והנה, בנוגע לנתינת מחצית השקל – פוסק הרמב"ם: "ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט, אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת" (ומשטחיות לשון הרמב"ם משמע שזהו דין מן התורה).
ויש לעיין במקור הדברים – כפי שהעיר על זה במנחת חינוך: "הכסף משנה לא הראה מקורו".
ובפרט שמצינו הפכו בנתינת צדקה – כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה "הכל לפי רוב המעשה", שיש מעלה במעשה הצדקה שנעשית בפעמים רבות, ולא בפעם אחת ובבת אחת, גם כי הסך הכולל אחד הוא.
ומבאר הרגצ'ובי ש"זה תליא בהך דחגיגה דף ח' ע"א ובירושלמי שם .. אם אדם חולק חובתו לשני דברים" – שלדעת ר' יוחנן "אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות אלא צריך שתהא בידו שתי כסף ("הראי' שתי כסף") לכל א' וא'", ועד"ז בהחיוב דמחצית השקל – ד"שקלים יש עליהם שם כפרה ולכך .. צריך להביא מחצית השקל בבת אחת", והיינו, שהשיעור דמחצית השקל (עשר גרה) הוא "שיעור עצמי" ולא "שיעור מצטרף".
ומזה מובן, שאי אפשר ליתן פרוטות שיצטרפו למחצית השקל, אלא צריך ליתן מחצית השקל במטבע אחת דוקא. – והא דצריך להוסיף קלבון, אינו ענין לעצם החיוב דמחצית השקל, אלא זהו דין בפ"ע שצריך ליתן לשולחני או לגזבר עבור החלפת השקל לב' חצאין.
ולאידך גיסא, שנים שנתנו שקל שלם על שניהם – אין זה באופן שנחשבים לשותפים שלכל א' יש חלק בהשקל השלם, אלא חשיב שכל א' מהם נתן מטבע של מחצית השקל. וזהו גם הטעם שחייבים בקלבון – שחיוב זה הוא בשביל החלפת השקל לב' חצאין, שיהי' נחשב שכל א' נתן מטבע של מחצית השקל.
ויש לעיין במקור הדברים – כפי שהעיר על זה במנחת חינוך: "הכסף משנה לא הראה מקורו".
ובפרט שמצינו הפכו בנתינת צדקה – כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה "הכל לפי רוב המעשה", שיש מעלה במעשה הצדקה שנעשית בפעמים רבות, ולא בפעם אחת ובבת אחת, גם כי הסך הכולל אחד הוא.
ומבאר הרגצ'ובי ש"זה תליא בהך דחגיגה דף ח' ע"א ובירושלמי שם .. אם אדם חולק חובתו לשני דברים" – שלדעת ר' יוחנן "אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות אלא צריך שתהא בידו שתי כסף ("הראי' שתי כסף") לכל א' וא'", ועד"ז בהחיוב דמחצית השקל – ד"שקלים יש עליהם שם כפרה ולכך .. צריך להביא מחצית השקל בבת אחת", והיינו, שהשיעור דמחצית השקל (עשר גרה) הוא "שיעור עצמי" ולא "שיעור מצטרף".
ומזה מובן, שאי אפשר ליתן פרוטות שיצטרפו למחצית השקל, אלא צריך ליתן מחצית השקל במטבע אחת דוקא. – והא דצריך להוסיף קלבון, אינו ענין לעצם החיוב דמחצית השקל, אלא זהו דין בפ"ע שצריך ליתן לשולחני או לגזבר עבור החלפת השקל לב' חצאין.
ולאידך גיסא, שנים שנתנו שקל שלם על שניהם – אין זה באופן שנחשבים לשותפים שלכל א' יש חלק בהשקל השלם, אלא חשיב שכל א' מהם נתן מטבע של מחצית השקל. וזהו גם הטעם שחייבים בקלבון – שחיוב זה הוא בשביל החלפת השקל לב' חצאין, שיהי' נחשב שכל א' נתן מטבע של מחצית השקל.
