כלתו – ״כַלָה״, הנגזרת משורש ״כלה״, פירושה ״אותו אחד שמַשלים״. ה״כלה״ היא החוליה האחרונה, המשלימה את משפחת חמיה. מספר ירמיהו (ב, ב, ״אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ״) נראה ש״כלה״ נגזרת משורש ״כלל״, המורה גם: לגמור, להשלים; כך ״כָּלְלוּ יָפְיֵךְ״ (יחזקאל כז, ד). הכלה מצטרפת לבית חמיה, אשר מקיף אותה כ״חומה״ ומקבל אותה בביתו.
בעוד שבלשונות אחרות מבוטא היחס בין החתן והכלה לחמיהם באותן מילים, לשון העברית רואה יותר לעומק. חתן וחותן ״קשורים״ זה לזה, והיחס שביניהם הוא הדדי. אך היחס שבין כלה וחמיה עמוק הרבה יותר: הוא מקבל אותה ו״מקיף״ אותה, ואילו היא מצטרפת לביתו ו״משלימה״ את משפחתו.
