Language, how we express things, is huge. Let me illustrate:
I was reading about a self defining Orthodox Jew who left his wife and children b/c he has tyvos for משכב זכור. In other words, he wants to have sexual relations with other men and his wife couldn't provide that service for him, so he left her - and his poor children. How poor? A few words and there is much more.
The relationship between parent and child is the closest bond that children have in their growing up years. The ways in which parents help their children cope with divorce can reshape their ideas of the world and relationships with other people. Children learn how to relate to others by observing the relationship between their parents. Witnessing the breakdown of their parents’ marriage can be deeply destabilizing for children. Children can carry the effects of divorce with them as they grow up, and some of these effects may only become apparent when the children are older.
Effects:
- May have difficulties forming long lasting friendships or relationships with others.
- May have difficulties resolving conflict or arguments with others.
- May have poor relationships with you, the other parent, their peers, future romantic partners, and authority figures.
- May experience:
- Lowered self-esteem;
- Sense of loss of control; and
- Deep fear of abandonment.
- Higher likelihood of developing mood and anxiety disorders.
- More severe impact when child is repeatedly exposed to conflicts, or is caught in the center of conflicts.
- Child may experience increased feelings of guilt, shame, helplessness, and low self-worth.
- May experience more anger outbursts, tantrums or crying.
- Become quieter or withdrawn from friends and family.
- Poorer school performance.
- More impulsive.
- Engage in risky behaviors such as truancy, smoking, substance use, or early sexual activity.
- Child may experience increased feelings of guilt, shame, helplessness, and low self-worth.
This is not a happy story. Yet, he was lauded for "being his authentic self". WOW!! משכב זכור - sex with other men is totally fine b/c that is his "authentic self". Not a Yetzer Hara. Not an urge to struggle against [and I don't minimize the incredible struggle and distress such a person experiences] but something to be celebrated. A type of "if you can't beat 'em - join 'em", approach.
"Being your authentic self" sounds soooooo ...... authentic! But in fact we know what the Torah says about such an act. Just change the terminology and תועבה's get heterim. [This is called in Modern Hebrew "מכבסת המילים" - the laundromat of words].
Maybe it was the right thing for him to divorce his wife. Maybe SHE wanted it, for obvious reasons. I don't know and it is none of my business. What I do know is that there is an objective standard of morality and "being your authentic self" can't change that.
Bottom line: Eternal values don't change despite how hard people may try to change them. קדושים תהיו is a CORE value. ALL OF US have desires that aren't aligned with קדושים תהיו and the way we deal with that is by focusing our energies on עשה טוב - Torah, Tefillah, Chesed etc. etc. and avoiding those challenging situations where we might compromise our קדושה.
Authentic self? Your "authentic self" is your soul. Not the chemicals that drive many of your behaviors. Your soul wants one thing and one thing only.
Hashem.
רמב"ם הקדמה לפ' חלק
הגוף אינו משיג תענוג נפשי
וְעַתָּה
אָחֵל לְדַבֵּר בְּמַה שֶּׁכִּוַּנְתִּי לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, כִּי כְמוֹ
שֶׁלֹּא יַשִּׂיג הַסּוּמָא עֵין הַצְּבָעִים•, וְאֵין הַחֵרֵשׁ מַשִּׂיג
שֵׁמַע הַקּוֹלוֹת, וְלֹא הַסָּרִיס תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל• – כֵּן לֹא
יַשִּׂיגוּ הַגּוּפוֹת הַתַּעֲנוּגִים הַנַּפְשִׁיִּים•. וּכְמוֹ
שֶׁהַדָּגִים אֵינָם יוֹדְעִים יְסוֹד הָאֵשׁ, לְפִי שְׁהִיוּתָם בַּיְסוֹד
שֶׁהוּא הֶפְכּוֹ• – כֵּן אֵין נוֹדָע בְּזֶה הָעוֹלָם הַגּוּפָנִי
תַּעֲנוּג הָעוֹלָם הָרוּחָנִי. אֲבָל אֵין אֶצְלֵנוּ, בְּשׁוּם פָּנִים,
תַּעֲנוּג זוּלָתִי תַּעֲנוּג הַגּוּף בִּלְבָד, וְהַשָּׂגַת הַחוּשִׁים
מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַמִּשְׁגָּל; וְכָל מַה שֶּׁזוּלָתִי
אֵלֶּה – הוּא אֶצְלֵנוּ בִּלְתִּי מָצוּי, וְאֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ
וְלֹא נַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, אֶלָּא אַחַר חֲקִירָה
גְדוֹלָה. וְרָאוּי לִהְיוֹת כֵּן, - לְפִי שֶׁאֲנַחְנוּ בָּעוֹלָם
הַגּוּפָנִי, לְפִיכָךְ אֵין אָנוּ מַשִּׂיגִים אֶלָּא תַעֲנוּגָיו
הַגְּרוּעִים, הַנִּפְסָקִים•; אֲבָל הַתַּעֲנוּגִים הַנַּפְשִׁיִּים הֵם
תְּמִידִיִּים, עוֹמְדִים לָעַד וְאֵינָם נִפְסָקִים; וְאֵין בֵּינֵיהֶם
וּבֵין אֵלּוּ הַתַּעֲנוּגִים יַחַס•, וְלֹא קֻרְבָה בְּשׁוּם פָּנִים.
וְאֵין רָאוּי אֶצְלֵנוּ בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה, וְלֹא אֵצֶל הָאֱלֹהִיִּים
מִן הַפִּילוֹסוֹפִים• שֶׁנֹּאמַר שֶׁהַמַּלְאָכִים וְהַכּוֹכָבִים
וְהַגַּלְגַלִּים אֵין לָהֶם תַּעֲנוּג –
התענוגות הנפשיים
אֲבָל
בֶּאֱמֶת שֶׁיֵשׁ לָהֶם תַּעֲנוּג גָּדוֹל מְאֹד בְּמַה שֶּׁהֵם יוֹדְעִין
וּמַשִּׂיגִין בַּאֲמִתַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, וּבָזֶה הֵם
בְּתַעֲנוּג תְּמִידִי שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק. וְאֵין תַּעֲנוּג גּוּפָנִי
אֶצְלָם וְאֵינָם מַשִּׂיגִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם חוּשִׁים
כָּמוֹנוּ שֶׁיַּשִּׂיגוּ בָהֶם מַה שֶּׁאָנוּ מַשִּׂיגִין אוֹתוֹ. וּכְמוֹ
כֵן אֲנַחְנוּ, כְּשֶׁיִּזְדַּכֶּה• מִמֶּנּוּ מִי שֶׁיִּזְדַּכֶּה
וְיַעֲלֶה לְאוֹתָהּ מַעֲלָה אַחַר מוֹתוֹ – אֵינוֹ מַשִּׂיג
הַתַּעֲנוּגִים הַגּוּפָנִיִּים, וְאֵינוֹ רוֹצֶה בָּהֶם, אֶלָּא כְעֵין
שֶׁיִּרְצֶה הַמֶּלֶךְ•, שֶׁהוּא גְּדוֹל הַמֶּמְשָׁלָה, שֶׁיִּתְפַּשֵׁט
מִמַּלְכוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְיַחֲזֹר לְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים
בְּכַדּוּר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר – אַף-עַל-פִּי שֶׁכְּבָר הָיָה בַּזְּמָן
שֶׁעָבַר בְּלֹא סָפֵק טוֹב בְּעֵינָיו לְשַׂחֵק בְּכַדוּר מִן הַמַּלְכוּת
– וְזֶה בְּקַטְנוּת שָׁנָיו כְּשֶׁלֹּא הָיָה מַבְחִין בֵּין מַעֲלַת
שְׁנֵי הָעִנְיָנִים, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ הַיּוֹם מְשַׁבְּחִין
וּמְנַשְּׂאִין תַּעֲנוּגֵי הַגּוּף עַל תַּעֲנוּגֵי הַנָּפֶשׁ.
___________________________________
עֵין הַצְּבָעִים – ראיית הצבעים. תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל – תאוות המין. הַנַּפְשִׁיִּים – הרוחניים. שְׁהִיוּתָם בַּיְסוֹד שֶׁהוּא הֶפְכּוֹ – שקיומם במים שהם היפך האש. הַנִּפְסָקִים – תאוות העולם הזה הם זמניים. יַחַס - השוואה ודמיון. הָאֱלֹהִיִּים מִן הַפִּילוֹסוֹפִים – הפילוסופים שהתקרבו למדרגות רוחניות אמיתיות. כְּשֶׁיִּזְדַּכֶּה – כשיזכה. אֶלָּא כְעֵין וכו' – הרצון בתענוגי הגוף במצב זה דומה לרצון המלך לחזור לשחק בכדור.
ביאורים
לאחר
כל ההקדמות שעשה הרמב"ם, ניתן לעבור לעניין העיקרי של דבריו. הצעד הראשון
שאותו עושה הרמב"ם הוא העיסוק במושג 'תענוג'. כדי להבין נכון את הייעודים
המובטחים לאדם, צריך, קודם כל, להבין מהו התענוג הרצוי והטוב, ומתוך כך
לבאר למה התכוונו חז"ל כשעסקו בתענוג המובטח לאדם. דרכם של בני האדם היא
לקלוט ולפרש את הדברים שבהם הם עוסקים, לפי ראות עיניהם, לפי נקודת המבט
שממנה הם מסתכלים. לדוגמה, אם יעמדו – בעל חיים, תינוק ומבוגר מול מציאות
כלשהי, הם יראו דברים שונים זה מזה, על אף שהמציאות היא אותה מציאות. מסיבה
זאת, אדם החי בעולם גשמי, רואה את כל המציאות דרך 'משקפיים' גשמיים. לכן
כשאדם חושב על תענוג הוא חושב על עניין גשמי. קשה לאדם הנמצא בעולם גשמי
להבין ולחוש תענוג רוחני. אולם באמת התענוגים הגשמיים ירודים ופחותים לעומת
התענוגים הרוחניים, והנאת האדם מהם מוגבלת ונגמרת, ולעומת זאת התענוגים
הרוחניים, עליונים ומרוממים יותר, וקיימים לנצח ללא הפסקה וכיליון. אדם
הנמצא בעולם הזה, חי אותו וקשור אליו מאוד, הוא אינו רוצה כלל להתנתק
מהנאותיו הגשמיות, וקשה לו להבין כיצד ייתכן שיצור כלשהו, אדם או מלאך, לא
ירצה לחוות הנאות כאלה. אולם דבר זה אינו נכון. ההנאה הרוחנית גדולה ועמוקה
לאין ערוך מההנאה הגשמית. גם בעולם הזה ישנן דוגמאות טובות לדבר זה. למשל,
מלך חדש במעמד ההכתרה שלו, לא יוותר על המעמד המיוחד אפילו לצורך טיול
מופלא או אכילת מאכלים מיוחדים, ובזמן החתונה ייראו להם דברים אלו מיותרים
ולא חשובים. כך גם ההנאות הרוחניות. מי שזוכה להנאות אלה, מצוי במקום של
הנאה אמיתית ועמוקה, הנאה מלאת תוכן עליון שאינו נפסק, וממילא ההנאות
הגשמיות אינן חשובות בעיניו. אלא שכדי להשיג מדרגה זו צריך או להיות מלאך
או נברא עליון אחר שאינו חלק מעולם הזה, או לעבוד עבודה רוחנית גדולה.
הרחבות
היחס שלנו לתענוגים רוחניים
אֲבָל אֵין אֶצְלֵנוּ, בְּשׁוּם פָּנִים, תַּעֲנוּג זוּלָתִי תַּעֲנוּג הַגּוּף בִּלְבָד. הרמב"ם מבאר שהתענוג אותו אנו מכירים הוא רק תענוג גופני, ולהשגת תענוג רוחני צריך "חקירה גדולה". דבריו מלמדים שני עקרונות: א. העניינים הרוחניים אינם קיימים אצלנו באופן טבעי אלא מגיעים רק אחר עבודה מאומצת (עיין בהקדמה למסילת ישרים). ב. למרות שהעניינים הרוחניים אינם חלק טבעי מאתנו, הינם ברי השגה. הרב קוק
כותב שניתן להתגבר על הריחוק מהעניינים הרוחניים ולחיות חיי קדושה על ידי
לימוד אמונה ובירור ידיעות עליונות [אורות הקודש עמ' רצב].
נפש הכוכבים
שֶׁהַמַּלְאָכִים וְהַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַלִּים... שֶּׁהֵם יוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין בַּאֲמִתַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ.
שיטת הרמב"ם היא, שלכוכבים ולגלגלים (מסלול תנועת הכוכבים) יש "נפש ודעה
והשכל" [הלכות יסודי התורה ג, ט]. אולם אין הכוונה שיש לכוכבים נפש כמו
לאדם ולבהמה אלא מציאותם שונה. הפילוסופים הגיעו להנחה זו משום שלכוכבים יש
תנועה מעגלית, בשונה מכל חפץ דומם אחר [מורה נבוכים ב, ד]. אולם ריה"ל [כוזרי ד, כה] ורס"ג [אמונות ודעות (קאפח) ב,י] חלקו על שיטה זו. (עיין בספרו של הרב שילת 'בין הכוזרי לרמב"ם' עמ' רעא-רעג).ביחס לדברי הרמב"ם כתב הרב קאפח
"כי כל הסתמכותו היא על חכמי האסטרונומיה מחכמי העמים (אריסטו). וחשוב
לדעת... כי בימינו כבר נשתנו מושגים הללו מן הקצה אל הקצה, ויש דברים שהיו
אמת מוחלטת ונהרסו כליל" [הלכות יסודי התורה פרק ג הערה א]. מדבריו נראה
שעל פי המדע הידוע לנו כיום גישתו המדעית של הרמב"ם בנושא זה נדחתה. עוד
הוסיף שאין בכך משום פגם באמונה, מפני שהרמב"ם מתבסס על דברי אריסטו ולא על
דברי חז"ל. הרב קוק כתב שעל אף הידיעה המדעית כיום שתנועת
הכוכבים נובעת מכוח המשיכה, אין מי שיכול להוכיח באופן מוחלט שאין בחינה
מסוימת של חיות לכוכבים [מאמרי הראי"ה עמ' 110]. מִיַחֲסוֹ של הרמב"ם לגרמי
השמים, ניתן ללמוד שאל לנו להיתפס לצד החיצוני של הדברים ולהסתכל רק על
עולם החומר, אלא יש לכוון את המבט פנימה ולהתבונן במהלכים הרוחניים
שבמציאות.
----------
אורות-צמאון לאל חי
אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באויר האלהי. הידיעה, ההרגשה, הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דוקא. אז ימצאו את מלואם, את יחושם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים, גלים סוערים מתנגדים זה לזה ידריכוהו תמיד מנוחה, מגל אל גל יוטל ולא ידע שלו. אם יוכל לשקע באיזה רפש עבה של גסות הרוח ועביות ההרגשה, יצלח לו למעט את אור חייו לאיזה משך זמן, עד שבקרבו ידמה שכבר מצא מנוח. אבל לא יארכו הימים, הרוח יחלץ ממסגרותיו והטירוף הקלעי יחל את פעלו בכל תוקף.
מקום מנוחתנו הוא רק באלהים.
אבל האלהים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח. על כן ימצאו על פי רוב תלמידי חכמים מבקשי אלהים יגעים ועיפים ברוח. כשהנשמה הומה לאור היותר בהיר אינה מסתפקת באותו האור הנמצא מהצדק גם במעשים היותר טובים, לא באותו האור הנמצא מהאמת אפילו בלמודים היותר ברורים, ולא בהיופי - אפילו בחזיונות היותר מפוארים, אז מתנול העולם בעיניה: היא כל כך מתרחבת בקרבה, עד שהעולם כולו עם כל גשמיותו ורוחניותו גם יחד, עם כל גילוייו החמריים והרוחניים, נדמה לה לבי עקתא ואוירו נעשה לה מחנק. הם מבקשים מה שהוא למעלה מכחם, מה שהוא לעומתם אין, ולהפך אין ליש אין יכולת גם ברצון לרצות, על כן יחלש לפעמים כח הרצון וכל עז החיים באנשים אשר דרישת אלהים היא מגמתם הפנימית.
צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין - דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור.
האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה. ולפרקים תפקדנו בברק עליון מזיו של מעלה מאור עליון שמעל כל רעיון ומחשבה. השמים נפתחים ואנו רואים מראות אלהים, -
אבל אנו יודעים שזהו מצב ארעי לנו, הברק יחלף והננו יורדים לשבת עוד לא בפנים ההיכל כי אם בחצרות ד'. וכשתביעת האורה באה עד הנקודה היותר גבוהה אז מתחלת היא לשאוב שפע אור גדול מהמאור הגנוז שיש בקרבה פנימה, ומתוך תוכה מתגלה לה שהכל שואב אור ממקור היותר עליון, ושהעולמים כולם וכל אשר בהם אינם כי אם גילויים שהם נדמים לנו כעין נצוצות פרטיים מהתגלות האורה העליונה, אבל כשהם לעצמם הם כולם חטיבה אחת, התגלות אחת, שבה כלול כל היפי, כל האור, כל האמת וכל הטוב. הגלויים הללו הולכים הם במהלכם ומתעלים, הולכים ומתבלטים לעיני כל שהם באמת הנם גלוים של כ ל - ה ט ו ב. והשפע הזורם בכל-הטוב, המנשא את שורש הנשמה אל עליוניותו, המקטין בעיניה את העולם החמרי והרוחני וכל הודו ותפארתו, אותו השפע עצמו מחדש עליה את כל העולמים וכל היצורים לובשים צורה חדשה, וכל מראה של חיים מעורר ששון וישע, וכל מעשה טוב מרנין לב, וכל למוד מרחיב דעה. המצרים הצרים של כל אלה אינם דוחקים את מרחבה של הנשמה, שהיא מסתכלת תיכף ומיד, ורואה שכל אותם הניצוצות הקטנים הולכים ומתעלים, הולכים ומתאגדים ונצררים בצרור החיים המלאים.
