לע"נ מורנו הגאון ר' יעקב משה בן זבולון חרל"פ ביום היארצייט שלו
“Part of the problem with the word 'disabilities' is that it immediately
suggests an inability to see or hear or walk or do other things that
many of us take for granted. But what of people who can't feel? Or talk
about their feelings? Or manage their feelings in constructive ways?
What of people who aren't able to form close and strong relationships?
And people who cannot find fulfillment in their lives, or those who have
lost hope, who live in disappointment and bitterness and find in life
no joy, no love? These, it seems to me, are the real disabilities.”
― The World According to Mister Rogers: Important Things to Remember
“It takes courage...to endure the sharp pains of self discovery rather than choose to take the dull pain of unconsciousness that would last the rest of our lives.”
“The most fundamental aggression to ourselves, the most fundamental harm we can do to ourselves, is to remain ignorant by not having the courage and the respect to look at ourselves honestly and gently.”
In my opinion, just about everybody needs therapy.
Am I saying that all people are crazy?
No - even though we all have parts of us that are a bit crazy.
People need therapy b/c they are stuck in certain emotional and spiritual places in their lives and therapy can help liberate them.
People also need therapy b/c the sina qua non of being a good Jew is knowing yourself. When we were children we weren't taught this. They put a siddur in our hands and said "daven". We learned that this seems to mean "say the words on the page and when you are finished you are free to go" - so we learned how to read fast. We were told "that's muktza" so we learned not to move certain items on Shabbos. We were instructed to wash our hands after waking up and before eating bread so that is what we did [even though we didn't have the foggiest idea why we were doing it but why start up with the adults...].
It is true. There are laws and we have to keep all of them. And we keep them more or less like everyone else. Kashrus is not subjective. Shabbos is not subjective. We all keep them "according to the books".
But there is another part of being Jewish and that is the state of our eternal world. How do we relate to Hashem? What are the deeper qualities of our relationships [בין אדם לחבירו is ALSO part of the Torah]? As Ayn Rand wrote: To say "I love you" one must know first how to say the "I". ואהבת לרעך כמוך. The לרעך is predicated on the כמוך. [Deep - worth a post in and of itself]. What is our feeling BEHIND the text we recite when we daven?? What is going on inside of us on Shabbos. עונג שבת is not that you ate cholent and kugel and you are yotzei. It is a state of being. It is not much עונג שבת if a person is eating cholent while anxious to the sky b/c he hasn't checked his whatsapp or work emails. What type of spouse and parent are we?? Being a parent involves far more than siring a child and then paying the bills. It reuires a deep understanding of ourselves and each child. Otherwise, we unknowing pass on the same neuroses, aberrations, instabilites etc. etc. that we picked up from our parents [or elsewhere along the way] to our children. We all are obligated to learn Torah but what should we be learning? That is subjective and requires self knowledge. What traumas are we carrying around and how does that effect our day to day functioning? What are our cognitive distortions? What in the story we tell ourselves about our lives is not helpful or worse??
Sweet friends - there is sooooooooooooooooo much to discover. The more we understand, the more we connect to our true selves, the higher the self awareness - the better Ovdei Hashem we become.
We all do Aveiros. כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. We all perform mitzvos inadequately. What is at the ROOT of our behaviors? Only when we get to the source can we make the Tikkun.
Every year we have a two month period where the focus is on change and growth. Yet, if you look around, people seem more or less the same now as they were after last Elul-Tishrei and even after the last 20 Eluls and Tishrei. We change on the outside but not much on the inside. Same thought processes, same habits, same pitfalls.
So if you want to be a STAR [and Hashem created you so that you develop into a star] then start taking steps forward. One significant one is gong to see someone who will help you move forward and get unstuck. Another is to get serious about learning mussar which Hashem's gift to the world to help us live the most successful lives [assuming that success is measured not by dollars but by personal greatness and closeness to Hashem and His perfection].
The Rav ztz"l says it best:
י. כְּשֶׁשּׁוֹכְחִים אֶת מַהוּת הַנְּשָׁמָה• הָעַצְמִית, כְּשֶׁמְּסִיחִים דֵּעָה מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּתוֹכִיּוּת הַחַיִּים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל עַצְמוֹ, הַכֹּל נַעֲשֶׂה מְעֻרְבָּב וּמְסֻפָּק. וְהַתְּשׁוּבָה הָרָאשִׁית, שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים מִיָּד, הִיא שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם אֶל עַצְמוֹ*, אֶל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וּמִיָּד יָשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים, אֶל נִשְׁמַת כָּל הַנְּשָׁמוֹת, וְיֵלֵךְ וְיִצְעַד הָלְאָה מַעְלָה מַעְלָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. וְדָבָר זֶה נוֹהֵג בֵּין בְּאִישׁ יְחִידִי, בֵּין בְּעַם שָׁלֵם, בֵּין בְּכָל הָאֱנוֹשִׁיּוּת, בֵּין בְּתִקּוּן כָּל הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ, שֶׁקִּלְקוּלָהּ בָּא תָּמִיד מִמַּה שֶּׁהִיא שׁוֹכַחַת אֶת עַצְמָהּ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהִיא חֲפֵצָה לָשׁוּב אֶל ד' וְאֶת עַצְמָהּ הִיא אֵינָהּ מְכוֹנֶנֶת לְקַבֵּץ אֶת נִדָּחֶיהָ - הֲרֵי הִיא תְּשׁוּבָה שֶׁל רְמִיָּה, שֶׁתִּשָּׂא עַל יְדֵי זֶה אֶת שֵׁם ד' לַשָּׁוְא•. עַל כֵּן רַק בָּאֱמֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה אֶל עַצְמוֹ יָשׁוּב הָאָדָם וְהָעָם, הָעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָמִים, הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ, אֶל קוֹנָהּ, לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. וְזֶהוּ הָרָז שֶׁל אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ•, הוֹפָעַת נִשְׁמַת הָעוֹלָם, שֶׁבַּהֲאִירוֹ יָשׁוּב הָעוֹלָם לְשֹׁרֶשׁ הַהֲוָיָה, וְאוֹר ד' עָלָיו יִגָּלֶה. וּמִמְּקוֹר הַתְּשׁוּבָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת יִשְׁאַב הָאָדָם אֶת חַיֵּי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בַּאֲמִתָּהּ.[שמונה קבצים ח' י"ג]
When we forget our own essential soul, when we distract ourselves from looking at our inner life, everything becomes confused and uncertain. And the main teshuvah, that lights up the darkness in an instant, is that one returns to oneself, to the roots of one’s soul, and immediately returns to God, to the soul of all souls, and stride forward up and up in holiness and purity. And this is the case with a lone individual, a whole people, all of humanity, with the restoration of all being, whose ruin always proceeds from forgetting itself. And if it desires to return to God, but isn’t prepared to gather its scattered ones, this is a deceptive teshuvah, taking God’s name in vain. And so only by the great truth of teshuvah to oneself, will a person and the nation, the world and all the worlds, all of being, return to its maker, to light in the light of life. And that is the secret of the light of the Messiah, the coming into view of the soul of the world, with whose illumination the world will return to the root of being, and God’s light will reveal itself upon him. And from the source of this great teshuvah, man will draw the sacred life-force of true teshuvah.
מַהוּת הַנְּשָׁמָה – שהנשמה היא חלק אלוה ממעל. וְאִם תֹּאמַר וכו' –
תשובה אל ה' בלי תשובה אל העצמיות, בלי הבנה את התוכן הפנימי של ההוויה,
היכן היא צריכה להגיע ומה התפקיד של כל חלק מחלקיה - היא תשובה של שקר; ושם
ה' שהיא נושאת אינו אמיתי, כי אינו משקף את האמת האלוהית שבפנימיות
ההוויה. רָז (שֶׁל) אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ – הסוד של הארת המשיח היא גילוי הפנימיות.
*בקשת האני העצמי
וְהַתְּשׁוּבָה הָרָאשִׁית, שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים מִיָּד, הִיא שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם אֶל עַצְמוֹ. בפסקה זו מסביר הרב קוק שתשובה היא בעצם התנועה לשוב אל עצמיותך ואל תפקידך. "ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההוויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה".
"...חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶךָּ, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחוואה לאל זר. חטא ישראל, זה אחרי אלוהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב... וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל... והאני הולך ומשתכח, וכיוון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה..." [אוה"ק ג, מוסה"ק, צז]. בפסקה זו מתאר הרב קוק את תהליך אובדן העצמיות באדם ובעולם. אדם הראשון הלך אחרי רעיונות שהיו חיצוניים לו, אחרי דעתו של הנחש. בכך הוא התנכר לתפקידו המיוחד ושכח את עצמו.
לעתים, גם בלימוד התורה אדם יכול להתנכר לדרך לימודו המיוחדת וללמוד דברים שאינם מתאימים לו. פעמים רבות, לאחר התעלמות כזו, באה התנערות ומרידה, והלומד 'יזרוק מעליו' את עול התורה (ראה אורות התורה ט ו).
וְהַתְּשׁוּבָה הָרָאשִׁית, שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים מִיָּד, הִיא שֶׁיָּשׁוּב הָאָדָם אֶל עַצְמוֹ. בפסקה זו מסביר הרב קוק שתשובה היא בעצם התנועה לשוב אל עצמיותך ואל תפקידך. "ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתיקון כל ההוויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה".
"...חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶךָּ, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחוואה לאל זר. חטא ישראל, זה אחרי אלוהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב... וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל... והאני הולך ומשתכח, וכיוון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה..." [אוה"ק ג, מוסה"ק, צז]. בפסקה זו מתאר הרב קוק את תהליך אובדן העצמיות באדם ובעולם. אדם הראשון הלך אחרי רעיונות שהיו חיצוניים לו, אחרי דעתו של הנחש. בכך הוא התנכר לתפקידו המיוחד ושכח את עצמו.
לעתים, גם בלימוד התורה אדם יכול להתנכר לדרך לימודו המיוחדת וללמוד דברים שאינם מתאימים לו. פעמים רבות, לאחר התעלמות כזו, באה התנערות ומרידה, והלומד 'יזרוק מעליו' את עול התורה (ראה אורות התורה ט ו).
