הרב יצחק זאגא
'ויפגע במקום..' (בראשית כח, יא). 'ויפגע - ..ורבותינו פירשו לשון תפילה.. ולמדנו שתקן תפילת ערבית (רש"י).
יעקב אבינו בורח מעשו שמתכנן להורגו. באותה תקופה הדרכים בחזקת סכנה נוראה, חושך נורא מסביב. אין "אורות באופק", לא טלפון נייד, ולא רכב. חיות רעות מסתובבות מסביב. הוא מגיע להר חשוך ומחפש פינה לישון. התחושה קשה ביותר. כביכול מבורך, אך למעשה באותה עת, נרדף ובורח, עזוב ובודד. אז עומד יעקב ומתקן תפילת ערבית. מה פירוש 'תיקן' תפילת ערבית?
יעקב אבינו מתקן ומייסד, כי בזמן החשוך ביותר, כשהכל נראה אבוד ומבודד, חסום וחסר סיכוי. גם בחושך הכי גדול, יכול האדם להתקשר לבוראו בתפילה. גם אז לא ירים ידים, ולא יתכחש לאמונתו. גם אז לא אבדה תקותנו.
וראה זה פלא. הוא עומד ומתפלל, והנה המקום החשוך ביותר עלי אדמות, מתגלה בחלומו כמקום המואר ביותר עלי אדמות. התפילה מנשאת אותו מעל המציאות המוגבלת, לראות אופקים חדשים שהיו מוסתרים קודם לכן מעיניו, והנה הוא רואה את התגלות ד'. אם לפני תפילתו היה הוא במקום החשוך ביותר, הרי שאחרי תפילתו הוא מוצא את עצמו במקום המואר ביותר, והוא הופך לאדם השמור היותר בכל העולם כולו.
הכרתי פעם יהודי זקן, שעבד בצעירותו בשירות ה'מוסד', ומצא את עצמו לא אחת במדינות זרות, במצבים לא פשוטים. ובשעת רצון אמר לי פעם ועיניו בוהקות בהתלהבות של קודש - 'הקדוש ברוך הוא, זה כמו אבא. אם אתה לא תעזוב את היד של אבא, הוא לא יעזוב אותך'. כך אמר וסימן בידו כמו ילד שמחזיק בחוזקה בידו של אביו.
על פי דברים אלו, אפשר לומר שבזכות אותה תפילת ערבית ראשונה, אותה אחיזה אמונית שהפגין יעקב אבינו גם בעת החושך הגדול, זכה הוא להבטחה הגדולה - 'והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, והשבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך, עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך'. מי שלא עוזב את הקדוש ברוך הוא גם במצבים הקשים, החשוכים, הוא יתברך לעולם לא יעזוב אותו.
