...והנה אנחנו רואים אנשים ממדינה אחת הנפגשים במדינה אחרת מתקרבים זה לזה, כי מעט ההשתוות שיש ביניהם מושכת את לבם זה לזה. אבל במדינתם הם יש אנשים רבים שיש בהם יותר השתוות אליהם, וימשיך את לבו למי שיש לו אליו השתוות יותר... וזהו הטעם ששני גרים הבאים ממדינה אחת אוהבים זה לזה.
ולכן האב עם בנו יש להם השתוות, ויש אהבה ביניהם. ומעתה אם האב שלא עשה את הבן במכוון, רק ממילא נברא ממנו, ורק פעם אחת נברא ממנו ואחר כך גדל מעצמו, ולא האב נתן בו חיות, ועם כל זה יש אהבה ביניהם, מי שנותן חיות במכוון, כל דבר ודבר, החושים הריחות, ההרגשים והדעת... ולא רגע אחד, רק כל רגע ורגע ומחדש בקרבו מעשה בראשית... על אחת כמה וכמה שיש להם השתוות רבה מאד.
והנה האוהב אכילה, הוא אוהב את המאכל אבל המאכל אינו אוהב אותו. ואם היה במציאות שהמאכל יאהב אותו גם כן, היתה התשוקה ביניהם יותר גדולה. כאשר אנו רואים את אחד אוהב את השני, והשני אינו אוהב אותו, אין האהבה ביניהם גדולה כל כך. מה שאינו כן אם גם השני מראה לו אהבה... (חכמה ומוסר חלק ב עמוד לז)
