונדבות אינם קריבים ביו"ט גם לב"ה אלא אפי' למ"ד שם דנו"נ קריבים ביו"ט, מ"מ כבר כתב הצל"ח ז"ל בביצה כ' א' ד"ה והנלע"ד, דעולות נדבה כיון דאין בהם אלא אכילת מזבח אסור לכו"ע.
ולפי"ז נראה בעז"ה דזהו כונת הרמב"ן ז"ל, דבתרומה טמאה או חלה טמאה, אע"ג דיכול ליהנות מהם מ"מ כיון דעיקר כונתו לשורפם היינו משום המצוה דטעונים שריפה, דמיא לעולות שאסור להקריבם ביו"ט ולא מהניא לי' 'מתוך' כיון דהוי צורך גבוה, וה"נ דכוותה.
ומעתה לפי"ז נלע"ד בע"ה, דגם לדעת רש"י ז"ל דמצות שריפת תרומה טמאה הוי רק מדרבנן, מ"מ כיון דמה ששורף התרומה או החלה הוי לצורך קיום מצות שריפת תרומה, שוב לא גרע מדבר שהוא צורך גבוה, ואע"ג דמה"ת אינו טעון שריפה, מה בכך, הא כונת השורף הוא לבערו לצורך גבוה, דחז"ל הטילו עליו לשורפה.
אמנם קשיא לי ע"ז קושיא עצומה ובהקדם ג' הקדמות.
א] אמרי' בפסחים ה' ב' דלדעת ב"ה דאמרי' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך א"כ מותר לשרוף חמץ ביו"ט דהוי צורך מצוה, יעו"ש תוד"ה לא.
ונראה בע"ה דרק לדעת ר' יהודה דאין ביעור חמץ אלא שריפה מותר לבערה ביו"ט, אבל למ"ד דהשבתתו בכל דבר, הרי יכול לבערה באופן אחר, ולא הוי השריפה צורך היום, ומ"מ אם אין לו אפשרות לבער אלא ע"י שריפה, מותר לכו"ע לשורפו ביו"ט לב"ה דאית להו 'מתוך'. *מג"א ז"ל תמ"ו סק"ב
ב] נסתפקתי בתרומה שנטמאה ביו"ט והחמיצה, לב"ה דאמרי' מתוך, האם מותר לבערה ביו"ט או לא, דהנה לטעמא דכ' רש"י ז"ל בביצה הנ"ל דהא דאין שורפין תרומה טמאה ביו"ט היינו משום דרחמנא אחשבי' למלאכה, לפי"ז י"ל דכ"ז היינו היכא דמה ששורפה היינו משום מצות שריפת תרומה טמאה, אבל בתרומת חמץ דחייב לשורפה כדי שלא יעבור בבל יראה, אע"ג דמקיים נמי מצות שריפת תרומה בזה, מ"מ דל מינה תרומה הא חייב לשורפה כיון דהוי חמץ, ובפרט דמשום מצות שריפת תרומה הי' ממתין למחר ומה שממהר לשורפה היום היינו משום דמצוה לבער את החמץ שלא יעבור על איסור בל יראה.
ג] אם תימצי לומר דמותר לשרוף תרומת חמץ שנטמאה, מעתה יש להסתפק היאך יהי' הדין כששורף עיסה כדי שלא תחמיץ ואין לו דרך אחרת למונעה שלא תחמיץ האם מותר לשורפה ביו"ט, ומסתברא דנחשב נמי צורך ושפיר אמרי' בזה 'מתוך', דגם זה הוי צורך היום.
והשתא צ"ע הא דכ' רש"י ז"ל דאסור לשרוף החלה כיון דאין שורפין קדשים ביו"ט, הא כיון דצריך לשורפה כדי שלא תחמיץ ליכא 'אחשביה' ולא הוי מלאכה ולישתרי לשורפה משום 'מתוך'. ובזה לא שייך תי' הרמב"ן ז"ל דעיקר כונתו לצורך גבוה, דזה אינו, דאדרבא עיקר כונתו כדי שלא יעבור על איסור בל יראה, דמשום שריפת תרומה הי' ממתין למחר.
ונלע"ד בעז"ה ליישב דרש"י ז"ל לטעמי' אזיל דס"ל בפסחים י"ב ב' ד"ה שלא, דלאחר שעה שביעית גם לדעת ר' יהודה השבתת חמץ בכל דבר ולאו דוקא בשריפה יעו"ש, ולפי"ז מה ששורף החמץ ביו"ט אין זה צורך, דיכול להשביתו ע"י פירורו או הטלתו לים או לבית הכסא.
תמצית העולה מהדברים.
א] המרדכי ז"ל כתב דעיסה שנתגלגלה בעיו"ט דאסור להפריש ממנה חלה ביו"ט אסור לאפותה ביו"ט כיון דא"י לאכול ממנה ביו"ט, והק' מרן הב"י ז"ל הא קיי"ל דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש.
ב] והב"ח ז"ל תי' דכונת המרדכי ז"ל דאסור לאפותה כיון דיש בה חלק כשיעור חלה שאסור לאפותה ביו"ט, הוי כעיסה שחציה של נכרי דכיון שאפשר למיפלגה בלישה אסור לאפותה כולה, ואע"ג דאסור להפריש חלה, איסורא הוא דרביע עלי'.
ג] והק' המג"א ז"ל ממתני' דפסחים דעיסה שנטמאה כיון דא"א להפריש ממנה חלה שמא תחמיץ מותר לאפותה כולה ומוכח דמה שא"א להפריש מכח איסור מיקרי א"א למיפלגה בלישה, ותמה הצל"ח ז"ל הא התם הוי איסור דאורייתא אם יפריש דשמא תחמיץ, ובנדון דהב"ח ז"ל הוי רק איסור דרבנן.
ד] ותי' רבינו האמרי נועם ז"ל דגם במתני' הוי רק דרבנן, דהא כ' רש"י ז"ל דהא דא"א לשרוף החלה קודם שתחמיץ היינו משום דרחמנא אחשבה לשריפת תרומה כמלאכה, ולפי"ז כיון דדעת רש"י ז"ל דהמצוה לשרוף תרומה טמאה הוי רק מדרבנן נמצא דמה"ת יכול להפריש חלה ולשורפה.
ה] הנה כסגנון דברי האמ"נ ז"ל י"ל דגם להתוס' דשריפת חלה טמאה הוי חיוב תורה מ"מ חלה בזה"ז דרבנן ומתני' מיירי נמי בזה"ז.
ו] צ"ע דסו"ס כיון דמדרבנן אסור לשורפה דמיא לאחד שאין לו עצים לשרוף החלה ויבא לידי איסור תורה דבל יראה, אבל בנדון דהב"ח ז"ל אינו יכול לבא לידי איסור תורה.
ז] צ"ע דנהי דשריפת חלה טמאה הוי חיוב מד"ס, מ"מ הא כ' הרמב"ן ז"ל דכונת רש"י ז"ל דרחמנא אחשבי' למלאכה היינו משום דעיקר כונת השורף הוי לצורך גבוה ורחמנא אמר לכם ולא לגבוה, וא"כ אע"ג דהוי חיוב דרבנן מ"מ כונת השורף הוי לצורך גבוה.
ח] אלא דקשיא טובא, כיון דחייב לשרוף החלה משום איסור חמץ א"כ מה איכפת לן דמקיים נמי שריפת חלה בזה, מ"מ הא חייב לשרוף משום איסור בל יראה וזה עיקר כונת השורף לינצל מאיסור חמץ דמשום שריפת חלה הי' ממתין לשורפה למחר.
ט] וי"ל דרש"י ז"ל לטעמי' אזיל דלאחר שעה שביעית לכו"ע ביעור חמץ יכול להיעשות גם בהטלה לים וא"כ אסור לשרוף החמץ ביו"ט, גם אם אמרי' 'מתוך'.
בס"ד
אא"ז הגה"ק מרן רבינו בעל ה'אמרי נועם' זיעועכי"א, בתשובותיו ח"א סי' ז' כתב ביאור נפלא בדברי המג"א ז"ל, אהא דכתב המרדכי ז"ל בביצה רמז תרנ"ד, דלמאי דקאמר שמואל בביצה ט' א' דגלגל עיסה בחו"ל בערב יו"ט אין מפריש חלה ביו"ט, א"כ עיסה זו אסור לאפותה ביו"ט דכיון דאסור להפריש ממנה חלה אסור לאוכלה, ומרן הב"י ז"ל תמה דהא אמרי' התם בביצה דעיסת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש, וא"כ אמאי אסור לאכול ביו"ט ויפריש מוצאי יו"ט. ומכח זה פסק בשו"ע או"ח סי' תק"ו סק"ג דלא כדעת המרדכי ז"ל.
והב"ח ז"ל כתב לתרץ, ובהקדם דברי הגמ' בביצה כ"א א' דעיסה חציה של ישראל חציה של נכרי אסור לאפותה ביו"ט דהא יכול לחלק העיסה בעת הלישה, וכיון שלא חילקה נמצא שטורח באפית פת של נכרי, ולפי"ז י"ל דכונת המרדכי ז"ל דכיון דחייב להניח מהעיסה שיעור חלה שיוכל אח"כ להפריש וחלק זה אסור לו לאפות דאסורה באכילה, וכיון דיכול להפריש חלק החלה בשעת הלישה אלא דאיסורא רביע עלי' דאין מגביהין תרו"מ בשבת וביו"ט היכא דנתגלגלה בעיו"ט, א"כ דמיא לעיסה שחציה של נכרי שאסור לאפותה ביו"ט. [וצ"ל דכונתו ז"ל דחלק החלה אינו ראוי אפי' לכהן דהוי חלה טמאה דבזה"ז כולנו טמאי מת].
והמג"א ז"ל בסי' תק"ו סק"י הק' על תירוצא דהב"ח ז"ל ממשנה ערוכה בפסחים מ"ו א' "כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה" וכ' רש"י ז"ל בד"ה כיצד וז"ל "שנטמאת העיסה ושוב אין חלה הניטלת ממנה ראויה לאכילת כהן, כיצד מפרישין אותה ביום טוב של פסח, הרי אין יכול לאפותה מאחר שאינה ראויה לאכילה, ולשהותה לשורפה לערב אי אפשר שלא תחמיץ, ולשורפה או להאכילה לכלבים אי אפשר, שאין שורפין קדשים ביום טוב".
והשתא לדעת הב"ח ז"ל דמה שאינו יכול לחלק העיסה קודם אפיה מכח איסורא דרביע עלה ה"ז נחשב כעיסה חציה של נכרי, תיקשי טובא, הא במתני' הא דאין יכול לחלק העיסה ולא יאפנה היינו רק משום איסור חמץ דא"א שלא תחמיץ, ועכ"ז מותר לאפות כל העיסה.
והצל"ח ז"ל שם בפסחים ד"ה ר"א, תמה על קושית המג"א ז"ל, היאך דימה איסור חמץ שהוא איסור דאורייתא לאיסור הגבהת תרו"מ ביו"ט שאינו אלא איסור דרבנן, דמה שאסור מדאורייתא שפיר יש להחשיבו כעיסה שא"א לחלקה בלישה, אבל איסור דרבנן מיקרי שפיר אפשר למפלגה בלישה.
וכתב זקיני האמרי נועם ז"ל לתרץ קו' הצל"ח ז"ל באופן נפלא, דהנה רש"י ז"ל שם כתב דא"א להפריש החלה ולשורפה קודם שתחמיץ דאין שורפין קדשים ביו"ט, וכונת רש"י ז"ל דאע"ג דיכול להנות ממנו בשריפתה דיכול להסיקה תחת תבשילו, או אפי' לשורפה שלא לצורך כלל דהא דעת רש"י ז"ל בביצה י"ב ב' ד"ה הבערה דאמרי' מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך אפי' בדבר שאין בו צורך כלל, מ"מ כיון דבשריפת החלה מקיים מצות שריפת קדשים אסור לשורפה ביו"ט וכדביאר רש"י ז"ל בביצה כ"ז ב' ד"ה חלה, דגזרת הכתוב היא שאין קדשים טמאים מתבערים ביו"ט דרחמנא אחשבה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה היא.
והנה דעת רש"י ז"ל בשבת כ"ה א' ד"ה מצוה, דתרומה טמאה אינה טעונה שריפה מדאורייתא אלא מדרבנן שמא יבא בה לידי תקלה יעו"ש, והשתא לפי"ז הרי מדאורייתא מותר לשרוף חלה טמאה ביו"ט דהא ליכא מצוה לבערה ואפי' שלא לצורך כלל מותר, ורק מדרבנן כיון דאיכא מצוה לשרוף חלה טמאה, אסור לשורפו ביו"ט דאין שורפין קדשים טמאים ביו"ט.
ומעתה לפי"ז שפיר דימה המג"א ז"ל איסור חמץ לאיסור הגבהת תרו"מ ביו"ט, דגם בחמץ הא דאינו יכול לחלק העיסה הוי רק מדרבנן דמדאורייתא יכול לחלקה ולשורפה ביו"ט.
והנה בדברי זקיני זי"ע יש לדון בכמה אנפי.
א] הנה כסגנון דברי האמ"נ ז"ל, לכאו' יש לתרץ גם לדעת התוס' בשבת שם דשריפת חלה טמאה הוי חיוב תורה, דהנה בזמן הזה דמצות חלה הוי רק מדרבנן וכדכ' הרמב"ם ז"ל בפ"א מתרומות הכ"ו, [והראב"ד ז"ל אודי לי' שם לענין חלה], א"כ מדאורייתא מותר לשרוף חלה ביו"ט, דליכא חיוב חלה כלל מן התורה בזה"ז.
ומעתה לפי"ז, יש ליישב כונת המג"א ז"ל הנ"ל גם לדעת התוס' דתרומה טמאה טעונה שריפה מדאורייתא, והיינו משום דכיון דמתני' מיירי נמי בזמן הזה דמצות חלה הוי רק מדרבנן, וא"כ לדעת הב"ח ז"ל דהיכא דאיסורא דרבנן רביע עלי' ה"ז נחשב כאפשר למפלגה בלישה, תיקשי היאך מותר לאפות חלה זו ביו"ט, ול"ל דר' אליעזר ס"ל דחלה בזה"ז הוי חיוב תורה וכדעת ר' מאיר ור' יהודה בנדה מ"ז א', הא ליתא, דהא התוס' ביבמות פ"ב ב' ד"ה ירושה ובשבועות ט"ז א' ד"ה דכולי, הוכיחו דר' אליעזר ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן, [אלא אם נימא דס"ל כדעת רבנן דבי רב בכתובות כ"ה א' דאע"ג דתרומה בזה"ז דרבנן מ"מ חלה בזה"ז דאורייתא].
ב] בגוף דברי האמרי נועם ז"ל יל"ע, דלכאו' יש לחלק בין הנידונים, דלענין חמץ נהי דמדאורייתא מותר לשרוף החלה, מ"מ כיון דחכמים אסרו עליו לשרוף החמץ הרי יבא לידי איסור תורה דבל יראה, ולו יהי כאחד שיודע שלא יוכל לשרוף החלה דאין לו עצים להסקה והחלה תחמיץ, וה"נ כיון דחז"ל אסרו עליו לשרוף ובודאי לא ישרוף הרי יבא לידי איסור דאורייתא, אבל בנדון דהב"ח ז"ל אינו יכול לבא לידי איסור תורה.
ויש לבאר כונת זקיני ז"ל למאי דכ' התוס' בשבת ק' א' אהא דאמר אביי בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מלאה מים וזרק לתוכה חייב מלאה פירות וזרק לתוכה פטור מאי טעמא מים לא מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא, והתוס' שם בד"ה פירות הק' וז"ל "וא"ת היכי ממעטי הני פירות והא אמר בפרק חלון כל דבר הניטל בשבת אינו ממעט ואפי' אי איירי הכא בטבל שאין ניטל בשבת מ"מ כיון דניטל מן התורה הזורק לתוכו אמאי פטור".
ולפו"ר קושית התוס' צ"ע, דהא אנן לא בעינן אלא שיהא ברור לן שדבר הממעטו לא יהא דעתו ליטלו בשבת, ומה אילו הי' נמצא שם ארי שאינו נותן לאדם להתקרב לבור וליטול הפירות פשיטא דמהני כיון דאין דעתו ליטלו, וא"כ עתה דחז"ל אוסרים עליו ליטול הפירות ואנן סהדי שלא יטול הפירות מגרע גרע, ומקושית התוס' ילפי' דאע"ג דברור לן דלא יטלו הפירות בשבת משום איסור מוקצה מ"מ כיון דמן התורה מותר לטלטל הפירות אינם מבטלים מחיצתא, וה"נ דכוותה, נהי דידעי' שלא ישרוף החלה ויבא לידי איסור תורה, מ"מ כיון דמדאורייתא מותר לשרוף החלה, ה"ז נחשב כעיסה שניתן לחלקה בלישה.
ג] הנה בעיקר דברי רבינו האמ"נ ז"ל דכיון דמצות שריפת תרומה טמאה הוי מדרבנן, ליכא איסור לשורפה ביו"ט אלא מדרבנן, יש לדון בזה, דהנה הרמב"ן ז"ל בשבת כ"ג ב' ד"ה ומסתברא כתב לבאר דברי רש"י ז"ל דאסור לשרוף שמן של תרומה טמאה ביו"ט דרחמנא אחשבי' למלאכה, וז"ל "אבל בפ' אין צדין מצאתי שכתב רש"י ז"ל אף על גב דהדלקת הנר בי"ט צורך אכילה הוא ומותר ואפ"ה בשמן שריפה לא דגזירת הכתוב היא שאין קדשים טמאין מתבערין בי"ט דרחמנא אחשביה להבערתן דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה הוא, פי' לפירושו משום דעיקר כוונתו של אדם בשריפה זו למצוה של גבוה וצורך הדיוט ממילא הוא דאתי".
ומדברי הרמב"ן ז"ל נראה דקשיתי' נהי דאסור לשרוף קדשים ביו"ט, מ"מ הא כיון דיכול ליהנות ממנו בשעת ביעורו להסיקה תחת תבשילו א"כ הו"ל צורך אוכל נפש ולשתרי, וע"ז תי' הרמב"ן ז"ל דכיון דעיקר כונתו היינו לקיים מצות שריפת תרומה הוי צורך גבוה ואסור. והוא כעין תי' הריב"א ז"ל בפסחים מ"ו א' ד"ה לא.
ואע"ג דרש"י ז"ל ס"ל בביצה י"ב ב' דמתוך שהותרה לצורך הותרה אפי' שלא לצורך כלל, וא"כ צורך גבוה מי גרע, הא ליתא, דהא גם לב"ה דרשינן 'לכם ולא לגבוה', ולא מבעיא למ"ד בביצה י"ט ב' דנדרים ונדבות אינם קריבים ביו"ט גם לב"ה אלא אפי' למ"ד שם דנו"נ קריבים ביו"ט, מ"מ כבר כתב הצל"ח ז"ל בביצה כ' א' ד"ה והנלע"ד, דעולות נדבה כיון דאין בהם אלא אכילת מזבח אסור לכו"ע.
ולפי"ז נראה בעז"ה דזהו כונת הרמב"ן ז"ל, דבתרומה טמאה או חלה טמאה, אע"ג דיכול ליהנות מהם מ"מ כיון דעיקר כונתו לשורפם היינו משום המצוה דטעונים שריפה, דמיא לעולות שאסור להקריבם ביו"ט ולא מהניא לי' 'מתוך' כיון דהוי צורך גבוה, וה"נ דכוותה.
ומעתה לפי"ז נלע"ד בע"ה, דגם לדעת רש"י ז"ל דמצות שריפת תרומה טמאה הוי רק מדרבנן, מ"מ כיון דמה ששורף התרומה או החלה הוי לצורך קיום מצות שריפת תרומה, שוב לא גרע מדבר שהוא צורך גבוה, ואע"ג דמה"ת אינו טעון שריפה, מה בכך, הא כונת השורף הוא לבערו לצורך גבוה, דחז"ל הטילו עליו לשורפה.
אמנם קשיא לי ע"ז קושיא עצומה ובהקדם ג' הקדמות.
א] אמרי' בפסחים ה' ב' דלדעת ב"ה דאמרי' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך א"כ מותר לשרוף חמץ ביו"ט דהוי צורך מצוה, יעו"ש תוד"ה לא.
ונראה בע"ה דרק לדעת ר' יהודה דאין ביעור חמץ אלא שריפה מותר לבערה ביו"ט, אבל למ"ד דהשבתתו בכל דבר, הרי יכול לבערה באופן אחר, ולא הוי השריפה צורך היום, ומ"מ אם אין לו אפשרות לבער אלא ע"י שריפה, מותר לכו"ע לשורפו ביו"ט לב"ה דאית להו 'מתוך'. *מג"א ז"ל תמ"ו סק"ב
ב] נסתפקתי בתרומה שנטמאה ביו"ט והחמיצה, לב"ה דאמרי' מתוך, האם מותר לבערה ביו"ט או לא, דהנה לטעמא דכ' רש"י ז"ל בביצה הנ"ל דהא דאין שורפין תרומה טמאה ביו"ט היינו משום דרחמנא אחשבי' למלאכה, לפי"ז י"ל דכ"ז היינו היכא דמה ששורפה היינו משום מצות שריפת תרומה טמאה, אבל בתרומת חמץ דחייב לשורפה כדי שלא יעבור בבל יראה, אע"ג דמקיים נמי מצות שריפת תרומה בזה, מ"מ דל מינה תרומה הא חייב לשורפה כיון דהוי חמץ, ובפרט דמשום מצות שריפת תרומה הי' ממתין למחר ומה שממהר לשורפה היום היינו משום דמצוה לבער את החמץ שלא יעבור על איסור בל יראה.
ג] אם תימצי לומר דמותר לשרוף תרומת חמץ שנטמאה, מעתה יש להסתפק היאך יהי' הדין כששורף עיסה כדי שלא תחמיץ ואין לו דרך אחרת למונעה שלא תחמיץ האם מותר לשורפה ביו"ט, ומסתברא דנחשב נמי צורך ושפיר אמרי' בזה 'מתוך', דגם זה הוי צורך היום.
והשתא צ"ע הא דכ' רש"י ז"ל דאסור לשרוף החלה כיון דאין שורפין קדשים ביו"ט, הא כיון דצריך לשורפה כדי שלא תחמיץ ליכא 'אחשביה' ולא הוי מלאכה ולישתרי לשורפה משום 'מתוך'. ובזה לא שייך תי' הרמב"ן ז"ל דעיקר כונתו לצורך גבוה, דזה אינו, דאדרבא עיקר כונתו כדי שלא יעבור על איסור בל יראה, דמשום שריפת תרומה הי' ממתין למחר.
ונלע"ד בעז"ה ליישב דרש"י ז"ל לטעמי' אזיל דס"ל בפסחים י"ב ב' ד"ה שלא, דלאחר שעה שביעית גם לדעת ר' יהודה השבתת חמץ בכל דבר ולאו דוקא בשריפה יעו"ש, ולפי"ז מה ששורף החמץ ביו"ט אין זה צורך, דיכול להשביתו ע"י פירורו או הטלתו לים או לבית הכסא.
תמצית העולה מהדברים.
א] המרדכי ז"ל כתב דעיסה שנתגלגלה בעיו"ט דאסור להפריש ממנה חלה ביו"ט אסור לאפותה ביו"ט כיון דא"י לאכול ממנה ביו"ט, והק' מרן הב"י ז"ל הא קיי"ל דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש.
ב] והב"ח ז"ל תי' דכונת המרדכי ז"ל דאסור לאפותה כיון דיש בה חלק כשיעור חלה שאסור לאפותה ביו"ט, הוי כעיסה שחציה של נכרי דכיון שאפשר למיפלגה בלישה אסור לאפותה כולה, ואע"ג דאסור להפריש חלה, איסורא הוא דרביע עלי'.
ג] והק' המג"א ז"ל ממתני' דפסחים דעיסה שנטמאה כיון דא"א להפריש ממנה חלה שמא תחמיץ מותר לאפותה כולה ומוכח דמה שא"א להפריש מכח איסור מיקרי א"א למיפלגה בלישה, ותמה הצל"ח ז"ל הא התם הוי איסור דאורייתא אם יפריש דשמא תחמיץ, ובנדון דהב"ח ז"ל הוי רק איסור דרבנן.
ד] ותי' רבינו האמרי נועם ז"ל דגם במתני' הוי רק דרבנן, דהא כ' רש"י ז"ל דהא דא"א לשרוף החלה קודם שתחמיץ היינו משום דרחמנא אחשבה לשריפת תרומה כמלאכה, ולפי"ז כיון דדעת רש"י ז"ל דהמצוה לשרוף תרומה טמאה הוי רק מדרבנן נמצא דמה"ת יכול להפריש חלה ולשורפה.
ה] הנה כסגנון דברי האמ"נ ז"ל י"ל דגם להתוס' דשריפת חלה טמאה הוי חיוב תורה מ"מ חלה בזה"ז דרבנן ומתני' מיירי נמי בזה"ז.
ו] צ"ע דסו"ס כיון דמדרבנן אסור לשורפה דמיא לאחד שאין לו עצים לשרוף החלה ויבא לידי איסור תורה דבל יראה, אבל בנדון דהב"ח ז"ל אינו יכול לבא לידי איסור תורה.
ז] צ"ע דנהי דשריפת חלה טמאה הוי חיוב מד"ס, מ"מ הא כ' הרמב"ן ז"ל דכונת רש"י ז"ל דרחמנא אחשבי' למלאכה היינו משום דעיקר כונת השורף הוי לצורך גבוה ורחמנא אמר לכם ולא לגבוה, וא"כ אע"ג דהוי חיוב דרבנן מ"מ כונת השורף הוי לצורך גבוה.
ח] אלא דקשיא טובא, כיון דחייב לשרוף החלה משום איסור חמץ א"כ מה איכפת לן דמקיים נמי שריפת חלה בזה, מ"מ הא חייב לשרוף משום איסור בל יראה וזה עיקר כונת השורף לינצל מאיסור חמץ דמשום שריפת חלה הי' ממתין לשורפה למחר.
ט] וי"ל דרש"י ז"ל לטעמי' אזיל דלאחר שעה שביעית לכו"ע ביעור חמץ יכול להיעשות גם בהטלה לים וא"כ אסור לשרוף החמץ ביו"ט, גם אם אמרי' 'מתוך'.
