"וואי, איך היה כיף בחופש, אתה לא מאמין".
"כן, ברור, הזמן הזה של השקט באמת נותן המון".
"בדיוק, היציאות האלה לכל מיני אטרקציות, לפגוש מלא אנשים, אין על זה".
"זהו. לא לצאת, להישאר בבית, לא לראות אף אחד, פשוט תענוג".
"תקשיב, נפלא לדבר עם מישהו שפשוט מבין אותך, מרגיש את מה שאתה מרגיש".
"ממש, הפריה הדדית של אנשים שחושבים אחרת כל כך מוסיפה".
*
תצחקו תצחקו.
אנחנו לא נשמעים טוב יותר. נכון, אולי לא בכזו קיצוניות, אבל בהחלט לא רחוק משם.
קחו סיטואציה לדוגמה: חבר ממש נעלב מכם, עד עמקי נשמתו, כי יצאתם כל החברים בלעדיו. האמת? הייתם ממש בסדר. הוא לא היה זמין בטלפון, האוטובוס יצא חמש דקות אחר כך ולא היה לכם זמן לעבור דרכו.
בואו נעשה סימולציה קצרה. הוא מגיע, אדום וכועס, ומתחיל לצאת עליכם במיליון קמ"ש. מה עושים? ברור, פשוט מסבירים לו מה קרה. יופי, הוא השתכנע? עוד לא. אז מה כדאי לעשות עכשיו? להסביר לו שוב. נו? עזר? מה, עדיין לא עזר? כמה מפתיע. בשלב הזה כדאי לנסות משהו חדש. אולי, נגיד, להסביר לו מה קרה. כן, זה באמת מעצבן שהוא רק מתעצבן יותר.
מוכר?
*
התסכול מובן.
הוא מדבר עברית, אני מדבר עברית, ומשהו לא נקלט.
וזה רק בגללו, ילד קטן, מסבירים לו בהיגיון והוא פשוט מתעקש לא להבין. לא רוצה לא צריך, שיחפש אותי אחר כך בסיבוב. באמת ניסיתי להיות נחמד אבל זה פשוט לא הולך איתו.
רגע, ומה אם אתה זה שלא קראו לו? אה, הבנתי, עכשיו החבר שמסביר לך הוא סתם אנטיפת מפגר, מה, הוא לא קולט שהם היו לא בסדר?
*
נו, אז איפה הקצר?
אם כולם מדברים עברית מה לא מסתדר?
רק תחשבו שניה ותגלו שזה פשוט עד אימה. כשהוא מגיע פגוע, הוא מגיע עם הלב. כשאתה מסביר, אתה מסביר עם הראש. שכל ורגש לא מדברים את אותה שפה.
אם רק היית מקשיב לו שניה, משתתף במה שעובר עליו ומרגיש איתו ביחד, כנראה שהסיטואציה הייתה נגמרת אחרת לגמרי. מסתבר שבסוף גם לא היית צריך להסביר כל כך הרבה.
*
אנחנו כל כך עסוקים בעצמנו שאין לנו זמן ופניות להקשיב לשני.
שימו לב לשיחה שלכם עם חבר. תעברו לעמדת המתבונן בלי להתערב, ותספרו בבקשה כמה פעמים התחלתם משפט כשהוא היה באמצע, וכמה פעמים נתתם לו לסיים משפט עד הסוף ורק אז התחלתם לדבר. פאדיחות.
עכשיו תרגיל למתקדמים. כשנתתם לו לסיים עד הסוף, כמה פעמים באמת הקשבתם לו, וכמה פעמים כבר הבנתם אותו באמצע וחשבתם מה אתם עונים לו? לא נעים, באמת לא נעים.
*
וזה הסוד שאנחנו מפספסים שוב ושוב.
עולם טוב הוא לא עולם של מבריקים כאלה שרצים קדימה ואין להם זמן, עסוקים בעצמם ובצורך שלהם להיות חכמים יותר, מהירים יותר וצודקים יותר.
עולם טוב הוא עולם של אנשים שיש להם זמן ופניות נפשית להקשיב, להיות נוכחים ולהתמסר. ועם כל ההפתעה שבדבר, לאנשים האלה בסוף יש יותר זמן, והם גם מספיקים יותר.
להקשיב עם הלב.
