פשר המגדל

הכתב והקבלה

נבנה לנו עיר – לרבותינו לא היו טפשים לבנות עיר אשר תספיק לכל באי עולם, אבל פשעו ומרדו בה׳ וכולם ע״ש ע״ז נתכונו, אמרו (במדרש תהלים מובא ברב״ח) אין עיר אלא אלוה שנאמר ואל עיר וקדיש, ויהי׳ טעם המקרא כאשר ראה דור ההפלגה חרבן העולם ע״י המבול המציאו להם ע״י תחבולות נעלמות מאתנו, לבנות צורה המושפעת מכחות עליונים אשר בידיה ובכחה לדעתם המשובשת להיות עומדת תמיד על המשמר לכל באי עולם להיות להם מבטח עוז להצילם מכל פגעים המתרגשים לבוא בעולם, וטעם עיר משגיח (איין וואכזאמעס אויפמערקזאמעס וועזען, איינען וואֶכטער), עיר הוא מענין אני ישנה ולבי ער, ולאו דוקא על המקיץ משינה, אבל הוא דמיון, כי הישן אין לו כונה ודעת והער יש לו, וכל המשים את דעתו על דבר יקרא ער כמו ער ועונה (מלאכי ב׳) יעיר לי אוזן, כנשר יעיר קנו כלומר יכוין בהשגחה לשמים (בעוואכט), ומלאכי עליון נקראו בשם עיר, ועיר וקדיש, בגזרת עירין (דניאל ד׳) וכפי׳ רש״י שם ע״ש שהוא ער לעולם המתחלפים בכל עת לעמוד על משמרת עבודתם כמאמר שלש משמרות הוי הלילה.

ומגדל – לצורה ההיא נבנה מגדל גבוה להעמידה עליו, כדרך כל שומר העומד על המשמר במקום גבוה, או להקריב׳ בכל האפשרי אל קבלת השפעות העליונות.

וראשו בשמים – ראש הצורה ההיא יהא נטוי למעלה נגד השמים (גען היממעל געריכטעט), יטעמו ירים הנהגתו נגד הנהגה השמימית (געגען דען היממלישען עמפאָרהעבען), ובזה לא יהיו עוד יושבי תבל נכנעים תחת הנהגה הטבעית המוטבעת בצבא השמים ממעל, כי הנהגתו יתברך בעולם התחתון הוא באמצע צבאי השמים וחייליהן כפי מה שהשפיע להם טבע מסודר לחייב באלה התחתונים מה שיורו צבאי השמים במצביהם ובתנועותיהם, ככתוב ה׳ בשמים הכין כסאו ירצה באמצעות צבא השמים הכין כסאו ר״ל הנהגת עולם התחתון, והטפשים האלו דמו בדעתם המשובשת שיוכלו לשנות ולהפך תולדות הטבעיות ע״י צורה הנעבדת בעבודות ידועות אצלם (עי׳ רמב״ם ריש הל׳ ע״ז מדעות המשובשת מדורות הקדמוניות בזה, ומבואר יותר בתקונים ד׳ ק׳). ואות ב׳ בשמים כמו אם ה׳ הסיתך בי כלומר נגדי וילחם בישראל נגד ישראל, וכן בשמים נגד השמים כלומר נגד הנהגה הטבעית המסודרת בשמים.

ונעשה לנו שם – נעשה לנו אלהות כי תיבת שם מצאנוהו בכתוב שנופל ביחוד על אלהות כמ״ש רד״ק בשורשו, וכ״ד רבותינו כתיב הכא ונעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים ל״ת מה להלן ע״ז אף כאן ע״ז, והוא מענין שקוץ שומם (דניאל י״ב י׳ ב) וכמו שפרש״י אנשי השם (בראשית ו׳ ה׳) אנשי שממון ששממו את העולם: והיתה כלל כונתם לעשות להם אלוה מעשי ידי אדם ולעבדו להנצל מפגעי הזמן, וזו היא המלחמה שזכרו במ״ר אמרו בו נעשה לנו מגדל ונשים ע״ז בראשו וניתן חרב בידה ויהא נראה כאלו עושה מלחמה ואמרו על נתנה ראש אין ראש אלא ע״ז, (ובמכילתא דרשב״י ע״ד) וימצאו בקעה בארץ שנער מתמן נטלו בלבייהו לאפקא מרשותא עלאה לרשו אחרא וגו׳ כלהו בעיטא בישא אתו לסרבא בי׳ בהקב״ה וגו׳ בחכמה דרשיעו אתו בגין לנפקא מרשו עלאה לרשו אחרא ולאחלפא יקרי׳ ליקרא נוכראה וגו׳ בגין דכד דינא אתא לאשראה הא אתר דא לקבלי׳ ומהכא יתהני עלמא דהא לעילא דחיקא היא לאתזנא עלמא מני׳ וגו׳ בגין זעירו דחכמתא דאשכחו אלין מההוא חכמה דקדמאי אתגרו בי׳ בקב״ה ובנו מגדל ועבדו כל מה דעבדו וגו׳ מציאה אשכחו תמן מרזי דחכמתא מקדמאי וגו׳ ובה אשתדלו למעבד בההוא עבידתא דעבדו לסרבא בי׳ בהקב״ה וגו׳.