דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות, לפיכך חולה שיש בו סכנה עושין לו כל צרכיו בשבת וכו'. ועי' מש"כ הרמב"ם בכל הפרק בענין זה. ועמש"כ בה"י לענין חולה שאין בו סכנה, ובהי"א הי"ג והי"ד בענין יולדת, ע"ש. ועי' במ"מ ובכ"מ.
והנה במס' שבת דף קכח, ב, תנן: מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת.
ובגמרא: מכדי תנא ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה וכו' ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי, לאתויי הא דת"ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר, ואם היתה צריכה לשמן, חברתה מביאה לה שמן ביד, ואם אינו ספק ביד מביאה בשערה, ואם אינו ספק בשערה מביאה לה בכלי, אמר מר אם היתה צריכה לנר, חברתה מדלקת לה את הנר, פשיטא, לא צריכא בסומא, מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור קמ"ל איתובי מיתבא דעתה סברא אי איכא מידי חזיא חבירתה ועבדה לי.
והנה במס' שבת דף קכח, ב, תנן: מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת.
ובגמרא: מכדי תנא ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה וכו' ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי, לאתויי הא דת"ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר, ואם היתה צריכה לשמן, חברתה מביאה לה שמן ביד, ואם אינו ספק ביד מביאה בשערה, ואם אינו ספק בשערה מביאה לה בכלי, אמר מר אם היתה צריכה לנר, חברתה מדלקת לה את הנר, פשיטא, לא צריכא בסומא, מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור קמ"ל איתובי מיתבא דעתה סברא אי איכא מידי חזיא חבירתה ועבדה לי.
Rambam [2-1]: The [laws of] Shabbos are suspended in the face of a danger to life, as are [the obligations of] the other mitzvos. Therefore, we may perform - according to the directives of a professional physician of that locale - everything that is necessary for the benefit of a sick person whose life is in danger.
MISHNA [128b]: One may not birth an animal on a Festival, and all the more one may not birth it on Shabbos. However, one may assist it to give birth. And one may birth a woman even on Shabbos, and call a midwife for her to travel from place to place, even when the midwife’s travel involves the desecration of Shabbos. And one may desecrate Shabbos for a woman giving birth. And one may tie the umbilical cord of a child born on Shabbos. Rabbi Yosei says: One may even cut the umbilical cord. And all the requirements of circumcision may be performed for a baby whose eighth day of life occurs on Shabbos.
The Gemara asks: After all, it was taught explicitly in the mishna: And one may birth a woman even on Shabbos, and call a midwife for her to travel from place to place. The phrase: And one may desecrate Shabbos for a woman giving birth, what does it come to include? All the possible acts of desecrating Shabbos for the birthing woman were already listed.
The Gemara answers: It comes to include that which the Sages taught with regard to this issue: If a woman giving birth were to need a lamp, her friend lights the lamp for her on Shabbos. And if she were to need oil, her friend brings her oil via the public domain in an atypical manner, carrying it in the palm of her hand but not in a vessel. And if the oil that her friend brings in her hand is not enough, she brings oil in her hair. And if oil that she brings in her hair is not enough, she brings oil for her in the typical manner, in a vessel.
The Master said in the braisa: If a woman giving birth were to need a lamp, her friend would light the lamp for her on Shabbos. The Gemara asks: This is obvious. The Gemara answers: It is necessary to teach this halacha only in the case of a blind woman giving birth. Lest you say: Since she cannot see even with the light it is prohibited to bring a lamp for her, it teaches us that lighting the lamp is permitted to settle her mind. The blind woman thinks: If there is something that needs to be done in the course of childbirth, the lamp will enable my friend to see and she will do it for me.
ולהלן אמרי' אר"י א"ש חיה כ"ז שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני מחללין עליה את השבת וכו' מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר וכו' עד מתי פתיחת הקבר אמר אביי שלשה ימים וכו' אמרי נהרדעי חיה ג' ז' ול', ג' בין אמרה צריכה אני ובין אמרה לא צריכה אני מחללין עליה את השבת, ז' אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת אמרה לא צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, ל' אפילו אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין ע"י ארמאי כדר"ע וכו' דאמר כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת, וכדר"ה דאר"ה דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה.
Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to a woman in childbirth, as long as the womb is open, whether she said: I need Shabbos to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbos to be desecrated, one desecrates Shabbos for her. Generally, a woman in childbirth is in danger, and prohibited labors may be performed in life-threatening circumstances.
With regard to the matter of the open womb, the Gemara asks: From when is it considered that the opening of the womb has begun? Abaye says: It begins from when the woman sits on the travailing chair. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: It begins from when the blood flows and descends; and others say when her friends need to carry her by her arms, as she can no longer walk on her own.
The Gemara asks: Until when does the opening of the womb continue? Abaye said: It lasts three days. Rava said in the name of Rav Yehuda: It lasts seven days. And others say: It lasts thirty days.
The Sages of Neharde’a say: For a woman in childbirth, there are halachic distinctions between three, seven, and thirty days after she gives birth. The Gemara elaborates: During the first three days after birth, whether she said: I need Shabbos to be desecrated, or whether she did not say: I need Shabbos to be desecrated, one desecrates Shabbos for her. Between three and seven days after birth, if she said: I need Shabbos to be desecrated, one desecrates Shabbos for her. If she did not say: I need Shabbos to be desecrated, one does not desecrate Shabbos for her. Between seven and thirty days after birth, even if she said: I need Shabbos to be desecrated, one does not desecrate Shabbos for her; however, we perform all necessary prohibited labors by means of a gentile.
This ruling is in accordance with the statement of Rav Ulla, son of Rav Ilai, who said: All needs of a sick person whose life is not in danger are performed by means of a gentile on Shabbat. And this ruling is in accordance with the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: With regard to a matter in which there is no danger, but only potential illness, one says to the gentile to perform the act, and the gentile performs the act.
והנה במ"מ בפ"ב הלכה י"ד כתב במש"כ הרמב"ם: עושין מדורה לחיה ואפילו בימות החמה וכו' אבל אין עושין מדורה לחולה להתחמם בה: ואני הייתי סבור לפרש דחיה דוקא תוך שבעה, וחולה לדעת רבינו אפילו יש בחולי סכנה, אין בצינה סכנה ואפשר בבגדים וכו', אבל אני מבטל דעתי מפני דעתו [הראב"ד] לפי שאם הוא שיש בו סכנה הא משמע דלכל צרכיו מחללין ואע"פ שאין במניעת דבר שעושין לו סכנה.
ובכ"מ שם כתב: ואני אומר דמדברי רש"י משמע דכל שאין במניעת אותו דבר סכנה אין מחללין עליו את השבת ואפשר שרבינו סובר כן ומיירי בחולי שיש בו סכנה וכמו שהיה סבור המ"מ.
ועי' בב"י ריש סימן שכ"ח שציין לדברי רש"י, שהם בס"פ מפנין אהא דאמרי' חולה שאין בו סכנה אומר לגוי פרש"י צרכי חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה.
והנה לפנינו בגמרא בדף קכט, א, אין הגי' כפי שהביא בכ"מ: חולה שאין בו סכנה וכו', אלא דבר שאין בו סכנה, וע"ז הוא דפירש"י: דבר שאין בו סכנה, חולה שאם לא יעשו לו רפואה זו אין מסוכן למות ומ"מ צריך הוא לה, והיינו דמאחר דנאמר כאן: דבר שאין בו סכנה, משמע דאיירי אמנם דהחולה עצמו יש בו סכנה, אלא דהדבר שדנין כעת עליו, אין בו סכנה, אלא דצריך הוא לה, ואין מחללין עליו את השבת אלא ע"י גוי.
אולם ברמב"ם כאן בהלכה י' איתא: חולה שאין בו סכנה עושין לו כל צרכיו ע"י נכרי, ומבואר דהרמב"ם גריס חולה וכו', ולא דבר וכו', ולפ"ז נראה בשיטת הרמב"ם כפי מסקנת המ"מ, דאין זה תלוי אם במניעת הדבר יש בו סכנה, או אין בו סכנה. אלא תלוי בחולה עצמו, דרק אם החולה אין בו סכנה הוא דעושין רק ע"י נכרי, אבל אם החולה, הוא חולה שיש בו סכנה, מחללין עליו השבת אע"פ שאין במניעת דבר שעושין לו סכנה, ומשא"כ לגי' רש"י דגריס דבר שאין בו סכנה וכו', וכש"נ.
והנה בחידושים מהגאון המחנה-אפרים על הרמב"ם כתב ע"ד המ"מ הנז': אין נראה לי כן דאברייתא דאם היתה צריכה לנר מדליקין לה, פריך בגמרא פשיטא, כלומר והא הוי פיקוח נפש, ואם כדבריו לימא דחידושא אשמעי' דמדליקין לה אע"פ שאין במניעת אותו דבר סכנה.
והנה לכאורה הי' אפשר ליישב דזהו אמנם מה דהגמרא מתרצת לא צריכא בסומא מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור קמ"ל איתובי מיתבא דעתא סברה אי איכא מידי חזיא חבירתה ועבדה לי, והנה אפשר לפרש דהא דאיתובי מיתבא דעתא, אין במניעתו סכנה לאשה, אלא הוי כצורך לה, וזהו אמנם מה דהגמרא מתרצת דמה דתניא חברתה מדלקת לה הנר, בא להשמיענו דאפילו אין במניעת הדבר סכנה אלא רק צורך, וכהא דמיתבא דעתא, נמי מותר, ואמנם כדברי המ"מ הנז'.
אולם עי' בתוס' בד"ה קמ"ל שמבואר בדבריהם שיש בזה סכנה ליולדת מהפחד שתתפחד שמא אין עושין יפה מה שהיא צריכה, ע"ש. ועי' גם ברמב"ן בתורת-אדם ב"ענין הסכנה" בד"ה בפרק מפנין, שכתב: קמ"ל יתובי דעתא דחולה בעלמא מחללינן שבתא במלתא דמסתכנא בה, ומבואר דמפרשי שיש בזה סכנה, ולא רק צורך, [ועי' בביאור-הלכה סי' שכ"ח סעיף ד' ד"ה כל, ע"ש, ועמש"כ בזה להלן]. אולם לפי שי' המ"מ הנז' שפיר הי' אפשר לפרש דתי' הגמרא דסגי בצורך ליולדת וכהא דמיתבא דעתא, ואף שאין במניעת הדבר סכנה.
אולם יותר נראה לומר בזה, דהנה ברמב"ן הנז' כתב שם להלן בהא דאמרי' בגמרא אם היתה צריכה לשמן חברתה מביאה לה שמן ביד וכו' דכמה דאפשר לשנויי משנינן, דשמעינן מינה דכל צרכי חולה אע"פ שיש בו סכנה, היכא דאפשר למעבד לה למלאכה בשינוי שלא יתחלל בה שבת משנין ואין מחללין. אמנם במ"מ כאן הי"א כתב דמלשון הרמב"ם נראה שאין חולה שיש בו סכנה בכלל השינוי, אלא היולדת, וזה שכתב שם: היולדת שכורעת לילד ה"ה בסכנת נפשות, ולא הזכיר השינוי בחולה שיש בו סכנה, וכתב למעלה כללו של דבר שבת לגבי חולה שיש בו סכנה ה"ה כחול לכל הדברים וכו'. והטעם בזה נראה מפני שכאב היולדת וחבליה הם כדבר הטבעי לה ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה, ולפיכך החמירו לשנות במקום שאפשר, ולא החמירו בחולה, [והנה ברמב"ם כאן בה"א כתב: דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות, ועי' ברשב"א בשו"ת סימן תרפ"ט וברא"ש פ"ח דיומא סי' י"ד ובק"נ שם אות ב', [ועי' בכ"מ שתולה זה במחלוקת אי טומאה דחויה בצבור או הותרה, וזה צ"ע מה שייך זל"ז]. והנה למרות שהרמב"ם סובר דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות, מ"מ א"צ בחולה לשנות שום דבר, ושבת לגבי חולה שיש בו סכנה ה"ה כחול לכל הדברים שהוא צריך להן וכמש"כ הרמב"ם בה"ב]. ומעתה י"ל במשה"ק המחנ"א על המ"מ, דיסוד דברי המ"מ דא"צ שיהי' במניעתו סכנה, ומספיק רק בצורך לחולה, הוא רק בחולה שיש בו סכנה, ומשא"כ ביולדת דבזה אין דינה כחולה שיש בו סכנה ממש, אלא ה"ה בסכנת נפשות, ויש לשנות במקום דאפשר וכנז', ולא כמו בחולה. מעתה אין להתיר בה בדבר שיש לה רק צורך ואין בה משום חשש סכנה, ואשר ע"כ שפיר לא משני בגמרא דמה דתניא ביולדת אם היתה צריכה לנר מדליקין לה, דאיירי באין בזה סכנה, דבאמת ביולדת אין להתיר בזה, ולא כמו בחולה, וכמש"נ.
[משנת יעקב]
