כל אדם יתאוה לבנים... כי ירגיש צורך והכרח שיהיה לו את אשר יאהבנו וייטיב לו. וכן אנו רואים בהולכים ערירים, אשר יכניסו יתומים לביתם והיו להם לבנים, או יקרבו אליהם כלב או שאר בעלי חיים... הלא גם זה לאות כי שורש הנתינה טמון בעומק נפש האדם.
כאן שאלה עומדת לפנינו, האם הנתינה תולדת האהבה, או להיפך, האהבה באה מן הנתינה?
הורגלנו לחשב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם יטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא... כי את עצמו ימצא בהם... האהבה הזאת היא אשר תבא בלי ספק מן הנתינה. ראיתי הורים אשר ראו את כל חמדת חייהם בבנם הקטן, והנה בשעת מלחמה ברחו כולם, והאב נשאר עם בנו בצד אחד והאם בצד שני. כאשר שקטה המלחמה והתוועדו שוב יחד, לא יכלו לתקן את אשר חסר להם בזמנו - אהבת האב ובנו היתה עמוקה מאהבת האם והבן... האב הוא אשר גידל ואימן את הילד תחתיה, זהו אשר חסר לה, האהבה הבאה מן הנתינה עברה כולה אל האב...
כללו של דבר, מה שיתן האדם לזולתו לא יאבד ממנו, אלא זו היא התפשטות עצמותו, כי ירגיש אשר גם לו חלק בחברו זה אשר נתן לו. זו היא הדבקות אדם לזולתו אשר נקרא לה אהבה.
התבאר כי לכל אדם יש ניצוץ כח הנתינה, שאלמלא כן היה העולם חרב, לא היו נושאים נשים, מגדלים בנים וכו'. אולם יען כי מעט מאד ענין הנתינה באדם, על כן יבחרו בני אדם באשר ימצאו חן בעיניהם להם יתנו, ויטיבו ויאהבו, את אלה יחשבו כאילו שלהם המה. אך שאר בני האדם לנכרים וזרים יחשובו, יתחרו בהם ויחטפו מהם ככל אשר יוכלו.
אך אם יתבונן האדם כי לאשר יתן יאהב, וגם יהיה לו חלק בו וידבק אליו, אז יבחין כי זה אשר לזר נחשב לו, הוא רק כי טרם נתן לו, ועוד לא היטיב עמו. אם יתחיל להיטיב לכל אשר ימצא, כי אז ירגיש אשר כולם קרוביו, כולם אהוביו, כי בכולם יש לו חלק, ובכולם התפשטה עצמותו.
לאדם אשר הגיע למדרגה זו מובנת כפשטותה מצות התורה "ואהבת לרעך כמוך". אהבת המין היא פלא בכוחות הנפש. לכאורה היה נראה שאין תוכן ממשי באהבה זו, אלא שהיא עצה עמוקה של הבורא יתברך, למען קיום העולם. אבל זה רחוק להבינו, הן כבר נתונה התאוה בלב האדם, וכן הכוסף לבנים, ואלה יספיקו לתכלית הנ"ל. על כן נאמר, כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה, כאמרם ז"ל, כל שאין לו אשה... אינו אדם שלם (ב"ר פרשה י"ז). ובהיות האדם לבדו חסר הנהו, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה יאהבו זה את זה, כאשר התבאר כי הנותן יאהב. וזהו אשר באהבתם, כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה.
וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולתם: הזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה... ודעו כי ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, כבר אושרכם מכם והלאה... (מכתב מאליהו חלק א עמוד לו)
כי יודע ה' דרך צדיקים - תרגום מלת יודע בזה הוא אוהב, כי השי"ת אוהב את דרך הצדיקים. והנה יש שני מיני אהבה, האהבה שהיא בטבע, והאהבה מפני סבה שראוי לאהוב, האהבה שנקראת ידיעה... (שם עמוד פז)
ואם כן במה ילחם האדם ביצרו? "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם, לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם וגו'", על ידי האהבה אפשר לאמת דבר שאינו נראה על פי השכל. אם יראה הבן את מעשה אביו שנראה ברור כעוולה - בכל זאת הוא משוכנע שאביו לא חטא, וידונו לכף זכות על ידי כל מיני תירוצים, אף רחוקים מדרך השכל... (חלק ב עמוד קיט)
