צריכים להכנס אל ההבדל שבין תורה לנבואה. הדבר הזה כשלעצמו – ההבדל בין תורה לנבואה, חייב להיות ברור לכל מקבל תורה. גילוי של תורה וגילוי של נבואה. הגילוי של תורה הוא לעולם הדבר בעצמו. דיבור של תורה אינו מדבר "על" הענין אלא "את" הענין.כל דבר בעולם נקרא "דבר". אין את זה בשום שפה אחרת כפי הידוע לי. דבר זה דיבור. על הפסוק "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" דרשו בגמ' בפרק במה בהמה שכלי שנועד להשמיע קול גם הוא נקרא כלי, שאפי' כל הכלי נועד להיות "דבר" – לדבר.
כל דבר ודבר המציאות האמתית שלו הוא הדבור שיש בו. החלק שלו ב"הכל נהיה בדברו". כל אחד שם את חלקו בתוכו. ער זאגט זיין דיבור.
חייב להיות דבר בעולם שהוא ה"דבר" בעצמו. "תמונת ה' יביט", הפי' שמשה רבינו בכל מה שהוא רואה הוא רואה את שמו ית'. הוא רואה את הלעולם ה' דברך נצב בשמים. וזה ברור. וזה חייב להיות כך. אסתכל באורייתא וברא עלמא. בגילוי של תורה מונח רואים את הקולות. זה מוכרח להיות כי אין מציאות אחרת. אין ישויות אחרות בעולם. כל הישויות – הכל נהיה בדברו. כל ה'יש' שישנו בעולם זהו הדברך נצב בשמים.
[הגרמ"ש זצ"ל]
