מסילת ישרים פכ"ב
הנה כבר דברנו למעלה מגנות הגאוה, ומכללה נשמע שבח הענוה, אך עתה נבאר יותר בדרך עיקר הענוה, ותתבאר הגאוה מאליה.
We already spoke earlier on the disgrace of arrogance, and by inference, we learned on the praiseworthiness of Humility. Let us now explain Humility in a more fundamental manner and arrogance will become clarified by itself.
הנה כלל הענוה היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה, וזה הפך הגאוה ממש, והתולדות הנמשכות מזה תהיינה ההפכיות של תולדות הגאוה.
The general matter of Humility is for a person not to attribute importance to himself for any reason whatsoever. This is the exact opposite of arrogance and the effects that result from this are the opposite of those that result from arrogance.
וכשנדקדק נמצא שתלויה במחשבה ובמעשה, כי בתחלה צריך שיהיה האדם עניו במחשבתו, ואחר כך יתנהג בדרכי הענוים.
When we examine closely, we will find that Humility is dependent both on thought and deed. For at first, a person needs to become humble in his thoughts and only afterwards, can he conduct himself in the ways of the Humble.
כי אם לא יהיה עניו בדעתו וירצה להיות עניו במעשה, לא יהיה אלא מן הענוים המדומים והרעים שזכרנו למעלה, שהם מכלל הצבועים אשר אין בעולם רע מהם. ונבאר עתה החלקים האלה.
This is because, if he is not yet humble in his thoughts and he wishes to be humble in his deeds, he will only become as one of the deceitful and evil "humble" men we mentioned earlier (ch.11), who belong to the class of hypocrites, the worst kind of evil men to be found in the world. Let us now explain these divisions.
הענוה במחשבה, הוא שיתבונן האדם ויתאמת אצלו אשר אין התהלה והכבוד ראויים לו, כל שכן ההתנשא על שאר בני מינו, וזה מפני מה שחסר ממנו בהכרח, וגם מפני מה שכבר יש בידו.
Humility in thought is for a person to contemplate and come to realize as truth that he is undeserving of praise and honor, and all the more so [unworthy] of being elevated over his fellow men. This is due to what he lacks and also to what [good] he has actually attained.
מפני מה שחסר ממנו: פשוט הוא כי אי אפשר לאדם באיזה מדריגה שיהיה מן השלימות שלא יהיו בו חסרונות רבים, או מצד טבעו או מצד משפחתו וקרוביו או מצד מקרים שקרו לו, או מצד מעשיו שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז:כ), הן כל אלה מומים באדם שאין מניחים לו מקום התנשאות כלל, אפילו יהיה בעל מעלות רבות, כי כבר עניני החסרונות האלה יספיקו להחשיכם.
Due to what he lacks: this is evident, for it is impossible for a man, whatever level of perfection he may have reached, to not have many deficiencies, whether due to his nature, or due to his family and relatives, due to certain events that happened to him, or due to his own deeds. For "there is no righteous man on earth who does good and sins not" (Kohelet 7:20). All these are blemishes on a person which allow him no room whatsoever to become haughty. Even if he has attained many virtues, nevertheless these deficiencies are enough to obscure them.
הנה החכמה היא המביאה יותר את האדם לידי התנשאות וגאוה, לפי שכבר היא מעלה שבאדם עצמו בחלק הנכבד שלו, דהיינו השכל.
That which most brings a person to pride and arrogance is wisdom. For wisdom is a quality in a man himself, in his most noble faculty, namely, his intellect.
והנה אין לך חכם שלא יטעה, ושלא יצטרך ללמוד מדברי חביריו, ופעמים רבות אפילו מדברי תלמידיו, אם כן איפוא איך יתנשא בחכמתו?
But, there is no sage that will not make mistakes and that will not need to learn from the words of his peers, and very often, even from his students. How then can he pride himself on his wisdom?
ואמנם מי שהוא בעל שכל ישר, אפילו אם זכה להיות חכם גדול ומופלג, באמת כשיסתכל ויתבונן יראה שאין מקום לגאוה וההתנשאות, כי הנה מי שהוא בעל שכל שידע יותר מהאחרים, אינו עושה אלא שבחק טבעו לעשות, כעוף שמגביה לעוף לפי שטבעו בכך, השור מושך בכחו לפי שחוקו הוא כן מי שהוא חכם הוא לפי שטבעו מביאו לזה, ואילו אותו שעכשיו אינו חכם כמוהו היה לו שכל טבעי כמוהו היה מתחכם כמו שנתחכם הוא, א"כ אין כאן להתנשא ולהתגאות.
One who possesses a straight intellect, even if he has merited to become a great sage and truly distinguished, when he looks and contemplates, will see that there is no room for haughtiness and pride. For behold, he who possesses high intelligence, who knows more than others, merely does what it is his nature to do. He is like a bird which flies upwards because of its nature, or an ox which pulls with its might because of its nature. So too for he who is wise. This is because his nature brings him to this. But for another person who is currently not as wise as him, if he had possessed natural intelligence like him, would also have become just as wise. Hence, there is no room to elevate and pride oneself in this.
אלא אם יש בו חכמה רבה הוא מחויב ללמדה למי שצריך אליה, וכמאמר ריב"ז (אבות ב:ט): אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.
Rather, if he possess great wisdom, behold, he is under duty to teach it to those in need of it, similar to the statement of Rabbi Yochanan ben Zakai: "if you learned much Torah, do not take credit for yourself since for this you were created!" (Avot 2:8).
אם עשיר הוא ישמח בחלקו, ועליו הוא לעזור למי שאין לו, אם גבור הוא לעזור לכושלים ולהציל לעשוקים.
If he is wealthy, he may rejoice in his lot, but it is incumbent upon him to help those who do not have. If he is strong, he must help those who are weak and rescue the oppressed.
הא למה זה דומה למשרתי הבית, שכל אחד ממונה על דבר מה, וראוי לו לעמוד במשמרתו לפי פקודתו, להשלים מלאכת הבית וצרכיה, ואין בכאן מקום לגאוה לפי האמת.
To what is this similar? To servants in a household where each one is charged with a matter and it is incumbent on each to stand on his appointed position to uphold the affairs and needs of the house. In truth, there is no place for pride here.
והנה זה העיון והתבוננות הראוי לכל איש אשר שכלו ישר ולא מתעקש, וכשיתברר זה אצלו, אז יקרא עניו אמתי שבלבו ובקרבו הוא עניו, והוא כענין דוד שאמר למיכל (שמואל ב' ז:כב): והייתי שפל בעיני.
Behold, this is the type of examination and contemplation proper for every person whose intellect is straight and not perverse. When this will become clear to him, he may be called a truly humble person, for he is humble in his heart and inner being. This is as David said to Michal: "I was lowly in my own eyes" (Shmuel II 6:22).
ואז"ל (סוטה ה ב): כמה גדולים נמוכי הרוח, שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר (תהלים נא:יט): "זבחי אלהים רוח נשברה",
Our sages, of blessed memory, said (Sotah 5b): "Rabbi Yehoshua ben Levi said: Come and see how great are the lowly of spirit, for when the Temple stood, a man brought a burnt-offering and earned the reward of a burnt-offering, a flour-offering and he earned the reward of a flour-offering; but as for him whose mind is lowly, Scripture ascribes it to him as though he had offered every one of the sacrifices; as it is said: The sacrifices of G-d are a broken spirit."
הרי זה שבח של נמוכי הרוח שהם ענוים בלבם ומחשבתם.
Behold, this is a praise of the lowly of spirit, who are humble in heart and in thought.
וכן אמרו עוד (חולין פ"ט א): "לא מרובכם מכל העמים" (דברים ז:ז) אמר להם הקב"ה: בני, אני חושק בכם שאפילו כשאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח:כז), נתתי גדולה למשה ואהרן אמרו ונחנו מה (שמות טז:ז), נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהילים כב:ז).
They further said (Chulin 89a): "'It was not because you were greater than any people that the L-rd desired in you and chose you' (Devarim 7:7) - the Holy One, blessed be He, said to Israel, 'My sons, I desire you because even when I bestow greatness upon you, you humble yourselves before Me. I bestowed greatness upon Avraham, yet he said to Me, 'I am but dust and ashes' (Gen.18:27); Upon Moses and Aharon, yet they said: 'And we are nothing' (Ex.16:7); upon David, yet he said: 'I am but a worm and no man' (Tehilim 22:7)"
כל זה ממה שאין הלב הישר מניח עצמו להתפתות משום מעלה אשר יבואהו בידעו באמת שכבר לא מפני זה יוצא מידי שפלותו, מצד החסרונות האחרות שאי אפשר שלא יהיו בו. ועוד שאפילו באותם המצות עצמם שהשיג לא הגיע ודאי לתכלית האחרון.
All this because the man possessing a just heart does not allow himself to become seduced by any virtue which he comes to. This is due to truly knowing that because of this virtue, he does not emerge out of his lowliness, due to other defects inevitably within him. And furthermore, even in those mitzvot themselves which he attained, he certainly has not arrived at their ultimate goal.
ועוד אפילו לא יהיה בו חסרון אחר, אלא היותו בשר ודם ילוד אשה, די לו זה והותר לפחיתות וגריעות, עד שלא יאות לו ההנשא כלל, כי הרי כל מעלה שהוא משיג, אינו אלא חסד אל עליו, שרוצה לחון אותו עם היותו מצד טבעו וחומריותו שפל ונבזה עד מאד, על כן אין לו אלא להודות למי שחננו וליכנע תמיד יותר.
Furthermore still, even if he had no other deficiency than of being flesh and blood, born of woman, this would be more than enough of a lowliness and inferiority, so that he will not find it at all befitting to pride himself. For any virtue he attains is nothing but a kindness of G-d on him, who wants to favor him despite that by his nature and physicality, he is extremely lowly and insignificant. Therefore, he must only thank He who is so gracious towards him and always humble himself more and more.
הא למה זה דומה לעני ואביון שמקבל מתנה בחסד שאי אפשר לו שלא יבוש, כי כל מה שירבה החסד שיקבל, כך ירבה הבושת שיבוש כן הדבר הזה בכל אדם שעיניו פקוחות לראות את עצמו בהיותו משיג מעלות טובות מאת השם יתברך, וכענין שאמר דוד המלך (תהלים קטז:יב): "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי".
To what is this analogous? To a destitute pauper who receives gifts as a kindliness and cannot help not feeling shame. The more kindness he receives, the more shame he feels. So too is this matter analogous to every man whose eyes are opened and can see himself, when he attains virtues from G-d, blessed be He. This is as king David said: "what shall I repay G-d for all His kindliness to me?" (Tehilim 116:12).
וכבר ראינו חסידים גדולים שנענשו על שהחזיקו טובה לעצמם עם כל חסידותם:
We have already learned about some men of great piety who, despite all of their piety, were punished for attributing credit to themselves.
נחמיה בן חכליה אמרו ז"ל (סנהדרין צ"ג ב): מפני מה לא נקרא ספרו על שמו? מפני שהחזיק טובה לעצמו.
On Nechemia ben Chachalya our sages, of blessed memory, said: "why was his book not called by his name? Because he claimed credit for himself" (Sanhedrin 93b).
וכן חזקיה אמר (ישעיה לח:יז): הנה לשלום מר לי מר, לפי שענהו הקב"ה וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, וכמאמרם ז"ל (ברכות י): כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים.
Likewise Chizkiyahu said: "to peace it is bitterness for me" (Isaiah 38:17) since the Holy One, blessed be He, answered him: "I will defend this city to save it, for My sake and for the sake of My servant David" (Isaiah 37:35). This is as the statement of our sages: "whoever makes his request depend on his own merit, is shown that it was dependent on the merit of others" (Berachot 10b).
הרי לך שאין לאדם אפילו להחזיק טובה לעצמו על טובותיו, וכל שכן שלא יתנשא ויגבה בהם.
This demonstrates that a person should not even take credit on his good deeds. How much more so, should he not feel proud and haughty for them.
ואמנם כל זה הוא ממה שראוי להשיב על לבו מי שיהיה כאברהם, כמשה, כאהרן, כדוד, ושאר החסידים שזכרנו,
However, all this is what is proper to set in one's heart for he who would be like Avraham, like Moshe, like Aharon, like David, and the other Chasidim we have mentioned.
אבל אנחנו יתומי יתומים, אין אנו צריכים לכל זה, כי כבר יש ויש אתנו חסרונות רבות שאין צריך עיון גדול לראות פחיתותנו וכל חכמתנו כאין נחשבת.
But as for us who are orphans of orphans, we do not need all of this, for we have such an abundance of deficiencies. One does not need a great examination to see our lowliness and to realize that all of our wisdom is considered as nothing.
כי היותר חכם גדול שבינינו אינו כי אם מן תלמידי התלמידים אשר בדורות הראשונים. וזה מה שראוי שנבין ונדע באמת, ולא יזוח עלינו לבנו חנם, אלא נכיר שדעתנו קלה ושכלנו חלש עד מאד, הסכלות רב בנו והטעות גוברת, ואשר נדע אותו אינו אלא מעט מן המעט, אם כן ודאי שאין ראוי לנו ההנשא כלל אלא הבושת והשפלות וזה פשוט.
For the greatest sage among us is no greater than one of the disciples of the disciples of the early generations. It is proper for us to truly understand and know this, so that our hearts should not become proud for nothing. Rather, we must realize that our understanding and intellect is extremely weak. Foolishness is strong by us and error is prevalent. What knowledge we possess is but a tiny bit of a tiny bit. Hence, certainly it is not proper for us to pride ourselves in the least but rather to feel shame and lowliness. This is obvious.
והנה דברנו עד הנה מענוות המחשבה, ונדבר עתה מענוות המעשה, והיא תתחלק לד' חלקים: בהתנהג עצמו בשפלות, בסבול העלבונות, בשנוא הרבנות ובורח מן הכבוד, בחלוק כבוד לכל.
HUMILITY OF DEED: We have spoken until now on Humility of thought. We will now speak on Humility of deed. This area divides into four parts: conducting oneself in lowliness, bearing insults, hating Rabbanut (authority over others) and fleeing honor, and granting honor to everyone.
האחד הוא בהתנהג בשפלות וזה ראוי שיהיה בדבורו, בהליכתו, בשבתו ובכל תנועותיו.
Conducting oneself in lowliness: it is proper for this to be in one's speaking, walking, sitting and all of one's movements.
בדבורו, אז"ל (יומא פ"ו א): לעולם יהיה דבורו של אדם בנחת עם הבריות, ומקרא מלא הוא (קהלת ט:יז): דברי חכמים
בנחת נשמעים, צריך שיהיו דבריו דברי כבוד ולא דברי בזיון, וכה"א (משלי יא:יב): "בז לרעהו חסר לב", ואומר (משלי יח:ג): "בבוא רשע בא גם בוז".
In one's speaking: our sages, of blessed memory, said: "one should always speak with other people in a gentle manner" (Yomah 86a). This is stated explicitly in scripture: "the words of the wise are heeded [when spoken] gently" (Kohelet 9:17). One's words should be of honoring [others] not of belittling them. Likewise scripture says: "he who belittles his fellow lacks sense" (Mishlei 11:12), and "when the wicked comes, there also comes contempt" (Mishlei 18:3).
בהליכתו, אמרו ז"ל (סנהדרין סח ב): שלחו מתם איזהו בן עולם הבא ענותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק.
In one's walking: Our sages, of blessed memory, said: "They sent word from Israel, Who is destined for the world to come? He who is meek, humble, stooping on entering and on going out" (Sanhedrin 88b).
ולא ילך בקומה זקופה, ולא בכבדות גדול עקב בצד גודל, אלא כדרך כל הולך לעסקיו, וכן אז"ל (קידושין לא א): כל ההולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה, וכתיב (ישעיה י:לג): ורמי הקומה גדועים.
One must not walk in an overly erect posture nor with excessive heaviness, heel to toe, rather as one going to his occupations. Likewise our sages, of blessed memory, said: "If one walks with an overly erect posture even for four cubits, it is as if he pushes against the feet of the Divine Presence" (Berachot 43b), and it is written: "and those of lofty height will be cut down" (Isaiah 10:33).
בשבתו, שיהא מקומו בין השפלים, ולא בין הרמים, והוא גם כן מקרא מלא (משלי כה:ו): "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד וגו'", וכן אז"ל (בויקרא רבה פ"א): הרחק ממקומך ב' וג' מקומות ושב עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד.
In one's sitting: that one's place be among the lowly and not among the prominent. This is likewise stated explicitly in scripture: "Do not glorify yourself before a king, and do not stand in the place of great men; for it is better that he say to you, 'Come up here', than to humble you before a prince..." (Mishlei 25:6-7). Likewise our sages of blessed memory said: "distance two or three places from your [proper] place and sit until you are told 'come forward!', rather than to go up until they tell you 'move back!'" (Vayikra Raba 1:5).
ועל כל המקטין עצמו אז"ל (ב"מ פ"ה ב): כל מי שמקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא.
Regarding those who diminish themselves, our sages of blessed memory, said: "whoever diminishes himself for the sake of Torah in this world is made great in the World to Come" (Bava Metzia 85b).
וכנגד זה אמרו (יל"ש יחזקאל שסא): "הסר המצנפת והרם העטרה" (יחזקאל כא:לא) כל מי שהוא גדול בעולם הזה קטן בעולם הבא, ומינה להפך מי שהוא קטן בעולם הזה זמן גדולתו לעולם הבא.
And corresponding to this they said (Yalkut Shimoni Yechezkel 361): "'[So said the L-rd G-d:] I shall remove the turban and lift off the crown [the humble will be uplifted, and the high will be humbled]' (Yechezkel 21:31) - whoever is great in this world will be small in the World to Come". We also learn the opposite: if one is small in this world, his time of greatness will be in the World to Come.
ואמרו (סוטה ה א): לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקב"ה כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וזה מפני שפלותו.
And our sages of blessed memory said: "Man should always learn from the mind of his Creator; for behold, the Holy One, blessed be He, ignored all the mountains and heights and caused His Shechinah to abide upon Mount Sinai" (Sotah 5a). This was because of Mount Sinai's lowliness.
Likewise they said: "'for the remnant of His inheritance' (Michah 7:18) - for him who makes himself a mere remnant" (Rosh Hashana 17b).
החלק הב' הוא סבילת העלבונות, והנה בפירוש אמרו ז"ל (ר"ה י"ז א): למי נושא עון למי שעובר על פשע.
BEARING INSULTS: The second division of humility is in bearing insults. Behold, our sages, of blessed memory, explicitly said: "Who is forgiven iniquity? He who overlooks transgression" (Rosh Hashana 17b).
ואמרו עוד (שבת פ"ח ב): הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה:לא).
They further said (Shabbat 88b): "Those who are insulted but do not insult back, hear themselves insulted but do not answer back... of them scripture says: 'But they who love Him shall be as the sun when it goes forth in its might' (Shoftim 5:31) ".
וספרו מגודל ענוותו של בבא בן בוטא ז"ל (נדרים ס"ו ב):
Our sages told us about the great humility of Bava ben Buta saying:
ההוא בר בבל דסליק לא"י נסיב אתתא, א"ל בשילי לי וכו' עד זיל תברי יתהון על רישא דבבא הוה יתיב בבא בן בוטא ודאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה, א"ל מה הדין דעבדת? א"ל כך צוני בעלי, אמר עשית רצון בעלך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא.
"A certain Babylonian went up to Israel and took a wife [there]. 'Cook for me two hooves', he requested, [misunderstanding his language] she boiled him two lentils, which made him angry. The next day he said, 'Boil me a lot', so she boiled him a huge amount. 'Go and bring me two small pumpkins'; so she went and brought him two candles. 'Go and break them on the head of the Baba (threshold)... So she went and broke them on the head of Baba ben Buta. He said to her, 'What is the meaning of what you have done?' - She replied, 'Thus my husband commanded me.' He said to her: 'You have fulfilled your husband's will, may the Almighty grant you two sons like Baba ben Buta" (Nedarim 66b).
והלל כמו כן ספרו מרוב ענותנותו (שבת ל ב): זה לשונם: ת"ר לעולם יהא אדם ענותן כהלל וכו'.
Likewise our sages told us about the great humility of Hillel saying: "Our Rabbis taught: A man should always be humble like Hillel..." (Shabbat 30b).
ור' אבהו אחרי רוב ענותו מצא שעדיין לא הגיע להיות ראוי לקרא עניו, זה לשונו (סוטה מ' א): א"ר אבהו מריש הוה אמינא ענותנא אנא, כיון דחזינא לר' אבא דעכו דאמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד, אמינא לאו ענותנא אנא.
Likewise Rabbi Abahu, despite his great humility, found that he had not yet reached the point where he may be fittingly called a humble person, as our sages told: "Rabbi Abahu said: At first I used to think that I was humble; but when I saw R. Abba of Akko offer one explanation and his interpreter offer another [to the audience] and he was not bothered, I considered that I was not humble" (Sotah 40a).
שנאת הרבנות ובריחת הכבוד, משנה ערוכה היא (אבות א:י): אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, ואמרו עוד: הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח, ואמרו (כעין זה עירובין י"ג ב): כל הרודף אחר הכבוד בורח ממנו, ואמרו עוד (פסיקתא רבתי): אל תצא לריב מהר, (משלי כח:ח) לעולם אל תהי רץ אחר השררה למה פן מה תעשה באחריתה, למחר באים ושואלים לך שאלות מה אתה משיבם.
HATING RABBANUT: Hating Rabbanut (authority over others) and fleeing from honor: This is an explicit Mishna (Avot 1:10): "love work, hate Rabbanut". They further said: "One whose heart is frivolous in handing down rulings is a fool, wicked and arrogant" (Avot 4:7), and "whoever chases after honor, honor flees from him" (Eruvin 13b), and "'Do not go out quickly to quarrel (Riv)' (Mishlei 25:8) - do not run after rulership, Why not? [the verse continues:] 'for what will you do in the end' (ibid), the next day people will put questions to you, and what will you answer them?" (Pesikta Rabati 22:4);
עוד שם רבי מנחמא בשם רבי תנחום כל המקבל עליו שררה כדי ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה.
Also there "Rabbi Menachem in the name of Rabbi Tanchum: 'whoever takes on himself a position of authority in order to derive benefit from it, is like an adulterer who derives pleasure from the body of a woman".
עוד שם א"ר אבהו אני נקראתי קדוש (רצה לומר הקב"ה), הא אם אין בך כל המדות הללו שיש בי, לא תקבל עליך שררה.
Also there "I (G-d) am called 'holy', thus if you do not possess all of My traits, do not accept a position of rulership upon yourself!".
ותלמידי ר"י יוכיחו, שהיו מוצרכים מפני עניותם ולא רצו לקבל עליהם שררה, הוא מה שאמרו ז"ל (הוריות י א): כמדומין ששררות אני נותן להם וכו'.
The disciples of Raban Gamliel demonstrate this, for they were in financial need due to poverty and nevertheless did not want to accept a position of rulership. This is what was stated in the chapter "Kohen Mashuach": (Horayot 10a): "Do you imagine that I offer you rulership? It is servitude that I offer you!".
ואמרו עוד (פסחים פז ב): אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, ומנלן מיוסף שמפני שהנהיג עצמו ברבנות מת קודם אחיו (ברכות נה א).
They further said: "Woe to rulership for it buries (slays) its possessor" (Pesachim 87b). From where do we learn this? From Yosef, for because he conducted himself in rulership, died before his brothers (Berachot 55a).
כללו של דבר אין הרבנות אלא משא גדול אשר על שכם הנושא אותו, כי עד שהאדם יחיד ויושב בתוך עמו מובלע בין האנשים אינו נתפס אלא על עצמו, כיון שנתעלה לרבנות ושררה כבר הוא נתפס על כל מי שתחת ידו וממשלתו, כי עליו להשקיף על כולם ולרעות אותם דעה והשכל ולהישיר מעשיהם. ואם לאו, ואשמם בראשיכם כתיב (דברים א:יג) - (דברים רבה א:י)
The general principle in the matter: Rabbanut is nothing but a heavy burden on the shoulders of its bearer. For as long as a man is sitting alone in his house, merely a part of humanity, he is held accountable only for himself. But once he assumed a position of Rabbanut and dominion, already he is held accountable for every person under his authority because it is incumbent on him to watch over all of them, pasture them with knowledge and understanding, and straighten their deeds. If he does not do so, our sages declared - "their sins are inscribed on your head"(Midrash Devarim Rabba 1:13).
והכבוד אינו אלא הבל הבלים המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו ומשכחו כל חובתו, ומי שמכירו ודאי שימאס בו וישנאו, והתהלות אשר יהללוהו בני האדם יהיו עליו לטורח, כי בראותו אותם מגדילים הלוליהם על אשר אינו בו באמת אינו אלא מתבושש ומתאנח על שלא די לו רעתו שחסרות ממנו המעלות ההם, אלא שיעמיסו עליו תהלות שקר, למען יכלם יותר.
HONOR: Honor is nothing but vanity of vanities. It forces a person to act against his will and against the will of his Maker, and to forget all of his duties. He who recognizes it will certainly abhor and hate honor. The praises which other people call him will be a burden on him. For when he sees them heaping praises on what he in truth does not possess, he only feels embarrassment, sighing not only on the evil that he lacks these virtues, but also in that they burden on him false praises in order to humiliate him even more.
החלק הד' הוא חילוק הכבוד לכל אדם, וכן שנינו (אבות ד:א): איזהו מכובד המכבד את הבריות, ואמרו עוד (פסחים קיג ב): מנין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו דבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד וכו'.
HONORING OTHERS: The fourth division is granting honor to every person. Likewise we learned "who is honorable? He who honors others" (Avot 4:1). They further said: "from where do we know that a person who knows that his neighbor is greater than himself in even one respect must show him honor?..." (Pesachim 113b).
ועוד שנינו (אבות ד:טו): הוי מקדים בשלום כל אדם, ואמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הקדים לו אדם שלום מעולם ואפילו גוי בשוק. (ברכות יז א).
We also learned: "'be first to greet every man' (Avot 4:15) - our sages reported of Rabbi Yochanan ben Zakai that no man ever preceded greeting him, not even a gentile in the marketplace" (Berachot 17a).
ובין בדיבור ובין במעשים חייב לנהוג כבוד בחבריו, וכבר ספרו ז"ל (יבמות ס"ב ב): מכ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו על שלא היו נוהגין כבוד זה לזה.
One is under duty to grant honor to his fellow men, whether in speech or in deed. Our sages, of blessed memory, already told us about the 24,000 disciples of Rabbi Akiva who died because they did not grant honor to each other (Yevamot 62b).
וכמו שהבזיון הוא דבר מתיחס אל הרשעים, כדבר הכתוב שזכרנו, בבוא רשע בא גם בוז (משלי יח:ג), כי הכבוד מתיחס אל הצדיקים, כי הכבוד שוכן עמהם ואינו מתפרש מהם, ואומר (ישעיה כד:כג): ונגד זקניו כבוד.
Just as contempt is associated with the wicked, as in the verse we mentioned earlier "When a wicked man comes, there also comes contempt" (Mishlei 18:3), so is honor associated with the righteous. For honor resides with them and does not separate from them, and it is written: "and before his elders there is honor"(Isaiah 24:23).
והרי נתבארו חלקי הענוה הראשיים ופרטיהם בכל פרטי המינים המתרחבים והולכים לפי הנושאים, ולפי העתים והמקומות, ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א:ה).
We have explained the main divisions of humility. Their particulars are like all other such matters which expand and branch out depending on the times, places, and circumstances - "let the wise man hear and increase understanding" (Mishlei 1:5).
והנה זה ודאי שהענוה מסירה מדרך האדם מכשולות רבים ומקרבת אותו אל טובות רבות, כי העניו יחוש מעט על דברי העולם ולא יקנא בהבליו, ועוד שחברת העניו נאה עד מאד ורוח הבריות נוחה הימנו בהכרח, לא יבוא לידי כעס ולא לידי מריבה אלא הכל בהשקט, הכל במנוחה. אשרי מי שזוכה למדה זו, וכבר אמרו (ירושלמי שבת א:ג): מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה, כי כל החכמה כולה לא יערכנה, וזה ברור.
There is no doubt that humility removes many stumbling blocks from a man's path and draws him near to many good things. For the humble person will be little concerned with worldly matters and not envy its vanities. Furthermore, the company of a humble person is extremely pleasant and the public derives pleasure from him. Perforce he will not come to anger and disputes. Rather he does everything quietly and tranquilly. Fortunate is he who has merited this trait. Our sages, of blessed memory, already said: "that which wisdom made a crown on its head, humility made as the heel of its sandal" (Yerushalmi Shabbat 1:3), for all wisdom cannot compare to it. This is clear.
Chapter 23 כ״ג
שנים הם המרגילים את האדם על הענוה, הרגילות וההתבונן.
The are two things that habituate a person to Humility: habit and contemplation.
הרגילות הוא שיהיה האדם מרגיל עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות על הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגד צנועים, דהיינו מכובדים אך לא מפוארים, כי בהתרגלו בדרך הזה תכנס ותבוא הענוה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי.
Habit: that a person habituate himself slowly, slowly to conduct himself in lowliness, in the manner we discussed previously, to sit in lower places, to walk at the rear of the group, to wear modest clothing, namely, clothing that is dignified but not glorious. When a person habituates himself in this manner, slowly, slowly, humility will enter in his heart until it will be implanted properly.
כי הנה בהיות טבע לב האדם לזוח ולהתנשא קשה עליו לעקור מעיקרה הנטיה הטבעית הזאת, אלא אם כן בפעולות החיצונות המסורות בידו ימשיך מעט מעט הדבר בפנימיותו הבלתי מסור לו כל כך, וכענין שביארנו בזריזות, שכל זה נכלל במאמרם ז"ל (ברכות י"ז א): לעולם יהא אדם ערום ביראה, דהיינו שיבקש תחבולות נגד הטבע ונטייתו עד שינצחם.
Since the nature of a man's heart is to become proud and haughty, it is difficult for him to root out this natural tendency at its source. But by performing external actions that are under his control, he will slowly, slowly draw in his inner being the matter which is not so much in his control. This is similar to what we wrote in Zeal. All this is included in the statement of our sages, of blessed memory, "a man should always be cunning in the fear of heaven" (Berachot 17a), namely, that one seeks out strategies to employ against his nature and tendencies until he vanquishes them.
אך ההתבונן הוא על ענינים שונים, האחד הוא המוזכר בדברי עקביא בן מהללאל (פרקי אבות ג:א): דע מאין באת מטיפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
The contemplation, however, is on various matters. One of them is brought in the statement of Akavia ben Mehalelel: "know from where you came - from a putrid drop; and where you are going - to a place of dirt, worms, and maggots; and before whom you are destined to give a judgment and accounting - before the supreme King of kings, the Holy One, blessed be He" (Avot 3:1).
כי באמת כל אלה הם נגדיים לגאוה ועוזרים אל הענוה, כי בהיות האדם מסתכל בפחיתות חומרו וגריעות התחלתו אין לו טעם לינשא כלל אלא ליבוש וליכלם.
For in truth, all these thoughts are counter to arrogance and they foster humility, because when a man looks at the lowliness of his physicality and the baseness of his origin, he will have no reason whatsoever to be haughty but only to feel shame and humiliation.
הא למה זה דומה לרועה חזירים שהגיע למלוך, כל עת אשר יזכור ימיו הראשונים אי אפשר לו שיתגאה. וכשיחשוב כמו כן שבסוף כל גדולותיו ישוב לעפר מאכל לתולעת, כל שכן שיכנע גאונו וישכח שאון גאותו, כי מה טובו ומה גדולתו ואחריתו בושת וכלימה.
To what is this similar? To a pig-herder who rose to become the king. As long as he remembers his early days, it will be impossible for him to become arrogant. Likewise, when one considers that at the end of all his greatness, he will return to the earth to be food for maggots, all the more so will his pride be submitted and his roaring arrogance quieted. For what is his good and his greatness if his end is shame and dishonor?
וכשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדול של צבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם גרוע פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו הירים ראש? היהיה לו פתחון פה? וכי ישאלוהו איה איפוא פיך, איה גאונך וכבודך אשר נשאת בעולמך.
And when he contemplates further and pictures in his mind the moment he enters before the great Beit Din of the heavenly host, when he finds himself before the King of kings, the Holy One, blessed be He, who is absolutely pure and holy, in the midst of the assembly of holy ones, mighty servants, strong in power, obeying His word, without any blemish whatsoever, and he stands before them, base, lowly, and petty in and of himself, defiled and polluted due to his deeds. Will he then raise his head? Will he have what to answer? And when they ask him: "where has your mouth gone? Where is the pride and honor which you assumed in your world?"
מה יענה או מה ישיב על תוכחתו, הנה ודאי שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק, פרוח תפרח ממנו כל הגאוה ולא תשוב אליו עוד.
What will he answer? What will he reply to this rebuke? Behold, certainly if for one moment, a person were to visualize in his mind this truth with a true and strong picture, all of his arrogance would blast off in flight, never to return.
השני הוא ענין חילוף תולדות הזמן ורוב תמורותיהם, כי העשיר קל להיות עני, והמושל לעבד, והמכובד לנקלה, ואם הוא יכול כל כך על נקלה לשוב אל המצב הנבזה בעיניו היום, איך יגבה לבו על מצבו אשר אינו בטוח עליו, כמה מיני חולאים יכולים ח"ו לבוא על האדם שיצטרך במו פיו להתחנן למי שיעזור אותו ויסייעהו ויקל לו במקצת. כמה צרות ח"ו יכולים לבוא עליו שיצטרך ללכת לשחר פני רבים אשר מאס לפנמים לתת להם שלום למען יהיו לו למושיעים.
The second contemplation is on the shifting of circumstances over time and their many changes. For the rich man may easily become poor, the ruler a slave, the honorable lowly. If one can so easily fall to a situation which is today disgraceful in his eyes, how can his heart pride on his current situation in which he is not assured of?! How many kinds of illnesses can, G-d forbid, strike a person which would necessitate him to plea others to help him and assist him to relieve his situation a bit. How many troubles can befall him such that he would need to beseech many people to save him when previously he sometimes despised to greet them?
ודברים אלה אנחנו רואים בעינינו דבר יום ביומו, כדאי הם להסיר מלב האדם גאותו ולהלבישו ענוה ושפלות.
These are things we see with our own eyes on a daily basis. They are enough to remove arrogance from a man's heart and clothe him with humility and lowliness.
וכשיתבונן עוד האדם על חובתו לפניו יתברך, וכמה היא נעזבת ממנו וכמה הוא מתרשל בה ודאי שיבוש ולא יתגאה, יכלם ולא ירום לבבו, וכן הוא אומר (ירמיה לא:יז-יח): שמוע שמעתי אפרים מתנודד וגו', כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, בושתי וגם נכלמתי וגו'
And when a man contemplates further on his obligation to G-d, blessed be He, and to what extent it is neglected by him and how much he is lax in it, certainly he will feel shame and not arrogance, humiliation and not elevation of heart. Likewise scripture says: "I have indeed heard Ephraim grieving... for after my repentance I have regretted; and after I realized, I smote my thigh; I felt ashamed and disgraced" (Yirmiyahu 31:17-18).
ועל הכל יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי, ורוב טעותיו וכזביו, שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמתית. על כן יירא תמיד מהסכנה הזאת, ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם ולשמוע תמיד לעצה פן יכשל, והוא משאמרו ז"ל (אבות ד:א): איזהו חכם הלומד מכל אדם, וכן הוא אומר (משלי יב:טו): שומע לעצה חכם.
Above all, one should always contemplate to recognize the weakness of human intellect and its great many errors and falsehoods, how it is always nearer to error than true knowledge. Therefore, he should always fear this danger, and seek to learn from every person, always listening to advice, lest he stumble. This is what our sages, of blessed memory, said: "Who is wise? He who learns from all men" (Avot 4:1), and scripture says "he who hearkens to counsel is wise" (Mishlei 12:15).
אך מפסידי המדה הזאת הוא הריבוי והשביעה בטובות העולם הזה, וכענין הכתוב שבפירוש אומר (דברים ח:יב): פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו'.
The detriments of this trait are abundance and satiation in the good of this world, similar to what scripture states explicitly: "lest when you have eaten and become sated [and built good houses...] and your heart grows haughty..." (Devarim 8:12-14).
על כן מצאו להם החסידים טוב להיות האדם מענה נפשו לפעמים, למען השפיל יצר הגאוה אשר איננו מתגבר אלא מתוך הרבוי, וכענין שאז"ל (ברכות ל"ב): אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר.
Therefore the pious deemed it good for a man to afflict himself sometimes, in order to put down the evil inclination of arrogance, which grows strong only through abundance, similar to what our sages, of blessed memory, said: "a lion does not roar over a basket of straw but over a basket of meat" (Berachot 32a).
והנה בראש כל המפסידים הוא הסכלות ומיעוט הידיעה האמתית, כי תראה שאין הגאוה מצויה יותר אלא במי שסכל יותר.
At the head of all the detriments to humility is foolishness and lack of true knowledge. You can observe that arrogance is found most prevalently among those who are most foolish.
ורז"ל אמרו (סנהדרין כ"ד א): סימן לגסות הרוח עניות התורה. וכן אמרו (זהר בלק): סימן דלא ידע כלום שבוחי. ואמרו עוד (ב"מ פה ב): אסתרא בלגינא קיש קיש קריא. עוד אמרו (ב"ר טז:ג): שאלו לאלני סרק מפני מה קולכם נשמע? אמרו הלואי יהיה קולנו נשמע ונזכר.
And our sages, of blessed memory, said "a sign of arrogance is poverty of Torah" (Sanhedrin 24a). And likewise they said: "a sign of not knowing anything is self-praise" (Zohar Balak 49b); and "one coin in a pitcher cries out 'rattle, rattle'" (Bava Metzia 85b); and "the barren trees were asked: 'why are your voices heard?' they replied: 'would that it were that our voices will be heard and we will be remembered'" (Bereishis Raba 16:3).
וכבר ראינו שמשה שהוא מובחר שבכל האדם היה עניו מכל האדם.
We have already seen that Moses, the greatest man that ever lived, was also the most humble.
עוד ממפסידי הענוה הוא ההתחברות או ההשתמש בני אדם חנפים אשר לגנוב לבו בחנפותם למען ייטב להם ישבחוהו וירוממוהו, בהגדיל מה שיש בו מן המעלות עד התכלית, ובהוסיף עליו מה שאין בו כלל, ולפעמים שמה שיש בו הוא ההפך ממה שמשבחין אותו.
Another of the detriments of humility is associating with or being served by flatterers, who try to steal a person's heart with their flattery in order to benefit themselves. They will praise and exalt him by exaggerating to the extreme whatever virtues he possesses and by adding to this, virtues he does not at all possess. Sometimes what he does possess is the very opposite of what they praise him for.
והנה סוף סוף דעת האדם קלה, וטבעו חלש ומתפתה בנקל, כל שכן בדבר שאיליו הוא נוטה בטבע, על כן בשמעו את הדברים האלה יוצאים מפי שהוא מאמין לו, יכנסו בו כארס ועכס, ונמצא נופל ברשת הגאוה ונשבר.
The end of the matter is that a man is light-minded, his nature is weak, and he is easily seduced. This is especially so for something to which his nature inclines. Therefore when he hears these things said by someone he trusts, it will enter into him like the venom of a snake and he falls into the net of pride and becomes broken.
הרי לנו (מ"ב י"ב:ג): יואש אשר הטיב לעשות כל ימי הורהו יהודע הכהן רבו, ואחרי מות יהוידע באו עבדיו והתחילו להחניף לו ולהגדיל הילוליו, עד שדימוהו לאלוה, אז שמע המלך אליהם.
For example, we see by Yoash [ben Achazya king of Judah] (Shemot Raba 8:2) who acted good all the days he was taught by his teacher Yehoyada HaKohen. But after the death of Yehoyada, his servants came and began to flatter him and magnify praises of him until they likened him to a god; "Then the king hearkened to them" (Divrei Hayamim II 24:17).
ותראה זה הדבר בבירור כי רוב השרים והמלכים או כל בעלי היכולת יהיו באיזה מדריגה שיהיו נכשלים הם ונשחתים בעבור חנופת משרתיהם.
You can see clearly that most high officials and kings or other people in positions of power, regardless of their rank, stumble and become corrupted by the flattery of their subordinates.
על כן מי שעיניו בראשו, יותר יזהר ויעיין במעשי מי שרוצה לקנותו לו לחבר או ליועץ, או לפקיד על ביתו, ממה שיזהר ויעיין במאכלו ובמשתיו, כי המאכל והמשתה יוכל להזיק לגופו בלבד, והחברים או הפקידים יוכלו להשחית נפשו ומאודו וכל כבודו, ודוד המלך ע"ה אומר (תהלים קא:ו-ז): "לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה הולך בדרך תמים הוא ישרתני".
Therefore he whose eyes are on his head (Kohelet 2:14), should be more watchful to scrutinize the deeds of someone who he wishes to acquire as a friend, advisor, or workers over his household than he is watchful to scrutinize his food and drink. For his food and drink can only damage his body while his friends and workers can destroy his soul, belongings and all of his honor. King David peace be unto him said: "He will not dwell within my house, he who practices deceit. He who follows the way of the innocent, he will serve me" (Tehilim 101:6-7).
ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חבירים תמימים שיאירו עיניו במה שהוא עור בו, ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר, ועל זה נאמר (משלי כד:ו): ותשועה ברוב יועץ.
The only good then is for a person to seek out honest friends who will enlighten his eyes to what he is blind and will rebuke him out of love, thus rescuing him from all evil. For what a man cannot see due to his inability to see fault with himself, they will see and understand and warn him, and he will be protected. On this scripture says: "in abundance of counselors there is salvation"(Mishlei 24:6).
[Translation from Sefaria]
